אלעזר תופס את רעיון הברית
כרעיון מכונן בתפיסה המדינית היהודית. הברית הינה מערכת יחסים מורכבת אשר רותמת
שתי ישויות או יותר למען מטרה משותפת. הישויות הנכנסות בברית הינן עצמאיות ויחד עם
זאת, הברית מכוננת ישות עצמאית – רשות הרבים.
ההבדל בין ברית לחוזה הינה מימד
החסד. הנכנסים בברית מחויבים לבצע מעל ומעבר לסעיפים החוזיים (דוגמת הברית בין ה'
לעם ישראל שממשיכה גם לאחר חטאיו של העם).
הבית יכולה להיכרת בין ישויות
שונות ומגוונות: בין ה' לאנושות, בין ה' לעם ישראל, בין עם ישראל להנהגה, בין עמים
שונים, בין קהילות, בין גבר ואישה ועוד.
ההיסטוריה היהודית רצופה סימנים
ליסוד הברית (אברהם, משה, מלוכה גלות בבל, קהילות, ציונות וכו')
היקום מושתת על מערכת משולבת של
בריתות.
רעיון האמנה החברתית במחשבה
המדינית המודרנית (הובס, לוק, רוסו וכו') שואב מרעיון הברית (במקרה אני עושה
סמינריון על פרשנות המקרא ב"לוויתן" של הובס – זה באמת נכון. א.ר.)
חשוב לציין שהברית הינה שלב
ראשוני ביצירת מערכת מדינית. אופי המשטר הפוליטי ותוכנו אינם נקבעים במעמד הברית
אלא מתהווים לאחר מכן. הברית הינה "הצהרת כוונות" והסכמה על שותפות
גורל. הפרטים נקבעים בשלב הבא. יחד עם זאת יש מס' נקודות שהינן חשובות לפי אלעזר
במערכת מדינית בריתית:
- הסתייגות מהיררכיה: כל אדם וישות
פוליטית הינם עצמאיים ואין לבטל את קיומם האוטונומי. עבדות לדוגמא הינה עולה
בקנה אחד עם רעיון הברית.
- רשות הרבים (רפובליקה): גוף מדיני
איננו קניינו של השליט אלא לכולם יש חלק בו.
- מושג השותפות והאחריות ההדדית.
- עדיפות לביזור סמכויות: מתחים
מובנים בין הזרועות השונות (ראה מושג שלושת הכתרים).
No comments:
Post a Comment