המחשבה המדינית היהודית על פי דון יחיא וזיסר

על פי אליעזר דון יחיא וברוך זיסר, המחשבה המדינית היהודית עוסקת בארבעה נושאי ליבה מרכזיים. ארבעת הנושאים הללו הם המדינה האידיאלית, היחס כלפי המדינה היהודית במציאות, היחס כלפי הממשל המדיני הזר והעקרונות לארגונה והפעלתה של הקהילה היהודית האוטונומית. שתי הסוגיות הראשונות מרבות לעסוק בשאלות עיוניות תיאורטיות הנוגעות למדינה האידיאלית, בעוד ששני סוגי הנושאים השניים מתייחסים יותר לשאלות אופרטיביות המעוגנות במציאות היומיומית. ארחיב כעת על כל אחד מנושאי הליבה. ראשית, נדון בסוגיית המדינה האידיאלית- מדובר במכלול רעיונות שעסקו באופן ספקולטיבי לרוב במדינה האידיאלית, שהרי מחורבן בית שני ועד קום המדינה לא הייתה מדינה קונקרטית לדון בה. סוגיות אלו נשענו על המתח שבין הרעיון המשיחי לבין קיום המצב הגלותי לאחר בית שני. המסורת של המחשבה המדינית היהודית אינה מרבה לעסוק באופי המשטר הראוי ובמבנים המוסדיים המארגנים את המדינה ולכן לא מספקת הכרעה ברורה בנושא זה (אף על פי שניתן למצוא אצל הוגים רבים התייחסות קצת יותר מפורשת לאופי המשטר הראוי- כמו אצל אברבאנל שתמך ברפובליקה דמוקרטית או אצל הרמב"ם למשל שתמך במשטר מלוכני). במקום זאת, יש דגש רב על דמותה של המנהיגות הפוליטית, המושלים וטיב היחסים שבין המנהיגים לאזרחי המדינה. לכן פחות יתעסקו בשאלה 'איך נבחר מנהיג' ויותר בשאלה 'כיצד נחייב אותו לעקרונות התורה והאל'. בנודע לסוגיית היחס כלפי הממשל הנוכרי, נושא זה טומן בחובו אופי אופרטיבי יתר שהרי לרוב הדיון בו היה לצורך מענה לסוגיות יום-יומיות עימם התמודדה הקהילה היהודית כקהילה אוטונומית בגלות. במסגרת סוגיה זו נבחנו שאלות הסמכות והגבולות של השלטון, המחוייבות והציות לממשל הנוכרי והתוקף של חוקי השלטון. הכלל "דינא דמלכותא דינא" מחייב את הציות גם לשלטון שאינו יהודי, אך היו חילוקי דעות באשר לאופן שיש לפרש כלל זה וליישמו. הסוגיה השלישית נוגעת לדפוסי הארגון וההנהגה והיחסים הפנימיים בקהילה היהודית האוטונומית. סוגיה זו נגעה למשל סמכות הרוב בקהילה- האם לקבוע על פי הכרעת הרוב תקנות לקהילה, או לתת לקומץ מיוחסים להטיל וטו על החלטות רוב. או במתן סיוע ושירותים לנזקקים ועוד. סוגיה אחרונה קשורה לקיומה של המדינה היהודית העצמאית בתקופותיה ובצורותיה השונות- מחשבה זו עוסקת ביחס לאוטונומיה היהודית החל ממלכת החשמונאים, דרך בית שני ועד מדינת ישראל. אחת הנושאים הסוערים ביותר בהמחשבה המדינית היהודית הנכללים תחת כותרת זו קשור ליחס שבין דת ומדינה, למאבקים בין ההנהגה הדתית להנהגה הארצית- מדינית.

יש כמה סוגיות ליבה נוספות שזיסר ודון יחיא מזכירים במאמרם  סביב נושאים אלו ניתן לנתח את המחשבה המדינית היהודית והם עוברים כחוט השני אצל הרבה מן הוגי דיסציפלינה זו. אחד מהם הוא רעיון הברית. לרעיון הברית אופי מדיני ודתי כאחד. הברית קובעת את המחויבות והזיקה ההדדית  שבין האל לבין עם ישראל והיא המקור והבסיס לקיומו הלאומי-מדיני של העם. מאפייני הברית: טוטאלית- שותפות מקיפה וכוללת שאינה מוגבלת לתחום מסוים. הסכמיות- מבוססת על הסכמה וקבלה מרצון. אלמנטים של הדדיות, שיתוף פוליטי ושוויון. הברית מקודשת ונצחית- לא ניתנת להפרה. רעיון הברית מילא תפקיד חשוב בהתהוותה של הקהילה היהודית ובעיצוב סדריה והלכותיה, מתוקף כוחם של ההסכמה הכללית והמפורשת. בניגוד לדעתו של דניאל אלעזר, הכותבים מתקשים לקבל את ההנחה כי ניתן לבסס את המסורת המדינית היהודית על עקרון אחד ויחיד- עקרון הברית. אלא אם כן מפרשים אותו בצורה מרחיבה וכוללנית. נושא נוסף שנידון במאמרם הוא היחס ללאומיות ואוניברסליזם. שתי אסכולות מרכזיות העומדות על המתח שבין לאומיות ואוניברסאליים מוזכרות במאמר. האחת, האסכולה ה"לאומית-פרטיקולריסטית"- המדגישה את מעמדו המיוחד והנבדל של עם ישראל מכלל העמים. השנייה, האסכולה ה"לאומית-אוניברסאליסטית", אשר יחד עם הכרתה בייחוד עם ישראל, מצביעה על המשותף שבינו לבין עמים אחרים ומדגישה ערכי מוסר כלל אנושיים לצידם של הערכים הלאומיים. ההבדל בין הגישות תלוי בין היתר בהשפעת תנאים היסטוריים וליחס בין עם ישראל ליתר העמים, אלא גם להבדלים בהשקפות בין הוגים- יש הוגים המבטאים ערך רב יותר לאינדיבידואל ואלו יהיו בעלי נטייה לאסכולה השנייה. יש הנותנים ערך ליישות הקולקטיבית האורגנית וייטו לאסכולה הראשונה. נושא אחרון שאזכיר כאן הוא הקשר שבין הלאום והמדינה. גם הגישה השנייה שהוזכרה לעיל, לא שוללת את הייחוד הלאומי היהודי ולזיקה והסולידאריות בין יחידים בישראל. יש אחדות בין הדת והלאום בתפיסות ההמחשבה המדינית היהודית מה שנותן תוקף דתי לאינטרס הלאומי, אך במקביל מכפיף את האינטרס הלאומי למרותם של הערכים הדתיים. עקרון 'מלכות שמיים' שהתקבל הלכה למעשה בתקופת השפוטים, שילב בין שאיפה לעצמאות לאומית עם התנגדות לכל צורה של שלטון ממוסד וריכוזי- גם אם הוא יהודי. מוסד 'מלכות שמיים' לא החזיק זמן רב ועלתה ההכרה בצורך במשטר ארצי שימלא פונקציות של שמירת הבטחון והסדר החברתי. השאלה הייתה עד כמה זקוקה החברה היהודית לשלטון מדיני ריבוני משל עצמה.