מבוא להיסטוריה פוליטית: אידיאולוגיות באירופה בראשית המאה ה-20
הבריטים
כאמור מנהלים אימפריה יעילה וזולה יחסית: בבואם למושבה הם מזהים את האליטות
המקומיות, בונים דומיניון וחוסכים פקידות וצבא. הצרפתים לע"ז מנהלים את
האימפריה בקשיחות העומדת בסתירה לדרכה הרפובליקאית-דמוקרטית (למשל מס המלח, גיוס
מקומיים לעבודות תשתית). גם הבלגים בולטים בהפרה כנ"ל.[1]
כן היה הדבר: בד"כ הייתה סתירה בין הערכים והמנהגים של מדינת האם לבין
האימפריה. דבר זה אינו אירע באותו אופן ברוסיה, שכן זו הייתה אימפריה קונטיננטלית,
אשר נהגה להטמיע לקרבה את העממים אשר על שטחיהם פרשה את שלטונה. עם-זאת, נהגה רוסיה
כלפי עממים אלה באופנים של רוסיפיקציה קשוחה, היינו של כפיית השפה והנוהג הרוסי.
קארל
ברכר דיטריך כינה את המחצית הראשונה של המאה העשרים "העידן של
האידיאולוגיות". כבר ב- 1960 סוכן אמריקאי בשם דניאל בל כתב את "סוף
האידיאולוגיות". פוקיאמה, 1979: "מסה על סוף ההיסטוריה". מהי
אידיאולוגיה ומאימתי היא אידיאולוגיה?
קל
להודות כי במצב של מלחמת כל בכל מחד ובמצב של שלום גמור אין הרבה עניין להתייחס
לאידיאולוגיות.
אידיאולוגיה
אינה דוקטרינה. To
indoctrinate משמעו ללמד, אולם ללמד
"עד שיאמר רוצה אני". אידיאולוגיה, לע"ז יכולה אמנם להתבסס על
פילוסופיה עמוקה אך עיקר עניינה בהמרת רעיונות מסויימים, גבוהים גם, לרמת ההבנה
וההזדהות של ההמונים.
האידיאולוגיות
כוללות סתירות פנימיות לרוב: סוציאליזם לאומי, לאומיות נאו-ליברלית ועוד כהנה,
סוציאליזם-נוצרי.
ניתן
לחלק את האידיאולוגיה בין שמרנות, רצון לשמר, לרדיקליות, רצון בשינוי קיצוני; בין ריכוזיות
וביזור, פתיחות וסגירות, בין תפיסות אוניברסליסטיות לבין תפיסות פרטיקולריסטיות.
(...) עובדה היא שמרבית המדינות במאה העשרים ביקשו להיקרא דמוקרטיות. פה ראוי
מקומה של השאלה: בשל מה הווה הדמוקרטיה
לדמוקרטיה? בגלל המנגנונים של קבלת ההחלטות (הטענה המינימליסטית של הליברליות)?
בגלל הדאגה לרווחת התושבים (הרפובליקה העממית של סין)? או אולי בפשרה:
בסוציאל-דמוקרטיה?
ההוגה
הצרפתי, יאן בלוך (1898: "המלחמה העתידית"), מורה כי מלחמה התקפית היא
בלתי-אפשרית בשל ההתפתחות הטכניות; כי המלחמות הופכות ונהיות מלחמות של מגננה אשר
תארכנה זמנים ארוכים (..) למלחמות [בשל כך] תהיה משמעות כלכלית לא פחות מאשר
בטחונית ופוליטית. הגנרלים ידרשו משאבים וכוח אדם ויפוררו את המדינות מבפנים (...)
אירופה והעולם הולכות לקראת מצב שבו הגיוס הכללי המהיר הנו המפתח.
פיתוח
הגיאוגרפיה המודרנית. ב- 1904, הפרופסור הראשון לגיאוגרפיה באוקספורד מרצה על הציר
הגיאוגרפי של ההיסטוריה. ציר זה מצוי לדעתו היכן-שהוא ברוסיה המערבית. סביבו במעגל
הראשון סין ואירופה ובמעגל השני בריטניה [והודו?], ובמעגל השלישי אמריקה ומדינות
אסיה הרחוקות. הסכנה הגדולה, מורה הלה, טמונה בחיבור רוסי-גרמני. "הגרמנים
לקחו את דבריו של הפרופסור ברצינות", וכעבור 20 שנים- האמריקאים, המפתחים את
הלוחמה האווירית.
סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
No comments:
Post a Comment