ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: הצדקות של דמוקרטיה

ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: הצדקות של דמוקרטיה

ההצדקה של הדמוקרטיה אינו דבר טריוויאלי.

אם אנחנו מדברים על ההצדקות של הדמוקרטיה, יש 2 סטים שונים של הצדקות:

1.       הדמוקרטיה התהליכית;

2.       מה ש"מדביקים" לדמוקרטיה התהליכית.

ההצדקה של המרכיבים יכולה להיות מנוגדת, מה שמחזק את הטיעון של בוביו.

1.       חירות

2.       שוויון

פירוט:

1.       ההצדקה הראשונית של הדמוקרטיה – חירות. יש סוגים שונים של חירויות. דמוקרטיה היא דרך שמתבטאת בחירות חיובית. האזרחות שלי, ההשתתפות שלי היא מה שהופכת אותי מ"נתין" ל"אזרח". אני לא רק מוכתבת, אני משתתפת בתהליך הקביעה. מי שתפקידו לכתוב את החוקים, יודע שאוכל "לפטרו", אוכל להחליף את השלטון.

היכולת לברור ולבחור – היא הדמוקרטיה. מי שאומר שאפשר להחליף עמדות בדמוקרטיה (ע"ע שרון), טועה. על המתחייב לעשות א' מוטל לבצע זאת, לא משום שזה טוב, אלא משום שזו הדמוקרטיה.

2.       הצדקה שנייה – שוויון. מדובר על אלמנט מורכב מאד. השוויון המדובר כאן – יסודי מאד. הוא השוויון הדמוקרטי, שאומר שההשפעה שלי על ההחלטה זהה להשפעתו של כל אחד אחר ולא פחות. לכל אחד קול אחד.

עקרון זה אומר שכל משהו אחר ייתן יותר משקל לקולות המיעוט.

לכן, "רוב מיוחס" = בעיה מושגית לא פשוטה.

2 ההצדקות לעיל מצדיקות את הדמוקרטיה התהליכית, לא את המהותית (את ה"דמוקרטיה פלוס").

למה הדמוקרטיה התהליכית יכולה להניב תוצאות רעות מאד? מדוע אין היא שיטה בלבד, אלא גם אידיאל.

יש כאן שיקולים מוסריים ושיקולים פרודנטים: שיקולים מוסריים – הדבר הראוי לעשות; פרודנטים – שיקולים שהם תוצאה של שכל ישר.

אנחנו חוזרים לתרשים של הפרטים והקבוצות בחברה.

אנשים שונים נכנסים למשחק עם מתנות שונות. יש לנו ניגודי אינטרסים והמדינה צריכה, כלפי החברה שלה, שתהיה לה אפקטיביות ולגיטימיות, בהחלטת ההחלטות שלה.

ככל שהמדינה מחליטה החלטות שחלקים גדולים בחברה מתנגדים להן – האפקטיביות והלגיטימיות שלה – נשחקים. הליכה עם הפרודנטיות מבטיחה סדר ויציבות, בניגוד להליכה עם השיקולים המוסריים, שיוצרת פירוד בחברה. כדברי מקיאוולי ב"נסיך", כדאי שהנתינים יהיו מרוצים. אחרת, לא תהיה אפשרות לשלוט.

ההעדפה של הרוב/הקבוצות החלשות באוכלוסיה הינה אלמנט מרכזי של יכולת השלטון.

ככל שהחברה בה אנחנו עוסקים = מקוטבת ברמה האידיאולוגית, כך הדבר הזה חשוב ברמה של השלטון. בסופו של דבר, החזקים ישלטו, אולם אם הניגודים בולטים מאד, הדרך היא או "להלחם הכל בכל", או להיכנע, או לשחק משחק שכולם מצויים במסגרת משותפת ומשחקים משחק אידיאולוגי.

הדמוקרטיהמאפשרת מרחב אידיאולוגי בכך שהיא מאפשרת שינוי בדרכי שלום של השלטון, בתנאי שכל המשתתפים במשחק מקבלים את המסגרת המשותפת של המשחק הדמוקרטי. דבר זה מאפשר שלטון דמוקרטי בחברות בהן יש מחלוקת אידיאולוגית, באופן ששום צורת משטר אחרת לא מאפשרת.

אם כן, הדמוקרטיה מאפשרת חיים עם פלורליזם אמיתי.

כמובן, יתכן משחק בו יש בעיות עם אידיאולוגיות אנטי-דמוקרטיות.

כאמור, התמונה שלנו מתייחסת לפרטים-חברה-מדינה.

·         כשהמדינה דמוקרטית, היא מחויבת לרעיון של תהליך בחירה ואחריות בפני הציבור. הדמוקרטיה תהיה יותר דמוקרטית, ככל שהציבור הוא יותר מכלל הבוגרים הכפופים לשיטה. (שאלות לגבי זרים, מסתננים, אסירים, אנאלפביתים ועוד.)

·         האפשרות האמיתית להחלפת השלטות והאפשרות הממשית להחלפת השלטון ככלי חזק מאד, למניעה מהשלטון לעשות דברים רעים מאד.

כלומר, בדמוקרטיה יש משחק של בקרה על הפעלת הכוח, שנובע מהעובדה שאנשים לא רוצים לאבד את השלטון, והם יודעים שיש אפשרות אפקטיבית שיאבדו את השלטון.

איך ההגבלות התוכניות יכולות להיכנס לדמוקרטיה ומה היחס בינן ובין השיטה?

דמוקרטיה – השיטה ה"מבולגנת" המבוססת על הסכמת הציבור כבסיס הלגיטימציה לשלטון.

כפי שאומר בוביו, הדמוקרטיה צריכה לעשות 2 דברים כדי לשרוד:

1.       המשטר צריך להיות אפקטיבי. ככל שהבעיות של המדינה מהותיים יותר, יש צורך באפקטיביות רבה יותר. פעמים רבות, השלטון קורס בשל חוסר היכולת להתמודד עם האתגרים האלו. עליה לעבוד כדי להיות אפקטיבית. משטר שלא פותר בעיות הוא משטר שמצוי בצרות.

2.       לא מסתפקים בקיומה של יכולת להחליף את הממשל, כי חזקה על ממשל שלא מתנהל כראוי שידע איך להתמודד עם החלפה. איך שומרים על דמוקרטיה מפני פגיעה?