מבוא להיסטוריה פוליטית: המפה הפוליטית ערב מלחמת העולם הראשונה
"הטרגדיה של
דרום-אמריקה".
ברגע שהמדינות קמו כמדינות עצמאיות ניצבו מולם יותר מדי מודלים של שלטון. עמד מולם
המודל הבריטי וזה הצרפתי. במודל הצרפתי ראו את המודל האסמבליסטי (האסיפתי), אך ראו
בו חסרון דמות מרכזית. רצה הגורל והמדינות שילבו את השיטות השונות, דבר שהביא
לרצפים ארוכים של מלחמות אזרחים. דבר שונה קרה בברזיל, צ'ילה ומקסיקו, מקומות בהם
השתלטה אליטה שמרנית והצליחה להשליט שלטון דמוקרטי מוגבל. על רקע זה מובנת מדיניות
מונטרו. היינו שהיה מתבקש מאוד שארה"ב תתערב בדרו"א.
התקופה
שלפני מלחמת העולם הראשונה הינה תקופה שלווה ויפה בתולדות אירופה (ובמיוחד זו
המערבית). מבפנים מבעבעים עם-זאת לחצים שונים: תנועות הפועלים, הנשים, האנרכיסטים,
הלאומיות, הטרור הפוליטי ועוד כהנה דרישות לתת לקהלים רחבים ושונים זכויות. הלאום,
מבחינה פוליטית, הוא במידה רבה עניין של הגדרה עצמית ופעולה לקראת התארגנות.
אך
הלחצים הללו לא מתקיימים רק מבפנים. גם מבחוץ. הפוליטיקה, מכיוון שהיא פחות
פוליטיקה של אליטות ויותר: של המונים, היא נוגעת עתה גם להענשה שיטתית ונרחבת יותר
ומצד אחר לפעולות חזקות ואלימות יותר של זרמים אנרכיסטים. מתחדש המושג של גלות
פוליטית (לנין בשוויץ, באקונין באיטליה, מאסריק, אבי צ'כיה, באנגליה, יאו-צה
בלונדון, ז'בוטינסקי). (...) השאלות הלאומיות הן תופעה [ושאלה] פנימית אך גם
בין-מדינתית.
לאומיות מתפתחת על-שני צירים לא מקבילים [אלא מצטלבים], זמן ושטח. מגיע עידן בוא הלאומים
מבקשים להחליף את האימפריות הקיימות ובשקו טענה על זיקה שלו כלפי תקופת טור זהב
שפיתח בשטח זה לפני שפותחה בו תרבות אחרת.[1]
לכך יש להוסיף תנועה של אוכלוסיית, המרת-דת וכל שכיוצא בו. ממילא נולד רצון לעשות
צדק: לגבי השבת האדמה ["ההיסטורית"] ללאום, ולגבי החזרת האוכלוסיות
הגולות הביתה (בחבלים על הגבול). כזה הוא טיבו של אבק השריפה לקראת המלחמה, ואולם
צריך היה שיצטרפו למהלך זה עוצמה: ארגון פוליטי וכלכלי, כלים צבאיים וכל שכיוצא
בו. לכך יש לצרף את השאיפה הרוסית למצוא נמל, את המצב הדמוגרפי: ערב מלחמת העולם ראשונה גרמניה
כבר 64 מליון איש והצרפתים רק 50 מיליון (כפי שהייתה חמישים שנים קודם לכן), היינו
יתרון כוח אדם לקראת המלחמה. על רקע זה (נחיתות זו) כורתים הצרפתים ברית עם רוסיה.
הגרמנים מכינים כנגד ברית זו את תכנית שְלִיפֶן. הגרמנים יוצרים גוש מרכזי עם
אוסטרו-הונגריה (מסילת הברזל ברלין-בגדד: שנת?). והנה הבריטים, הנעקפים ע"י
הגרמנים בייצור התעשייתי וגם בימייה, על-אף אי-אהבת הצרפתים מוצאים עצמם כורתים
ברית עמם, והנה מדינות ההסמכה: אנגליה, צרפת ורוסיה. לאחר היצברות הגושים הגדולים
מצטרפות המדינות הקטנות יותר ובוחרות צד. סרביה מתיישרת עם רוסיה (על רקע
הפאן-סלאביות).
ראה גם: היסטוריה פוליטית בת זמננו
סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
No comments:
Post a Comment