שאלת החוק במחשבה המדינית היהודית והמערבית

שאלת החוק בפילוסופיה הפוליטית קובעת את ערכיה ותכניה של המסגרת המדינית. החוק הוא מהותי לאורך שנות ההגות המערבית כפועל יוצא ממנה. בניגוד לכך, שאלת החוק בהגות היהודית היא המקור ממנו מסיקים על הכלל. בתשובתנו, נבחן את שאלת החוק במחשבה המדינית המערבית ולאחר מכן נשווה אותה ליהודית.   

המחשבההמדינית המערבית מאופיינת בעקרונות כלליים שניסחו הפילוסופים בעת העתיקה. הוגים דוגמת אריסטו ואפלטון שאלו את עצמם שאלות מהותיות דוגמת: מהו צדק?  מהו מוסר? מהי חירות?  מתוך השאלות המהותיות והעקרוניות הם הסיקו את החוקים. הנומוס שנבעו מהפיסיס – טבע האדם. המחשבה המדינית המערבית מבוססת על תפיסת החוק וכיצד מיישמים אותו על האדם לפי העקרונות הכללים.

בפילוסופיה המערבית ישנם חיבורים מובהקים העוסקים במחשבה מדינית- אפלטון, אריסטו, פולביוס וכו' עסקו רבות בשאלה מהו המשטר הטוב ביותר וכיו"ב. ואילו הרמב"ם לדוגמא כתב רבות על ההלכה, אולם בשאלה המדינית הוא התבסס על ה"פילוסוף" אריסטו.

המחשבה המדינית המערבית היא דדוקטיבית. היא הולכת מן הכלל אל הפרט. קודם כל באים העקרונות הכללים של הפילוסוף ואילו החוק (הפרט) נובע מתוך אותם עקרונות.

בניגוד למחשבה המדינית המערבית המאופיינת בבהירות, כאשר בוחנים את המחשבה המדיניתהיהודית, אנו נתקלים בשלושה קשיים לזהות את מאפייניה.  

1.                           קושי בקביעת גבולות במחקר. מי שייך להגות מדינית יהודית ?  בנצרות ישנן דוגמיות החוסמות את מי שלא שייך ואילו ביהדות לא רק שאין, אלא שהמחשבה היהודית של ימי הביניים מבוססת על היוונים ועל אריסטו.

2.                           קנה המידה. כאשר לוקחים סוגיות מהספרות הקלאסית- תנ"ך, גמרא ופרשניהם , אנו לוקחים רעיונות הקיימים בחוץ ומשליכים אותם על מקורות יהודיים. אנו לוקחים דמוקרטיה,  למשל , ומשליכים אותה על טקסטים יהודיים קדומים יותר, אך לתורה יש קנה מידה משל עצמה. משמע, פירושנו הוא באמצעות אמות-מידה חיצוניים לה.

3.                           שאלת הוקרפוס- קיימים טקסטים מהותיים על מחשבה מדינית – אפלטון, אריסטו, פוליביוס, קיקרו וכיו"ב. ואילו אצל היהדות אין טקסט ו/או חיבור מובהק לאורך כל 2000 שנות הגלות העוסק במחשבה המדינית ובשאלות מהו המשטר הטוב והחברה הראוייה. ( בנצרות לדוגמא יש את חיבורו של תומס אקווינס).

אם כן, המחשבה המדינית יהודית היא אינדוקטיבית. היא יוצאת מן ההלכה – חוקי החיים ביהדות. יוצאת מן הפרט אל הכלל. בניגוד למחשבה המערבית, היא לא שואלת "מהו הצדק" , אלא "איך עושים צדק?" 

ביהדות אין קורפוס (חיבור מובהק (שמדבר על תפיסת המחשבה המדינית מכיוון שהמשנה והתלמוד מאופיינים במחלוקות. מתוך המחלוקות קשה להוציא תובנה פוליטית. הבלבול יוצר בעייתיות במסגרת החשיבה המדינית היהודית. אם המחלוקת נמצאת בפרטים, כל אחד הולך לכיוון אחר, ואין חיבור על מחשבה מדינית שהיא קוהרנטית.

כיום, עבודות מחקר מנסות ליצור תובנות פוליטיות מהגותו של חכם מסוים. לקחת אמירות נבחרות של רב מסוים, ולבנות מתוכם תפיסת עולם פוליטית.

ישנו קושי נוסף- מידת ההשפעה של הוגים- אקוינס למשל היה בעל השפעה מהותית על המחשבההמדינית, כאשר לקח את תפיסותיו של אריסטו ו'ניצר' אותם והכניס אותם לתוך התפיסות שלהכנסייה. ביהדות אין הוגה כזה שהשפיע בצורה מהותית על המחשבה המדינית. הרמב"ם השפיע מאוד מבחינה הלכתית, בי"ד החזקה, סיכום הגמרא, אך הרמב"ם הפילוסופי לא השפיע יותר מדי ואף התבסס על אריסטו.

שני חוקרים ניסו לעמוד על מאפייני המחשבה המדינית היהודית :

מייקל וולצר - פרופ' אמריטוס בפרינסטון, הוגה חשוב בפילוסופיה פוליטית מודרנית.

בהקדמתו ל"מסורת הפוליטית היהודית" מנסה להגדיר מחשבה מדינית יהודית. לפיו,  מה שמגדיר הוא השיח עם המסורת והטקסטים המסורתיים היהודיים. מי שמנהל דו-שיח עם הטקסט נכלל בתוך המחשבה המדינית היהודית, ואילו מי שלא, כגון מרקס, פרויד ודורקהיים אינם כלולים, למרות היותם יהודים.ביקורת על וולצר, היא שגם נוצרים וגם הוגי ביקורת המקרא מנהלים דו-שיח עם הטקסט היהודיהמסורתי- אך לא ניתן להגדירם כהוגים של המחשבה המדינית היהודית.

פרופ' דניאל אלעזר - המסורת המדינית היהודית, בדומה לכל מסורת מדינית, עוסקת בעוצמה ובצדק. היא נבדלת מהמסורות המדיניות הצומחות מהמחשבה היוונית הקלאסית בכך שהיא מתייחסת ליחסים ולא לתבניות. בראש מעייניה לא עומדת הצורה הטובה ביותר של שלטון או משטר, אלא היחסים ההולמים שבין שליט ונשלט, כוח וצדק, אלוקים ואדם. עיסוק זה ביחסים מתבטא בעקרון הברית המהווה אבן פינה במסורת המדינית היהודית ואף מעצב אותה..

לפי אלעזר, מערכת היחסים בין הפרטים וההתנהגות שבין אנשים יותר חשובה, והיהדות אינה מדברת על המסגרת המעטפת, ועל המשטר.

לסיכום, נשאלת השאלה ההיפוטתית כיצד התורה יכולה לקבל את חוקי מדינת ישראל ?