שאלת הדמוקרטיה בישראל כמדינה יהודית

מה דינן של מדינות שמגדירות עצמן כמדינות אזרחיות?

במקרים רבים מדובר על האזרחות כלאומיות. יש בעיה בפער הסמנטי בין אזרחות להות לאומית/אתנית/תרבותית.

אמרנו שישנם אנשים החוששים לתאר עצמם כשייכים לעם היהודים, אם הדבר הזה מרמז על מתח בין הזהות האזרחית שלהם.

אם כן, יש כאן עניין של עמימות לשונית, אך גם עמימות עקרונית.

אנחנו נבחין בין לאומיות שנקרא לה "אתניות" או "תרבותיות", שהן זהויות אתניות/תרבותיות/לאומיות, אך לא "אזרחיות".

זיקת האזרחות היא זיקה משפטית;

זיקת האזרחות יכולה להיות גם תרבותית.

העמדה הערבית כלפי מדינת ישראל, שמתבטאת במאמר של ראנם ואח' היא עמדה שבה עצמה יש שניות.

זאת, משום שמחד הם אומרים שמדינת ישראל מוגדרת כביתו של העם היהודי ולא יכולה להיות שלנו. מאידך, הם רוצים לקחת את האזרחות הישראלית מאד ברצינות, הםמתנגדים מד כשרוצים לשלול את האזרחות שלהם. הם רוצים שוויון אזרחי מלא, אך בד בבד הם טוענים שאין זו המדינה שלהם, משום שהיא לא מספקת די מקום לנוכחות הפרטיקולארית שלהם.

מדוע מדינת ישראל מתקשה למקם עצמה באמצע הסקאלה?

המדינה מנסה להיות דמוקרטית, במידה רבה של הצלחה, משום שהיא מקיימת באופן מלא את העניין של הדמוקרטיה התהליכית וכן גם לגבי מתן הזכויות. נכון הוא שהערבים מצויים כאן ללא מדינה שלהם, תחת כיבוש. כלומר, אין כאן מצב סימטרי של שתי מדינות לאום.

אולם, בתוך מדינת ישראל שבה הערבים הם מיעוט, הם נהנים מזכויות פרט, נהנים משוויון, ונהנים גם, הכרה משמעותית למדי, מהכרה בקבוצתיות (של מגזרים שונים, משהו שלא תמיד ניתן במדינות לאום, משום שנראה שהן חותרות תחת האינטרס של המדינה בלכידות אזרחית.

הערבים טוענים, במידה רבה של צדק, לדעת גביזון, הוא שהן סובלים מאד במדינה. זהו שיקול שמאפשר לראות את ההצלחה של הציוניות.

אין ספק שדבר זה צובע את היחסים בין היהודים והערבים בישרלא.

אם כן, הבעיה אינה שמדינת ישראל אינה דמוקרטית דיה.

פנים יהודי                      יהודי-ערבי

(דת ומדינה)                    (לאומית)

(חסר.)

שולמית אלוני שותפה לטענה הזו, היא סבורה כי יהודית לא יכולה להיות דמוקרטית, משום שיהודית היא תיאוקרטית, משום שבישראל יש שלטון של רבנים ולא משהו אחר שהובטח בהכרזה על המדינה.

האנשים שבוויכוח הפנים-יהודי רוצים להדגיש מאד את הבעיה שהם רואים כהשתלטות הדת היהודית/הממסד הדתי על המדינה. מי שרוצה להדגיש את זה כביקורת ולהביא את ישראל להיות מדינה אחרת, במקרים רבים מקבל את העמדה שהיא, בעצם, לא מנוגדת, לכך שמדינה לא יכולה להיות יהודית דמוקרטית ביחסיה עם הערבים. (חסר)

גביזון סבורה שזו עמדה שיש מתח גדול מאד בין החלקים שלה.

האמירה שהיהודית שבמדינה היא ההשתלטות על של הדת, היא וויתור של היהודים על ארץ ישראל.

[לפי הרב יעקובוביץ’, עם ישראל הוא העם של היהודים היושבים בציון, והם גם קבוצה אזרחית שגרה בציון. כלומר, ישראליות אינה רק אזרחות, היא גם לאום.