הרמב"ם והמסגרת המדינית

הרמב"ם – רבי משה בן מיימון, נולד בקורדובה ספרד במאה ה-12 ונחשב לאחד ההוגים היהודיים החשובים ביותר בתקופת ימי הביניים. הרמב"ם אמנם עסק בעיקר בעניינים תיאולוגיים בעיקר במשימה של יישוב הפילוסופיה של אריסטו והפילוסופיה היוונית בכלל עם הפילוסופיה היהודית, אך הוא גם תרם תרומה משמעותית למחשבה המדינית היהודית. כחלק מביאור פילוסופי בדבר תכלית טבע האדם, מציג הרמב"ם את האדם כנזר הבריאה. הרמב"ם מייחס לכל מה שנמצא בעולם כתכלית בשביל האדם: "...שכל הנמצאים תחת גלגל הירח נמצאו בשביל האדם בלבדו." (הרמב"ם – פירוש למשנה). העולם, אם כן, מהווה את התכלית לקיומו של האדם, אך מהי תכלית האדם? לאדם, לפי הרמב"ם יש ארבע תכליות שונות והיררכיות בחשיבותן, החשובה בהן הינה להגיע לשלמות אנושית שבאה לידי ביטוי בחשיבה במושכלות.הסברה של הרמב"ם היא כי לא ניתן לממש את התכליות הללו ובמיוחד את התכלית של "לחשוב במושכלות", בלי מסגרת מדינית כלשהי. לכאורה, אין צורך במסגרת מדינית, זו לא התכלית של האדם. יתר על-כן, המטרה העיקרית של האדם הינה להגיע למחשבה במושכלות ולא במפורסמות. ניתן לראות זאת במיוחד בספרו של הרמב"ם, במורה נבוכים א', ב', שם הוא כתב שהשכל הוא השלמות האחרונה של האדם, מה שבסופו של דבר הפך אותו להיות "בצלם אלוהים" וככזה, כאמור, נזר הבריאה. הרמב"ם ממשיך ומסביר את מה שקרא בתחילת ספר בראשית בדבר האדם הראשון, שאכל מפרי עץ הדעת. לפי הרמב"ם, אדם עשה זאת רק אחרי שנברא כבר כמושלם ולכן האדם לא יכול היה לחשוב במפורסמות בכלל, עד שלא אכל מפרי עץ הדעת.  לכן, המחשבה במושכלות – קרי, אמת ושקר (להבדיל מן המחשבה במפורסמות, קרי טוב ורע), היא המעלה החשובה ביותר. אבל! לא כולם יכולים להגיע למצב של חשיבה במושכלות, והרמב"ם מזהיר מפני מצב שבו כולם ינסו להגיע למצב כזה. הוא שואל שאלה רטורית בדבר יכולתו של האדם גם להכין לעצמו בגדים, מחסה, אוכל וכו' וגם להתעסק בלימוד תורה ועל-ידי כך להגיע לחשיבה במושכלות. המסקנה היא ברורה, יש אנשים שיצטרכו ללמוד מקצועות ו"נימוסים", בכדי לאפשר לחכמים להגיע למושכלות. לכן, יש צורך במסגרת מדינית.