הפילוסופיה של העת החדשה

הפילוסופיה של העת החדשה היא מושג שכולל תחתיו על פי רוב את הפילוסופיה של אירופה החל מהמאה ה-16 עם הוגים כמו פרנסיס בייקון ורנה דקראט ועד לסביבות המאה ה-19 עם הוגים כמו עמנואל קאנט ופרדריך הגל.

הפילוסופיה של העת החדשה היא ניתוק מהמסורת של הפילוסופיה היוונית והפילוסופיה של ימי הביניים ששלטו באירופה במשך למעלה מאלף שנים. הפילוסופיה של העת החדשה מייצגת דרך חדשה, מתודית על פי רוב, לגשת אל שאלות פילוסופיות.

הפילוסופיה של העת החדשה מתחילה כאמור בעיקר עם פרנסיס בייקון שדיבר אודות הצורך ב"מכשיר חדש" (שם ספרו של בייקון) בכדי להתמודד עם שאלות על טיבה של הידיעה האנושית והעולם שבו מתקיים האדם. אחת הדמויות הבולטות ביותר בפילוסופיה של העת החדשה בראשיתה היא זו של רנה דקארט. דקארט שאל כיצד ניתן לדעת משהו ויצא למסע פילוסופי של הטלת ספק קיצונית בכל מקורות הידיעה רק בכדי לשוב בסופו של דבר בחזרה אל חיקו של האלוהים.

מאז דקארט ידעו תולדות הפילוסופיה החדשה התפתחויות ותהפוכות רבות והתפצלה לזרמים של האמפריציזם והרציונליזם שהתייחסו כל אחד באופן שונוה לשאלות המרכזיות של הפילוסופיה של העת החדשה. הפילוסופיה האמפיריציסטית בעת החדשה גורסת כי המקור היחידי לידע האנושי הוא החושים והקשר שלהם עם העולם סביבם. הפילוסופיה הרציונליסטית של העת החדשה, כפי שמרמז שמה, גורסת כי המקור לידיעה האנושית הוא כוח המחשבה בלבד. פילוסופים בולטים נוספים של הפילוסופיה העת החדשה שעסקו בנושאים כאלו הם למשל ג’ון לוק, דיויד יוםשעסק רבות בשאלת הסיבתיות והכללים שעימם אנחנו מפרשים את העולם. בנדיקט שפינוזה ולייבניץ אף הם דמויות חשובות של הפילוסופיה של העת החדשה שכדאי להכיר.

הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט במידה רבה מסיים את הפילוסופיה של העת החדשה עם איחוד בין הגישות של הפילוסופיה האמפיריציסטית והפילוסופיה הרציונליסטית. קאנט קבע כי התודעה שלנו היא שכופה משמעות על נתונים המתקבלים מן החושים בכך סיים פחות או יותר את הדיון הפילוסופי והתחיל אחד חדש לגמרי שילווה את הפילוסופיה המערבית בדורות הבאים, כמו אלו של פרדריך הגל וקרל מרקס שכל הפעילות הפילוסופית שלהם תושפע עמוקות מהפילוסופיה של קאנט.