סיכום בתנ"ך: יחזקאל ל"ז 1- 14 : שיבת העם לארצו בחזון העצמות היבשות

שיבת העם לארצו בחזון העצמות היבשות - יחזקאל ל"ז 1- 14 

מתוך: סיכומים בתנ"ך -  חורבן, גלות וגאולה        

יחזקאל ל"ז 1- 14 :  שיבת העם לארצו בחזון העצמות היבשות

הרקע לנבואה:

חזון העצמות היבשות הושמע על ידי יחזקאל לאחר חורבן ירושלים וגלות צדקיהו והעם ביהודה לבבל בשנת 586 לפנה"ס. הגולים הגיעו לבבל כשזו היתה בשיא פריחתה. העיר בבל היתה המטרופולין של המזרח ובה "גורדי שחקים", וגנים מפוארים. מבחינה צבאית לא נראה באופק כל גורם שהיה עשוי לערער את שלטון הבבלי. הגולים שקעו עד מהרה בהרגשה של יאוש וחידלון. יחזקאל ממצה את מצב העם במלים : "יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו, נגזרנו לנו" (פס' 11). אין שום סיכוי לתחיתו הלאומית של עם ישראל ולהחזרתו לארץ. חזון העצמות היבשות מטרתו לעודד את העם. למרות המצב החמור בהווה אין להתייאש. העם עוד יקום לתחיה.

יחזקאל, ל"ז, פס' 1-14 חזון העצמות היבשות.

יד ה' הייתה על הנביא שהוציא אותו ברוח והניח אותו בתוך בקעה מלאה עצמות. חלוקים הפרשנים בעניין "רוח ה'". יש הטוענים כי ה' הוציא ברוח פיזית את הנביא לתוך הבקעה. ויש הטוענים יש כי ה' הוציא את הנביא לבקעה ברוח הנבואה.

בחזונו הנביא מרחף מעל בקעה מלאה עצמות יבשות מאד. ה' שואל את הנביא אם יש סיכוי שהעצמות הללו יוכלו לחזור לחיים . הנביא עונה כי ביכולתו של האלוהים להפיח רוח חיים גם בעצמות היבשות.

הנביא מקבל הנחיות מה' להחיות את העצמות.

חזון העצמות היבשות מתאר בלשון סמלית את מצבו של עם ישראל בגולת בבל. הבקעה מסמלת את בבל.

המוות מסמלת את הגלות.  העצמות היבשות מסמלות את צבו של העם המיואש.  תחיית העצמות היבשות מסמלות את גאולת עם ישראל והחזרתו לארץ.   פתיחת הקברים מסמלות את פתיחת שערי הגולה.

המסקנה – כשם שה' יכול להחיות עצמות ישבות כך יש ביכולתו לגאול את עם ישראל.

בפס' 8-9 יש חזרה על המלה "רוח" שלוש פעמים בשלושה מובנים שונים:

פס' 8 : "..ורוח אין בהם" – רוח חיים.

פס' 9 " :..הנבא אל הרוח...ואמרת אל הרוח" – רוח הנושבת.

פס' 9 "...מארבע רוחות בואי הרוח..." – עבר, צד.

העם מיואש מן הגלות ומאמין שהפרת הברית עם ה', כלומר, חטאיהם גרמו לעונש החורבן והגלות. את תחושתם מביעים  הגולים  באמרה :"יבשו עצמותינו ואבדה תקוותינו נגזרנו לנו."(11)                                                                                                                                                      הנביא משתמש בדבריהם בחזון העצמות היבשות כדי לעודדם ומדמה אותם לעצמות יבשות המתעוררות לתחייה

חזון העצמות היבשות – המשל והנמשל   :                                                                                       תמונה א' –מתארת את המצב בהווה : הייאוש של העם החי בגולה (פס' 1- 2)                               " הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת.  וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד"

המשל	הנמשל
הבקעה	= הגלות
העצמות	=עם ישראל בגולה
יובש העצמות	= הייאוש והדיכאון -העם ללא תקווה  כיוון שנעקר מארצו.
ריבוי העצמות	=ריבוי הגולים

תמונה ב' – מתארת את העתיד : התעוררות הרוח והתקווה בעם לאיחוד וליציאה מן הגולה . תמונה זו נחלקת לשני שלבים :            שלב 1 : התקרבות העצמות ,התחברותן וקרימת העור והגידים :                                                           " וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ.   וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה;וְרוּחַ אֵין בָּהֶם. " ( 7 – 8) =>העצמות התחברו לשלדים ,      העלו בשר וקרמו עור וגידים,אך עדיין ללא רוח .   שלב 2 : הפחת הרוח בעצמות שהתחברו:     "וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה ...    וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ , כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ.   וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם--חַיִל גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד" ( 6,  9 -10)

המשל	הנמשל
1. קרוב העצמות ותהליך   חיבורן   וקרימת  העור  והגידים	= התהליך מסמל את איחוד העם  ע"י האל  לקראת שיבתו ארצה,אך עדיין –גוף ללא רוח
הפחת הרוח בעצמות	= מתן תקווה לגאולת העם

חזון העצמות= משל

חזון העצמות = נבואה על תחיית המתים                                באחרית הימים

פס' 11, 12 -13: "וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ--נִגְזַרְנוּ לָנוּ.  לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.  ִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה:  בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם--עַמִּי."                                                      פרוש זה נסמך על הדגשת הזהות בין העצמות לעם ישראל ,והדגשת הכינוי עמי.                                         עפ"י פרוש זה, החזון מציג משל שנועד לעודד את העם המיואש לאחר שיהודה,ירושלים והמקדש נחרבו והוא שרוי בגלות.

פס' 12, 14 :" הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי... וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה" .על-פי פרוש זה , לפנינו חזון המתאר את אחרית הימים –בעתיד הרחוק יקומו בני ישראל לתחיה בגלות ויעלו לארץ ישראל.                                                   פרוש זה מפרש את התמונה המתוארת בחזון באופן מילולי ולא רואה בו משל ( אליגוריה) . הקברים הם קברים אמיתיים, הנפתחים ומאפשרים למתים לקום לתחיה.                                                             הקושי בפרוש זה –רעיון זה נחשב לרעיון מאוחר יותר.

משמעותה של  המילה המנחה - רוח  בהקשרים השונים :      רוח ה' –פס' 1- רוח הנבואה שבהשראתה הוא מנבא :" הָיְתָה עָלַי יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה" [יש המפרשים רוח זו כרוח פיזית שמעיפה את הנביא אל הבקעה בבבל.]     רוח חיים-פס' 8- "ותבוא בהם הרוח  ויחיו"-בזכות הרוח תחיינה העצמות.       רוח –"מארבע רוחות בואי הרוח"  –פס' 9–-ארבעת רוחות השמים= כיוונים.    הרוח שתבוא- רוח  פיזית הנושבת מארבע רוחות .

קראו יחזקאל, פרק לז 1 – 14.

א.     הנביא משתמש בחזונו  באמרה של העם ומתווכח עימה.                                                                  מהי האמרה ומהי תשובת הנביא עליה ?

ב.      מהו המשל והנמשל בחזון ?

ג.      לפי רד"ק :"זהו משל לכל בית ישראל שהיו בגלות זה כמה עד שנתייאשו מן הגאולה ואמרו "יבשו עצמותינו..". מהו פירושו של רד"ק לחזון ?

ד.      יש הטוענים כי משמעות החזון שבפס' 1 -14 היא נבואה על תחיית המתים ואחרים טוענים כי זהו רק משל. הסבר כל אחת מן הטענות והבא ראיות מן הקטע לכל אחת מן הדעות

ה.      המילה "רוח" משמשת כמלה מנחה בחזון. ציינו את הופעותיה ואת  משמעותה בכל אחת מן ההופעות .