סיכומים בתנ"ך: פרק ט' - פס' 7-1 – ברכת ה' לנח ולבניו:

סיכומים בתנ"ך: פרק ט' - פס' 7-1 – ברכת ה' לנח ולבניו:

מתוך: סיכומים בתנ"ך - עלילות הראשית

בסיום המבול בבראשית ו, לאחר שנח ובני משפחתו יצאו מהתיבה, ה' מברך אותם ומצוות עליהם 7 מצוות.

מצוות אלו מכונות "שבע מצוות בני נח", והם מיועדות לכלל האנושות שתתפתח מנח, ללא קשר לדת מסויימת.

חלק מן המצוות דומות לברכות שקיבל האדם הראשון, וחלק מן המצוות שונות בהתאם לשינויים שחלו לפני המבול ולאחריו:

"פרו ורבו ומלאו את הארץ" (ט' 1) מצוות פרו ורבו, באותה לשון שנתנה כבר לאדם הראשון (א' 28).

"ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ..." (בראשית ט' ג). במצווה זו יש שינוי קל מזו שנאמרה לאדם הראשון: "ורדו בדגת הים ובעוף השמים..." (בראשית פרק א 28).

 הדורות הראשונים שלטו בבעלי החיים אך בצורה הרמונית, ללא מורא ופחד, לעומת האנושות החדשה שלאחר המבול, לאחר שהופרה ההרמוניה בין האדם ובעלי החיים – יהיו היחסים ביניהם טעונים פחד וחשש.

"כל רמש אשר הוא חי – לכם יהיה לאוכלה, כירק עשב נתתי להם את כל" (בראשיתט' 3). נח מקבל  היתר לאכול את בשר החיות, לעומת האדם הראשון שהיה צמחוני "הנה נתתי לכם את כלעשב זרעזרע... להם יהיה לאוכלה" (א' 29).

"אך בשר בנפשו דמו – לא תאכלו" (ט' 4). בעקבות ההיתר לאכול מן החי, נוספה אזהרה האוסרת על האדם לאכול את הבשר עם הדם, מתוך תפיסה שהדם הוא נפש החיים, ויש לתת כבוד לעקרון החיים, גם של בעלי חיים. ממצוה זו נתפתחו הלכות רבות בנושא כשרות – איסור לאכול אבר מן החי (אבר של חיה בעודה בחיים) ויש להכשיר את הבשר ע"י מלח שיספוג את הדם.

"אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ומיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם, מיד איש אחיואדרוש את נפשהאדם" – עקרון קדושת החיים – איסור רצח בכל מצב, ואפילו ע"י חיה, לדוגמא – החוק בשמות כ"א 29-28 – שור שפגע באדם – יסקל וימות. ה' בעצמו יעניש את הרוצח. "מידאדם" – רצח במזיד (בכוונה). "מיד איש אחיו" – רצח בשוגג.

"שופך  דם האדם               [ תקבולת נרדפת

באדם דמו יישפך" (בראשית ט' 6)          [    

מי שרוצח אדם – יירצח בידי אדם – מידה כנגד מידה! "כי בצלם אלוהים עשה את האדם" – כל פגיעה באדם, כמוה כפגיעה באלוהים, כי האדם נברא בצלמו.

כדי למנוע נקמת דם, יש פרשנים הטוענים כי רק דיין או שופט יוכלו לקבוע גזר דין מוות ולא כל אדם.

"ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה" (ט' 7) – ברכת המסגרת הפותחת וסוגרת את מצוות נח, בתוספת הפועל "שרצו" – הבא לבטא התרבות מהירה וחידוש האנושות.

בראשית ט, פס' 17-8 – הברית של ה' עם האנושות:

בברית זו מובטחים לנח שני דברים:

אלוהים לא יביא עוד מבול על הארץ.

לא יושמדו עוד כל החיים מעל פני האדמה – אדם וחיה.

המבול מסמל את מידת הדין של ה' – שופט כל הארץ, ואילו הברית עם נח וזרעו מסמלת את מידת הרחמים של ה'.

מלה מנחה – "ברית" – חוזרת 7 פעמים (מספר טיפולוגי), הבטחת הברית, משמעות הברית (לא יהיה יותר מבול) ואות הברית – הקשת בענן – כסמל לשלום בין ה' לאנושות בניגוד למשמעות הקשת המיתוס המסופוטמי – ככלי מלחמתו של האל מרדוך במלחמתו נגד האלה תיאמת. קשתו של מרדוך ניצבת בשמים בקרב האלים, והיא מקבלת מעמד של אלוהות – כאחד ממזלות הכוכבים.

התורה דוחה את היסוד המיתולוגי של האל הלוחם באמצעות קשת וחיצים, ומשתמשת בקשת במשמעות הפוכה של ברית שלום.

בנבואת חבקוק (ג' 11-9) מופיע ה' כלוחם, המשתמש בקשת וחיצים, בדימויים הלקוחים מספר המבול: "עריה תעור קשתך, שבועות מטות אומר סלה נהרות תבקע ארץ. ראוך יחילו הרים, זרם מים עבר, נתן תהום קולו... לאור חיציך יהלכו, לנגה ברק חניתך" – תיאור הנביא קרוב ברוחו לרוח המיתוס.

בראשית ט, פס' 29-18 – שכרותו של נח וקללת כנען:

לנח שלושה בנים – שם, חם ויפת – מהם נפוצה כל האנושות. הסיפור בפסוקים אלה מרמז על אופיים של שלושת ענפי האנושות שצמחו מאישיותו של כל אחד מן הבנים:

שם     -     העם השמי – אסיה "ברוך ה' אלוהי שם" – הולך בדרך המוסר.         

יפת    -     אירופה – "יפת אלוהים ליפת" – אלוהים ירחיב את גבולו.

חם     -     אפריקה – "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו".

"ויפת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה... וירא חם אבי כנען את ערות אביו... וייקץ נחמיינו וידע את אשרעשהלובנו הקטן. ויאמר: "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו" (ט' 25-21). במה חטא חם? יש אומרים שחטא באי כיבוד אב, על כך שלא הגן על אביו בשעת חולשתו, בניגוד לאחיו שמכסים את ערוות אביהם ופניהם אחורנית.

יש אומרים שחם מואשם במשכב זכר עם אביו, כלומר, חטא במעשה ולא באי מעשה, ועבר על חוק גילוי עריות שביקרא (י"ח 7) "ערות אביך... לא תגלה".

בספרות חז"ל נמצא מדרש המייחס לחם רצון לסרס את אביו: "אמר חם: אסרס את אבא, כדי שלא יוליד בן רביעי, כדי שלא יהיה חולק עמנו בארץ". במדרש זה יש רמז למסורת המיתולוגיה הפיניקית, לפיה האל כרונוס – סירס את אביו – האל אורנוס, כדי למנוע ממנו המשך הולדת בנים.

מדוע קולל כנען ולא חם?

בהתאם לרוח המדרש, נח אינו מקלל את חם שחטא אלא את נכדו כנען, שהוא בנו הרביעי של חם: "ובני חם: כוש ומצרים ופוט וכנען" (בראשית י' 6).

יתכן ולא יכול היה לקלל את חם משום שהוא כבר בורך ע"י ה' בצאתו מן התיבה, ואין האדם יכול לקלל את מי שה' בירך.  דעת המחקר המקראי שקללת כנען היא תוספת מאוחרת לסיפור, הבאה להסביר את מעמדם הנחות של הכנענים בתקופת ההתנחלות והמלוכה בארץ. (יסוד איטיולוגי)

דיעה זו נסמכת על תרגום ה-70 (תרגום התנ"ך ליוונית) לפיו בסיפור המקורי כפי ששימר התרגום, נח קילל את חם ולא את כנען.