סיכום בתנ"ך: יחזקאל יח - תגובת יחזקאל לתחושות הגולים בבבל

סיכום בתנ"ך: יחזקאל יח - תגובת יחזקאל לתחושות הגולים בבבל

מתוך: סיכומים בתנ"ך -  מלכים ונביאים 

תעודת זהות לנביא יחזקאל : "וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, וַאֲנִי בְתוֹךְ-הַגּוֹלָה, עַל-נְהַר-כְּבָר...וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים.   בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ-הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין.  הָיֹה הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-יְחֶזְקֵאל בֶּן-בּוּזִי הַכֹּהֵן, בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל-נְהַר-כְּבָר"(יח' א 1- 3). = הנביא יחזקאל,בן למשפחת כוהנים, גלה עם  יהויכין לבבל ,שם נבא .לפני החורבן נבא  נבואות תוכחה ואחריו  נבואות נחמה שתפקידן לעודד את העם הגולה לשמור על זהותו.

הבעיה –המשתקפת מן האמרה של הגולים :           " אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה"(יחז' יח 2) ð    אנו נענשים על חטאי אבותינו ( תלונה ) ð    בכל מקרה ניענש  בשל  חטאי האבות                                    ( גמול דורות>ייאוש).

בפרק יח מתווכח הנביא יחזקאל עם האמרה הרווחת בקרב  הגולים המיואשים :

הפתרון של הנביא : "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת" (יחז' יח 4) .                                        =כל אדם אחראי למעשיו=>גמול אישי. .

הבעיה : חלק גדול מן הגולים חטא בעצמו –לא רק האבות חטאו

הפתרון : החזרה בתשובה "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:  הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו, וְחָיָה"( יחז' יח 23).  = מעשיו האחרונים של האדם הם הקובעים.

 

13. א. רעיון הגמול האישי ,לפיו האדם אחראי למעשיו, הוצע ע"י יחזקאל כדי לעודד את העם המיואש .הוא יוצא כנגד ההשקפה הנפוצה בקרב העם, המושל את המשל :" כי אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה "(יחזקאל יח 1- 4).גם ירמיהו מצטט אימרה זו כאימרה רווחת בפי העם:"בַּיָּמִים הָהֵם--לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד, אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר"(יר' לא 28.)

יחזקאל יח 1 -4
ב מַה-לָּכֶם, אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה.  ג חַי-אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:  אִם-יִהְיֶה לָכֶם עוֹד, מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה--בְּיִשְׂרָאֵל.  דהֵן כָּל-הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי-הֵנָּה:  הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת.	הנביא מצטט את האמרה שרווחת בעם לגבי הגמול ,לפיה אדם נענש על מעשי אבותיו.הוא סבור  שאדם צריך להיות אחראי למעשיו ואינו אמור לשלם את המחיר על מעשי אבותיו.

13.ב. ההבדל בין דברי ירמיהו הנביא לדברי יחזקאל הוא שירמיהו מנבא שינוי בהשקפת הגמול  לעתיד :"בימים ההם" –יהיה הגמול אישי ולא גמול דורות. לעומת זאת יחזקאל מציע רעיון זה לימיו .

13.ג. על-פי מצודת דוד ,דברי העם מתייחסים בביטוי "על אדמת ישראל" לחורבן של אדמת ישראל ולא למקום אמירת הדברים.

14. רעיון הגמול האישי נועד לעודד את העם המיואש בגלותו. לפיהם העם לא ייענש על חטאי אבותיהם. אך הקושי ברעיון זה הוא שלא רק האבות חטאו ,אלא גם הם –הבנים, ולכן לא יוכלו לשוב לארצם. על כן מוסיף יחזקאל רעיון נוסף –החזרה בתשובה :"וְהָרָשָׁע, כִּי יָשׁוּב מִכָּל-חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת-כָּל-חֻקוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--חָיֹה יִחְיֶה, לֹא יָמוּת.   כָּל-פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ:  בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר-עָשָׂה, יִחְיֶה.   הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:  הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו, וְחָיָה".(יחז' יח 21 -23) = מעשיו האחרונים של האדם הם הקובעים את גורלו.

15. א. ביחזקאל לג 10 מצטט הנביא את דברי העם המודים כי הגורם לגלות הוא חטאיהם:"וְאַתָּה בֶן-אָדָם, אֱמֹר אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר, כִּי-פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ; וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים, וְאֵיךְ נִחְיֶה." תשובתו של יחזקאל –על-פי פס' 11 היא כי אכן נענשו על חטאיהם,אך ה' אינו חפץ להענישם, אלא רוצה בחזרתם בתשובה:" אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם-בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ, וְחָיָה:  שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל".

15.ב. דברים אלו דומים לרעיון המופיע בפרק יח בפס' 21 -25. האל אינו רוצה במות הרשע אלא בתיקון דרכיו:"וְהָרָשָׁע, כִּי יָשׁוּב מִכָּל-חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת-כָּל-חֻקוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--חָיֹה יִחְיֶה, לֹא יָמוּת.  כָּל-פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ:  בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר-עָשָׂה, יִחְיֶה.  הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:  הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו, וְחָיָה" .