סיכומים בתנ"ך: דיני שלושת הרגלים

סיכומים בתנ"ך: דיני שלושת הרגלים

מתוך: סיכומים בתנ"ך - חוק וחברה במקרא

שמות כ"ג 14 – 19

בקטע זה מופיעים בקיצור נמרץ דיני שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות. יש לשים לב כי שלושת החגים הללו הם חגים חקלאיים, הקשורים לקציר ואסיף היבולים.

פס' 15 – חג המצות. יש כאן ציווי לאכילת מצות במשך שבעה ימים, זכר ליציאת מצרים. הציווי לשחוט גדי, או שה למשפחה ("קרבן הפסח") נעדר מכאן.(מופיע בצורה מעורפלת בהמשך הקטע)

פס' 16 – חג הקציר וחג האסיף נזכרים באותו הפסוק ממש. הציווי לחוג את חג הקציר מופיע כאן בקיצור נמרץ. יש כאן אזכור לא ברור של "ביכורי השדה", אך אין ציווי מפורש להביא ביכורים כלשהם, ספירת העומר אינה נזכרת וגם לא שמו האחר של החג: חג השבועות.

גם חג הסוכות מופיע כאן בשמו האחר, "חג האסיף", אותו חוגגים "בצאת השנה" והכוונה כנראה לסוף השנה החקלאית. אין כאן כל ציווי אחר בנוגע לחג.

זהו כנראה אחד המקורות הקדומים ביותר העוסקים בחוקי החגים של עם ישראל. החוקים כאן מצומצמים ביותר, והחגים קשורים קשר ישיר לחברה החקלאית החוגגת אותם.

פס' 17 – 18 מצווים על עלייה לרגל של "כל זכורך", כלומר העלייה לרגל היא מצווה לגברים בלבד, הנדרשים להראות לפני ה' שלוש פעמים בשנה, בחגים הנ"ל. פס' 18 כולל הגבלות שונות לגבי אכילת זבח הפסח, ודרישה לסיים אותו עוד באותו הלילה (ציווי זה נכתב בנפרד מהציווי על חג המצות!).

פס' 19 –"לא תבשל גדי בחלב אמו" איסור לבשל גדי בחלב של אמו. איסור זה מופיע בחוקי התורה שלוש פעמים, באותה הלשון ממש. מן הציווי הזה למדו חז"ל, בדרך של מדרש, את האיסור לאכול בשר וחלב יחד. מכיוון שהאיסור מופיע בתורה פעמיים נוספות, נאסרו לא רק האכילה של בשר וחלב, אלא גם הבישול וההנאה, כלומר הרווח הכספי ממכירתו.        

ברור לחלוטין שלא זו הייתה כוונת המחוקק, ולא ארחיב.