ראי אדמה / שאול טשרניחובסקי - סיכום

ראי אדמה / שאול טשרניחובסקי - סיכום

רקע

ראי אדמה הנו שיר מחאה-קינה שנכתב על ידי שאול טשרניחובסקי בשנת 1938 בשיאה של תקופת חומה ומגדל, שגבתה אבדות רבות בנפש. השיר מבכה על מותם של בני היישוב ומשתמש באמצעים ספרותיים מגוונים לתיאור האבדן. המוטיב המשמעותי ביותר בשיר הנו השימוש האירוני באדמה שמצמיחה חיים, אבל גם בולעת מתים. בתקופה בה מרבית השירים על הנופלים היו שירי גבורה, "ראי אדמה" זה הפותח במילים "ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד" הנו שיר יוצא דופן.

הסבר בתי השיר

בית א': הבית פותח במשפט החוזר בשיר: "ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד!". המשפט נראה סתום ובלתי מובן, בעיקר לאור הקביעה בשורה השנייה של הבית הראשון "לא עוד" – הבית כולו מתאר זריעה של מינים שונים של דגן: כוסמת, חיטה, שעורה ושיבולת שועל. האם הדובר השר קורא לנו להפסיק לזרוע את השדות? גם הביטויים "פניני זגוגיות", "חיטה כבדה", "חתול כתם", שיבולת-שועל חרדה" נותנת תחושה של אבדן ושכול – אבל על מה?

בית ב': הבית נפתח בחזרה על הפניה אל האדמה על הבזבזנות של בני האדם. בני האדם טומנים פרחים באדמה – אמירה תמוהה, שכן פרחים שותלים. מדובר בפרחים יפים מאוד ("מצניע חן עם יפה קלח, קטורת כוסו נכונה" – תיאור של הפרח, על גבעולו וקטורת עליו) שכנראה נקטפים מבעוד מועד בצהרי היום, בצער על תמימותם שנגדעה, ולפני שהספיקו לחיות לילה אחד ולרוות את טל הבוקר ולהגשים את החלומות של הנבט שלהם. ניתן לחוש מבית זה שהדובר אמנם מדבר על פרחים, אבל מתייחס לבני אדם – מטאפורה מקובלת לפיה מוות בגיל צעיר הנו כמו פרחים הנקטפים בטרם עת.

בית ג': בניגוד לבתים הקודמים, בית זה אינו נפתח בחזרה על המשפט "ראי אדמה... עד מאוד". בבית זה אין מטאפורות ודימויים מורכבים והוא מוסר את הרעיון בשיר בצורה פשוטה: אנו נותנים לאדמה את טובי בנינו, שבדומה לפרחים גם להם היו חלומות, הם אמיצים (ברי לבב), ישרים (נקיי כפיים), ותמימים (טרם חלאת אדמות). חייהם מדומים לאריג שעדיין לא נארג לגמרי ולכן הוא רק שתי (אריג ארוג משתי וערב). הבית מסתיים בשאלה רטורית לאדמה: האם היא ראתה בנים טובים מאלה והיכן.

בית ד': הבית נפתח בו' החיבור מה שמדגיש את זה שהבית מסכם את שלושת הבתים הראשונים. האדמה מכסה על כל אלה: על זרעי הדגן, על הפרחים ועל הבנים. מהאדמה צומחים צמחים. האדמה מחזירה לנו פי מאה ממה ששתלנו בה. ומסיבה זו מבורך הקורבן שהקריבו במותם, כי בזכות מותם אנו ובנינו נזכה לחיות (כפר חיינו בהוד), ועם זאת מסתיים הבית בנימת התרסה וביקורת: ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד.

רעיונות מרכזיים ב-"ראי אדמה"

השיר "ראי אדמה" עורך אנאלוגיה (השוואה) בין זריעת זרעים, הטמנה של פרחים שנקטפו, וקבורת בנים שנפלו בקרב באדמה. בשלושת המקרים אנו שותלים את המיטב שבמיטב ובשלושת המקרים האדמה מחזירה לנו כגמולנו. זרעי הדגן מצמיחים חיטה ושעורה ושאר דגנים שמהם עושים לחם, כלומר מהם ניתן להתקיים. תחת הפרחים שנטמנו יצמחו פרחים חדשים. קבורת הבנים מאפשרת לנו לחיות בארץ הזאת ולהתקיים בה לדורות. עם זאת יש ביקורת בשיר הבאה לידי ביטוי במשפט החוזר – ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד. לכל מה שהאדמה נותנת יש מחיר, ויכול להיות שהמחיר כבד מדי.

מבנה ודרכי עיצוב

חריזה וקצב: כל שתי שורות בשיר מתחרזות, ואולם השיר לא שומר על משקל אחיד או על מבני בתים שווים.

אימאג'ים (תמונות טבע): של מיני הדגן, של הפרחים.

מטאפורות: מלון ברכה, מעון סתר, ארג יומם עודו שתי

אלוזיה: "מאה שערים הוד וכוח" -> "וימצא בשנה ההיא מאה שערים" (בראשית כ"ו, 12)