Saturday, June 22, 2013

סיכום: מלכים ב, פרק י"ז - חורבן שומרון/ישראל וגלות עשרת השבטים לאשור

סיכום: מלכים ב, פרק י"ז - חורבן שומרון/ישראל  וגלות עשרת השבטים לאשור. (722 לפנה"ס)

הסיבה המדינית לחורבן שומרון והגלות לאשור (מלכים ב', י"ז, פס' 6-1)
הושע בן אלה, המלך האחרון של ממלכת ישראל, מלך תשע שנים. ממלכת ישראל נכבשה ע"י מלך אשור, שלמנאסר החמישי, והושע נדרש להעלות לו מיסים שהוטלו מדי שנה.
תחילה הוא שילם מיסים אך בהמשך מרד הושע באשורים.
מרידתו של הושע
א.     קשירת קשר עם מצרים, שהייתה אויבת אשור.
ב.      הפסקת תשלום המיסים הקבועים לאשור ("מנחה")
בעקבות המרד של הושע, עלה מלך אשור על ממלכת ישראל למסע עונשין: הוא כבש מספר ערים וצר על שומרון, מלך אשור אסר את הושע, וערך מצור על שומרון שלוש שנים, לבסוף היא נכבשה ותושביה הוגלו לאשור. בזאת תמה מלכות שומרון. גלות ישראל לאשור אירעה ב-722 לפנה"ס.
קושי - עפ"י המקרא – כיבוש שומרון והגלות לאשור מיוחסים למלך האשורי שלמנאסר החמישי.
עפ"י מקורות אשוריים – כיבוש שומרון והגלות לאשור מיוחסים לסרגון השני.
פתרון הסתירה
שלמנאסר החמישי הטיל מצור על שומרון, אך מת מס' חודשים לאחר הטלת המצור, וסרגון השני תפס את השלטון. בשנה השנייה לשלטונו משלים סרגון את כיבוש שומרון. תושבי שומרון הוגלו ובמקומם הובאו לשומרון תושבים נוכרים מהאימפריה האשורית. 


נאום המחבר הדויטרונומיסטי כהסבר לנפילת שומרון (מלכים ב', י"ז ,פס' 23-7)
מטרת הנאום להסביר מדוע חרבה ממלכת ישראל ומדוע עתידה גם ממלכת יהודה ליפול.
הסיבה הדתית לחורבן ממלכת ישראל נעוצה בחטאיהם המצטברים של תושבי ממלכת ישראל ומלכיה במשך כל תקופת קיומם .
לדעת המחבר הרקע המדיני איננו הסבר אלא רק מימוש התכנית האלוהית, כלומר ה' הוא זה שהביא את מלך אשור כדי להעניש את ישראל החוטאים.
חטאי ממלכת ישראל:
בני ישראל מתוארים ככפויי טובה:
1.     ה' הגלה מהארץ עמים אחרים כדי לתת להם את ארץ כנען (פס' 8), כמו כן ה' העלה אותם ממצרים, נתן להם את הארץ ומאז עליית בנ"י ממצרים הם חטאו ללא הפסק בעבודת אלילים על כל סוגיה "ויעשו להם מסכה שנים עגלים ויעשו אשרה וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל" ( פס' 16)
2.     ה' נתן להם את התורה וכרת עימם ברית.
      3.   ה' שלח לעם נביאים אך הם לא צייתו להם (פס' 13-14)
4. העם המליך על עצמו את ירבעם בן נבט, ופילג את עצמו מיהודה "כי קרע ישראל מעל בית דוד וימליכו את ירבעם בן נבט" (פס' 21)
התוצאה הייתה: "ויתאנף ה' מאוד בישראל ויסירם מעל פניו... וימאס ה' בכל זרע ישראל ויענם ויתן ביד שוסים... ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה עד היום הזה"(פס' 18-23) כלומר: חורבן ישראל הוא עונש על חטאים לאל.
ישנה גם אזהרה והטפת מוסר לממלכת יהודה: גורלה של ממלכת יהודה יכול להיות כגורלה של ממלכת ישראל, אם ימשיכו לחטוא ולא יחזרו בתשובה!!

השומרונים (מלכים ב', י"ז , פס'  33-24)
מי הם השומרונים?
עפ"י המקרא – צאצאי התושבים הנוכריים שהובאו מאשור במסגרת מדיניות חילופי האוכלוסין. מטרת הצגתם באור שלילי, היא להצדיק את דחייתם של השומרונים שביקשו עם שיבת ציון להצטרף לבניית בית המקדש השני (הם זרים ולא חלק מתושבי ממלכת ישראל שגלו)
לדעת ההיסטוריונים – מדובר בצאצאי שני שבטים שלא הוגלו לאשור ונשארו בארץ ועבדו כל אותה עת את ה'. בתקופת שיבת ציון הם ביקשו להצטרף לשבי ציון לבניית בית המקדש.
אמונתם של תושבי שומרון:
א."את ה' היו יראים ואת אלוהיהם היו עובדים כמשפט הגויים אשר הגלו אותם משם" (פס' 33)
ב. "ויהיו הגויים האלה יראים את ה' ואת פסליהם היו עובדים, גם בניהם ובני בניהם... עד היום הזה" (פס' 41)
פולחנם היה פולחן סינקרטיסטי  - שילוב עבודת ה' יחד עם עבודת אלילים.
תושבי שומרון הנוכרים אימצו חלק מפולחן ה', בגלל האריות שה' שלח בהם, מכאן שאמונתם באל אינה נובעת מהכרה אמיתית באל אלא מפחד מפני האריות (מכאן חז"ל כינו אותם "גרי אריות")
בפס' 32-29 מופיע השורש המנחה ע.ש.ה, והוא בעל משמעויות שונות:
"ויהיו עושים גוי גוי אלוהיו..." (פס' 29) – במשמעות עבודת אלילים.
"וינחו בבית הבמות אשר עשו השומרונים" (פס' 29) – במשמעות בנו.
"ויעשו להם מקצותם כהני במות" (פס' 32) – במשמעות מינו.

דברי תוכחה לגולים מפי העורך הדויטרונומיסט מלכים ב', י"ז ,פס' 40-34:
פסוקים אלו מהווים דברי תוכחה לבני ישראל שישבו בגולה. פס' 34 מהווה המשך לפס' 23, והנוסחה "עד היום הזה" מקשרת בין שניהם. גולי ישראל עזבו את ה' ועבדו אלילים בגלות. בניגוד להם תושבי השומרון הנוכרים המשיכו לדבוק באליליהם למרות מכת האריות.ההוכחות לכך שהקטע מדבר על הישראלים שחטאו ובגלל זה הוגלו:
"ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים""הברית אשר כרתי אתכם" (ברית סיני)"ויכרת ה' איתם ברית"

מילים מנחות
השורש י.ר.א (11 פעמים) מתאר את האמונה הרצויה (האמונה בה') מול האמונה השגויה והפסולה (אמונה באלים אחרים)
המילה משפט (8 פעמים) במשמעות של מנהג, והיא מתייחסת לדרך שבה נוהגים השומרונים לעבוד את האלים שלהם, לדרך הנכונה שבה נהוג לעבוד את ה', והדרך המעוותת שבה בחרו  השומרונים לעבוד את ה' עם אלוהיהם (סינקרטיזם).

No comments:

Post a Comment