סיכום בתנ"ך: מלכים א' פרק י"א

סיכום בתנ"ך: מלכים א' פרק י"א

מתוך: סיכומים בתנ"ך -  מלכים ונביאים

נושא הפרק מלכים א', י"א- ימיה האחרונים של ממלכת שלמה והסיבות בגללן התפלגה ממלכת שלמה בימי בני רחבעם

לעת זקנתו, חטא שלמה בשני חטאים גדולים:

הוא נשא נשים נכריות רבות, אשר הסיטו את לבבו מעבודת אלוהים והכניסו לממלכה עבודה זרה רבה.

מלכים א', י"א, פס' 1-10- חטאי שלמה בסוף ימי מלכותו

הפסוקים עוסקים בתיאור התפוררות מלכות שלמה לאחר שנות  השגשוג של ימי דוד ומרבית ימיו של שלמה. כ- 1000 נשים הביא שלמה לחצר מלכותו, שחלקן היו נכריות. (בשיר השירים פרק ו' פס' 8 מסופר שהיו לו רק 60 נשים – במזרח הקדמון ככל שהיו לאדם נשים רבות יותר כך הוא היה מוארך יותר). נישואיו לנשים אלו היו פוליטיים, ולכן הוא נושא נשים מואביות, עמוניות ואדומיות, צידוניות וחתיות . על נישואיו עם בת פרעה- סופר כבר במלכים א' פרק ג'.

על פי חוקי התורה- חלק מנישואין אלו נאסרו על בני ישראל ועל מלכי ישראל. בספר דברים נאמר במפורש "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי " (דברים כ"ג, 4 ).

המחוקק אסר נישואין אלו, בין היתר,  מתוך חשש להחדרת פולחן אמונה זרה  לעם. ואכן, נישואי שלמה לנשים הנוכריות "..היטו את לבבו , ולא היה לבבו שלם עם ה' אלוהיו כלבב דוד אביו" (פס' 4). שלמה, על פי הכתוב, הולך בעצמו אחרי עשתורת אלוהי צידון , ואחרי מילכום אלוהי  עמון. ובנוסף, שלמה בונה בירושלים במות לאלוהי מואב ולמולך אלוהי בני עמון. (350 שנה אחרי מות שלמה , בזמן רפורמת יאשיהו ב- 722 לפנה"ס- עדיין מצויות בירושלים במות לאלוהי הגויים). התוצאה-"ויתאנף" ה' בשלמה- כלומר- ה' כעס עליו מאד. (בדברים א' 37 וט' 8- מופיע ביטוי זה , האופייני לעורך הדויטרונומיסטי של ס' דברים כמו גם הכעס על שלמה שהתיר לנשותיו להחדיר פולחן אלילי לארץ וללכת אחריו).

לעת זקנתו, נשי שלמה היטו את לבבו לעבוד עבודת אלילים, שלמה בנה לנשותיו במות שיעבדו לאליליהן (מחוץ לירושלים- כדי לא לפגוע בעבודת המקדש בירושלים). שלמה  כנראה השתתף  רק באופן פסיבי בפולחנים האליליים ונשותיו הן שזבחו (פס' 8).

עונשו יהיה- פילוג הממלכה. וכדי להצדיק עונש כה חמור- משתמש המספר באמצעים הבאים:

פירוט מוצאן של הנשים הנכריות. הגזמה- 1000 נשים ושימוש במספרים טיפולוגיים המסמלים שלמות וקדושה- שבע, שלוש, עשר. השוואת שלמה לדוד- על דרך הניגוד- לבבו של דוד היה שלם יותר עם אבותיו מלבב שלמה

מילים מנחות- בהקשר לחטאו של שלמה- נשים, נ.ט.ה וא.ה.ב    חזרות- חזרה מספר פעמים על חטאו של שלמה.

מלכים א', י"א, פס' 11-13- הבשורה על פילוג הממלכה

ה' מבשר לשלמה כי הוא עומד לקרוע את הממלכה מידיו ולתת אותה לעבדו (פס' 26). אולם, כחסד לדוד "למען דוד אביך" (פס' 11), הפילוג לא יתקיים בימי שלמה, אלא בימי בנו רחבעם. גמול דורות.

במתן העונש קיימת לכאורה סתירה- בפס' 11- נאמר שכל הממלכה תילקח משלמה ותינתן לעבדו, ואילו בפס' 13 נאמר שלא כל הממלכה תילקח ממנו , אלא בנו של שלמה ימלוך על שבט אחד.

והפיתרון לסתירה:

פס' 11 מתייחס לשלמה

פס' 13- מתייחס לבנו של שלמה

 הממלכה לא תיקרע לגמרי מבית דוד אלא שני שבטים- יהודה ובנימין- ישארו בידי בית דוד , ושאר השבטים (10 שבטים)  יעברו לשלטונו של ירבעם ויהוו את ממלכת ישראל  . שתי סיבות להשארות חלק מהממלכה בידי בנו של שלמה רחבעם:

כדי לקיים את ההבטחה שהבטיח ה' לדוד שמלכותו תיכון לעולם

"למען ירושלים אשר בחרתי"- בחירת ירושלים.

 "למען דוד עבדי ולמען ירושלים "

(בחירת וירושלים- אף הים רעיון אופייני לס' דברים, ולפיכך יש גם בזה רמז  לעריכה הדויטרונומיסטית של ס' מלכים).

פילוג הממלכה בימי בנו של שלמה  טומן בחובו את שיטת הגמול לדורות- לא החוטא נענש , אלא בנו. (ראה גם עשרת הדברות שמות כ' פס' 4). בפסוקים אלו מופיעות שתי דוגמאות של גמול לדורות: א. שלמה חוטא והעונש יבוא רק בימי בנו- רחבעם ב. שלמה לא ייענש על חטאיו בזכות דוד אביו.

מלכים א', י"א, פס' 14-25-  המרידות בשלמה - אויבי שלמה מחוץ לממלכה

14-22- הדד האדומי- היה בן למשפחת המלוכה באדום.  בסוף ימי שלמה קמו למלך אויבים מבחוץ. האויב הראשון הוא הדד האדומי שהיה מזרע המלוכה באדום. הוא ברח מאדום כאשר דוד כבש את האזור, עוד בהיותו ילד קטן והיגיע למצריים.מלך מצריים טיםח אותו , נתן לו בית ואף השיא לו לאשה את אחות המלכה (שמואל ב' פרק ח' פס' 13). כשהדד שומע כי דוד מת, הוא חוזר לאדום ומציק לממלכת ישראל.

מלכים א', י"א, פס' 23-25- רזון בן אלידע

 גם רזון בן אלידע שמלך בדמשק לאחר שברח מהדדעזר מלך צובה, מציק לממלכת ישראל , הפעם מן הצפון(שמואל ב' פרק ח' פסוק 5). הוא מלך על ארם ששכנה בצפון- אזור סוריה של היום. הוא כנראה לא היה מצאצאי המלוכה אלא  אדם מן הישוב , שתפס את השלטון בארם בכוח והקים שם שושלת שהייתה בעימות מתמיד עם ישראל .

המרידות החיצוניות בשלמה יוצרות רושם שאויבים אלו קמו לשלמה כעונש מה' על חטאיו לעת זקנתו, ויש אומרים, על פי פס' 25- כי אויבים אלו ניסו להציק לישראל כל ימי מלכותו של שלמה.

מלכים א', י"א, פס' 26-39- ירבעם בן נבט

אויב פנימי.  מורד זה עתיד למלוך על עשרת השבטים.  פסוקים 26-28  מהווים אקספוזיציה לסיפור מרד ירבעם. אנו מוצאים בפסוקים אלו קווים לדמותו של ירבעם, קשריו עם שלמה והסיבות למרד. ירבעם בן נבט היה משבט אפריים  (אפרתי), שם אמו צרועה , אישה אלמנה והוא היה עבד לשלמה. הביטוי "עבד" מדגיש את קרבתו הגדולה לשלמה . שלמה ראה כי ירבעם גיבור חיל ולכן הפקיד אותו על "סבל בית יוסף"- מס עבודה ששלמה הטיל על נתיניו משבטי אפריים ומנשה (שני שבטים אלה הם בניו של יוסף ואולי מכאן השם סבל בית יוסף). ה"מילוא" וה"פרץ" המוזכרים בפס' 27 הם הרחבת החומה מצפון  .

הסיבה הדתית למרד ירבעם- מתוארת מפסוק 29 ואילך- אחיה השילוני-הנביא מהעיר שילה , פוגש את ירבעם , הוא  מסיר מעליו את מעילו (שלמה) וקורע אותו ל-12 קרעים. מעשה זה הוא מעשה סמלי – נבואי- המסמל את קריעת הממלכה מידי בנו של שלמה, רחבעם. עשרה קרעים יינתנו לירבעם ושני קרעים יישארו בידי בית דוד (והשבט האחד יהיה לו- הכוונה ליהודה ובנימין).  הנימוק שמציג אחיה לקריעת הממלכה מיד בית דוד ,יען אשר עזבוני וישתחוו לעשתורת אלוהי צידונין  ..." (פס' 33) השימוש כאן בלשון רבים- כאילו חטאי המלך מחטיאים את העם. הנימוק כאן לקריעת הממלכה הוא נימוק דתי- החטא הוא בהליכה אחרי אלוהים אחרים . במעשה זה יש משום קיום נבואת הזעם שאותה ניבא אלוהים לשלמה.  בפסוקים אלה , באה לידי ביטוי ההשפעה הדויטרונומיסטית של ס' דברים על ס' מלכים:

בהשפעת ס' דברים- מצוין בפרקנו כי קריעת הממלכה היא תוצאה של עבודת האלילים שנכנסה למלכה בימי שלמה(פס' 33)

בהשפעת רעיון ריכוז הפולחן בדברים י"ב- אלוהים משאיר שני שבטים לבית דוד למען ירושלים- שנבחרה להיות העיר שבה "יבחר ה' לשכן שמו שם" (דברים י"ב)

"לשום שמו שם"(פס' 36)- המקדש אינו מקום הנוכחות הפיזית של האל אלא מקום לנוכחות שמו- ברוח ס' דברים והאסכולה הדויטרונומיסטית אשר ראו במקדש מקום לשמו של האל בלבד.

בכל זאת מובטח לבית דוד שלא כל הממלכה תילקח ממנו .הנביא אחיה מבטיח לירבעם רק 10 שבטים. ירושלים שבתחומי יהודה , נבחרה ע"י ה' כמרכז רוחני דתי לכל שבטי ישראל , וגם ירבעם מחויב לשמור על מרכזיות ירושלים. אולם, על פי פסוק 37 ניתנת לו הזכות לבחור את עיר הבירה  וירבעם אכן בוחר את שכם כבירה ואח"כ את פנואל. ההבטחה למלוכת ירבעם מותנית בשמירת חוקי ה'  ורק אז יקים לו ה' "בית נאמן"- בית מלוכה נצחי.

על פי פסוק 39- מצב זה של פילוג הממלכה הוא זמני " ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים"- מלך מבית דוד יחזור לשלוט על כל השבטים באחרית הימים 0כפי שנאמר בנבואת יחזקאל פרק ל"ז 24) .

שלמה מבקש להמית את ירבעם, אך זה בורח למצריים ונשאר שם עד מות שלמה.

כנראה שפרעה חותן שלמה מת, ובמצרים קם מלך חדש – שישיק, ומלך זה לא אהב את שלמה ולכן נתן חסות מדינית לאויב של שלמה.