Saturday, June 22, 2013

סיכום בתנ"ך: מקור החוק המקראי, מטרתו והיקפו:

סיכום בתנ"ך: מקור החוק המקראי, מטרתו והיקפו:


מעמד הר סיני: בשמות, י"ט נכרתת ברית בין אלוהים לעם ישראל, במעמד מיוחד, הנקרא "מעמד הר-סיני". בברית זו מתחייב עם ישראל להאמין ב – ה' בלבד, ואילו ה' מתחייב שעם ישראל יהיה לו ל"עם סגולה", כלומר עם מיוחד, שיהיה זכאי ליחס מיוחד, על כל המשתמע מכך. מכאן ואילך, כל התנ"ך הוא למעשה סיפור ההיסטוריה של שמירת הברית, ועוסק בשאלה האם העם שמר על הברית, או הפר אותה. בנוסף, זאת הסיבה מדוע נקרא הספר, על-ידי העולם כולו, "הברית הישנה", להבדילו מן "הברית החדשה", שהוא, ביחד עם התנ"ך, ספר היסוד של הנצרות.בעולם העתיק, לשמירתה של ברית שנחתמה בין שני צדדים, וקיומה כלשונה, היה ערך עליון. הפרת הברית על-ידי אחד הצדדים גררה אחריה עונשים קשים. כל האסונות הגדולים שקרו לעם ישראל בתקופת המקרא מוסברים בכך שעם ישראל הפר את הברית שנכרתה במעמד הר-סיני.ברית סיני איננה הברית הראשונה בתנ"ך. לפניה נכרתה ברית בין ה' לנח, כלומר עם כלל האנושות, ובה מבטיח ה' לא לגרום למבול נוסף. בהמשך סיפורי ספר בראשית כורת ה' ברית גם עם אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב. השונה הוא שהפעם הברית נכרתת עם כל העם, ולא עם בודדים.דברים ו' 4 – 14  – "קריאת שמע":                                                                                                     ד שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל:  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָדהוְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ.  ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ.  ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  חוּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָטוּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.  {ס}
י וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב--לָתֶת לָךְ:  עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת, אֲשֶׁר לֹא-בָנִיתָ.  יא וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל-טוּב, אֲשֶׁר לֹא-מִלֵּאתָ, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא-חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא-נָטָעְתָּ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.  יבהִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.  יג אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְאֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ.  יד לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם.  טוכִּי אֵל קַנָּא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּקִרְבֶּךָ:  פֶּן-יֶחֱרֶה אַף-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּךְ, וְהִשְׁמִידְךָ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.  {ס}
הפסוקים 4 – 9 בפרק נקראים במסורת היהודית "קריאת שמע". הם אינם מהווים חוק בפני עצמו, אלא באים לתאר את מהות האמונה ב – ה' והאמצעים להשרשתה בקרב כל העם לדורותיו, ובקרב כל פרט בנפרד. זוהי אולי גם הסיבה שהדברים נאמרים בלשון יחיד ובלשון רבים .עיקר ההכרזה : ההכרה כי ה' הוא אלוהי ישראל , וכי הוא אל יחיד = בלעדיות האל . בקריאה זו פותחים את הבוקר, והולכים לישון ("קריאת שמע על המיטה"), התפילה  נאמרת בכל אחת מתפילות היום, לפני "תפילת העמידה" (תפילת שמונה-עשרה).                                                      "קריאת שמע" מכילה שלוש פרשיות מהתורה: דברים, ו' 4 – 9, י"א 13 – 21 במדבר, ט"ו 37 – 41
האותיות ע' ו – ד' בפסוק 4 גדולות משאר האותיות בטקסט, והן נקראות "אותיות רבתי". ההסבר המקובל לחריגה זו: שתי האותיות מצטרפות יחד למילה "עד" – כל אדם מישראל היה עד למעמד הר-סיני, והוא מתחייב בברית שנכרתה. הסבר נוסף: אם כל העם יקיימו את הנאמר, יתקיים העם בארץ ישראל לעד.

בפס' 5 הדרישה לאהבת האל: "ואהבת את ה' אלוהיך.." נמצאת אך ורק בספר דברים.האמונה צריכה להיות מתוך אהבה ולא מתוך פחד.                                                                                                                                                       "בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ." : האהבה לאל –מכל הלב ,הרגש ,השכל  והרצון[מאודך]. מצוות הלימוד לבנים- יש ללמד ולשנן את המצוות לדור הבא. העיסוק בתורה צריך להיות בכל זמן ובכל מקום:"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"[7] תפילין ומזוזה -  את הנאמר בפס' 8 – 9 ניתן לראות כמטאפורה, ואילו חז"ל למדו מכאן שתי מצוות מעשיות חשובות ביותר. מפס' 8 נלמדה מצוות התפילין, ואילו מפס' 9 נלמדה מצוות המזוזה: על כל משקוף של בית, וכן על המשקוף בכל חדר, המשמש למגורים או שינה, יש לקבוע מזוזה.יהודים רבים מייחסים למזוזה סגולות מאגיות, ואסונות רבים, כמו תאונות דרכים, פיגועים וכו', מיוחסים למזוזה שאינה כשרה. המנהג לנשק את המזוזה הובא על-ידי יהדות צפון אפריקה, ולא היה קיים באשכנז.
בהמשך מזהיר משה את העם כי כאשר יגיעו לארץ ויראו את השפע הרב שקיבלו מן האל, מבלי לטרוח , אסור להם לשכוח כי כל הטוב הזה בא להם מידי אלוהים. רק אותו יש לעבוד ואסור בתכלית האיסור לעבוד את האלילים הזרים, כי העונש על מעשה זה יהיה השמדה וחורבן.

No comments:

Post a Comment