פגישה חצי פגישה - רחל - סיכום

פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר,
קטעי ניבים סתומים – זה די... ו
שוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר
משבר האושר והדווי.

אף סכר שכחה – בניתי לי מגן
הנה היה כלא היה,
ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן
לשתות ממנו לרוויה!

בשיר פגישה חצי פגישה של רחל מתוארות תוצאותיה של פגישה מקרית בין הדוברת לאהובה (כנראה לאחר שנפרדו זה מזו).

תמצית הבתים:

בית ראשון
בבית זה מתואר מהלך הפגישה – (שורות 1-2) "חצי פגישה, מבט אחד מהיר, קטעי ניבים סתומים" ותוצאותיה - "זה די..." הניגוד בין הרגע - הפגישה שהיא אפילו לא פגישה שהיא בקושי מבט מהיר, שנאמרים בה רק קטעי ניבים – בשבריר של רגע - לבין עוצמת התוצאות ממחיש את כוחה של אהבה (לטוב ולרע): רגע קצר - גורם טלטלה פנימית עזה. הרגע הזה מתואר במילים של זמן ושל כמות, שאח''כ נעלמות מהשיר. (אחד,חצי, שוב הרגע החיצוני מציף נחשול פנימי של רגש.
איזה רגש? מה נתן לומר עליו מהשיר? האם הוא רצוי? לא רצוי? מדוע לא רצוי ומדוע רצוי?

הפגישה המקרית, החטופה, הקצרה, הסתומה (שיחה קטועה) די בה כדי להסעיר, לבלבל, כדי לעורר רגשות ישנים בעוצמה רבה, כדי למחוק את כל מה שעשתה עד כה הדוברת כדי לשכוח את אהובה וכדי לדכא את רגשותיה כלפיו (כפי שעולה מהבית השני): "ושוב הציף הכל ושוב הכל הסעיר, משבר האושר והדווי".
כל הרגשות שניסתה להדחיק עולים בה בבת אחת - גל עצום של אושר וכאב מציף אותה בבת אחת. אושר – מהתקופה הטובה של הזוגיות, מעצם הפגישה החוזרת עם האהוב, וכאב - של המשבר שפקד אותם , של הפרידה ושל הפגישה הנוכחית שעוררה את האהבה והכאב מחדש. הניגוד (אושר לעומת דווי) מלמד על סערת הרגשות הגדולה שעוררה הפגישה (כמו גם המלים "הציף" "הסעיר" ושלוש הנקודות בשורה השניה).

בית שני

שוב ניגוד בי בניית סכר השכחה (מה מצטייר בראש?) ומה עלה בגורלו?
שתי שורות אחרונות מהי התמונה – כיצד אפשר להבין אותה? לשתות איזה מיים האם מיים מעשירים?

כאן מסתבר שהדוברת היא גיבורת השיר (כותבת בגוף ראשון) ומתואר האופן בו היא התמודדה עם הפרידה עד כה ומצבה הרגשי כעת, בעקבות הפגישה המקרית.
מסתבר שהיא הקימה לעצמה מחסום שמנע כניסה של רגשות מחשבות וזיכרונות אל תוך לבה וראשה: סכר של שכחה - היא פשוט דחקה מלבה כל מחשבה על אהובה, על דברים שעשו ביחד וכו'. התמודדה באמצעות שכחה והתחמקות מזיכרונות וממחשבות.
בעקבות הפגישה המקרית, לקראתה לא הייתה הדוברת מוכנה – נפרץ הסכר. כיצד?
בעודה מנסה לשכוח - הרי הוא מופיע לפניה, לא במחשבה ולא בזיכרון - אלא חי ונושם מולה. בבת אחת נופל הסכר והיא נותרת חסרת הגנה מול האגם הסואן הנוצר בבת אחת בלבה: אגם של רגשות, זיכרונות, חוויות משותפות. מה עושה הדוברת משהיא עומדת על שפת האגם ללא הסכר שיגן עליה? היא שותה ממנה לרוויה, מרווה את צימאונה - משלימה את כל החסר: נכנעת לרגשות. לא רק שנותנת להם להציף אותה - אף כורעת ברך כדי לטעום את טעמם, כדי להרוות בהם את נפשה וגופה. מוותרת על כל מחיצה ועל כל הגנה. נותנת לעצמה להיזכר בהכל, לחשוב עליו, להרגיש הכל מחדש.


מה הלאה? מה תרגיש לאחר שתרווה את צימאונה? מה תעשה? כיצד תתמודד?

האם יש כאן אושר? אושר שסכנה טמונה בחובו. אבל אין על הדבר כל שליטה. (לדבר על דברים שבשליטה ודברים שאינם בשליטה. )
אולי תחוש אושר זמן מה אבל בסופו של דבר תצטרך להקים מחדש את הסכר שהתמוטט ולהתחיל מחדש.

דרכי עיצוב בשיר "פגישה חצי פגישה"

·        לשון ציורית – יוצרת שלוש תמונות:

1.     משבר האושר והדווי המציף והמסעיר את הדוברת.

2.     בניית הסכר והתמוטטותו. (הסיבה להצפה)

3.     הכריעה על שפת האגם. (תגובתה להצפה)

·        הרבה סימני פיסוק בבית הראשון - משקפים את סערת רוחה

·        חזרה על "ושוב" - מלמדת שלפנינו סיטואציה שאיננה חד פעמית - הדוברת ניסתה כבר בעבר לשכוח את אהובה וניסיונותיה נכשלו מספר פעמים.

·        שימוש בגוף ראשון - שיר אישי. מעורר הזדהות.