פרויקציה במורה נבוכים של הרמב"ם

כשל הפרויקציה במורה נבוכים:

·         כשל בתיאודיצאה של האדם.

·         השלכת האנושיות על האל.

·         בעולם האסטרולוגיה (המחשבה שכל הכוכבים מתעניינים בך).

·         בב' י"ט במשל האי הבודד הרמב"ם מעביר ביקורת על אריסטו:

-          אריסטו אמר שההוויה דומה להתהוות: לא יכול להיות שהעבר שונה באופן טוטאלי ממה שיש היום.

-          הרמב"ם נותן את המשל הבא: אדם שמעולם לא ראה איך באים אנשים לעולם, לא יאמין לציור שאנשים גדלים בתוך בטן של מישהו אחר.

-          ביקורת נוספת על הפרויקציה של אריסטו: לומר שאלוהים הוא שכל.

·         ב' ג"ד ודיון חוסר האיטלגבליות של הכוכבים. כל מה שמעל גלגל הירח לא מובן => הוא מחוץ לתבונת האדם. הניאו-אריסטוטליים לכודים בתוך ה"אני". הפילוסופיה לא מחלצת את האדם מעצמו, היא משליכה את התבונה על עצמו. הדת משליכה את הדת על האדם.

·         מורה נבוכים מבקר את הדת ואת הפילוסופיה ומתיימר לצאת מכשל הפרויקציה: הוא מעלה על נס את היראה מהשם: הבנת המקום האמיתי של האדם בעולם => אני לא במרכז. אלוהים הוא אחר ממני.

·         משל הכלא של (רבי נחיה): ילד שגדל כל החיים בכלא. ההבדל בינו לבין אסיר הוא עצום. הילד לא יוכל להבין שיש מחוץ לכלא גם אם יגידו לו. אנשים חושבים שגבולות החוויה שלהם הם כל העולם שיש => אנתרופוצנטריות. הרמב"ם מנסה להבהיר שיש עוד מחוץ לעולם המוכר לאדם (נקרא תפיסה טרנצנדנטית).

·         אריסטו חשב שהעולם כולו יכול להיות מובן על ידי התבונה.

·         במובן זה הרמב"ם אינו רציונאליסט (מאמין שבכח התבונה הכל ניתן להוכחה), הוא רציונאלי (התבונה מסייעת להבין את העולם). (משל האופטיקאי, שמדבר על קצה יכולת הראייה והאופטיקאיסט שמדבר על קצה העולם, של מיכה). בדומה לפוזיטיביזם (רק מה שהם רואים זה האמת).

הכח הגואל של אהבת השם ויראתו: להפעיל את התבונה, להגיע לסופה, ולהשתחרר ממנה. לסיים את אשליית החשיבות של העצמי => השחרור מאשליית המרכזיות של העצמי נגרמת על ידי המפגש עם חוסר הודאות, עם ההגעה לקצה התבונה. בכך, מבקר הרמב"ם את שני המסורות הקודמות – הרבנית (שנותנת תשובות להכל באמצעות הדת לדוג' הרב סעדיה גאון) והאריסטוטלית (שנותנת תשובות להכל באמצעות החכמה). רגע ההארה, הוא רגע הפנמת אי-ההבנה.

פרקים ח' ט':

·         העולם הבא: פנטזיית גן-עדן: פנטזייה עם הנאות סנסואליות (אוכל, נשים, יופי וכו') => ייצור מוטיבציה סנסואלית למעשים.

·         ימות המשיח: פנטזיית הגאולה: פנטזיה פוליטית (מביסים, מנצחים וכו') => ייצור מוטיבציה פוליטית למעשים.

·         האמונה באלו, לא רק שהם לא נכונות, הם מייצרות מידות לא טובות. המוטיבציה האנושית לפי האמונה באלו היא אינה טובה. הפרויקט של הרמב"ם הוא לארגן מחדש את המוטיבציה האנושית: בהמרת תשוקה אחת באחרת.