אריסטו - העצם הראשוני והעצם המשני וחוק הסתירה

העצם הראשוני- העצם המשני

אריסטו עושה אבחנה בין העצם הראשוני לעצם המשני.

אריסטו אומר בקטגוריות- העצם הוא מה שהכל נאמר עליו והוא לא נאמר על שום דבר אחר.

חכם, אדם, בן 70, מכוער- הכל חל על סוקרטס. סוקרטס הוא חכם. אבל סוקרטס לא חל על שום דבר.

אם העצם הוא מה שהכל נאמר עליו ולא נאמר על שום דבר אחר- העצם הראשוני הוא הדבר האינדיבידואלי (סוקרטס). העצם המשני זה אותו דבר בסוקרטס שהוא הגדרתו (דהיינו: אדם).

במטאפיזיקה אריסטו אומר בדיוק את ההפך- העצם הראשוני הוא אדם והמשני הוא סוקרטס. למה? כי במטאפיזיקה אריסטו מעוניין בצד הניתן להגדרה. בקטגוריות אריסטו מעוניין בשאלת הפרדיקציה.

מבחינת הפרדיקציה- כל הפרדיקציות הן של סוקרטס. מבחינת ההגדרה- אין הבדל בין סוקרטס לאפלטון לכל אחד אחר.

כאמור- האבחנה היא אבחנה שאנו עושים בשכלנו, אבל בממשות מה שממשי זה הדבר האינדיבידואלי.

אבל ראינו שיש כאן מתח: מתח בין הממשי לבין מה שניתן לידיעה.

מה שניתן לידיעה זה תמיד הדבר הכללי.

אבל הממשות היא הדבר האינדיבידואולי, אינני יכול לדעת אותה אלא רק להצביע עליה.

אריסטו פונה ללשון כי הלשון נותנת אינדיקציה לגבי מה שקורה בעולם. זה לא אומר שהיא מצליחה להכיר את העולם אבל רק שהיא נותנת אינדיקציה.

אבל משפטים דומים הם בעלי משמעויות שונות:

"סוקרטס הוא אדם"

"סוקרטס הוא חכם"

חכם ואדם- דברים שונים!

ואפשר לשאול כל מיני שאלות:

מה הוא? אדם

מה בו? חכם

מתי הוא? בשנת 399 לפנה"ס

איפה הוא? בשוק

וכו'.

הרשימה בקטגוריות היא לא סגורה. יש דברים שהוא מתעקש עליהם, למשל: איכות וכמות הם שני דברים שונים לחלוטין.

לכן אריסטו אמר שגאומטריה ואריתמטיקה הם שני דברים שונים, כי אריתמטיקה עוסקת בכמויות וגאומטריה באיכויות (קו ישר).

אבל אולי קטגוריית היחס והקנין הן אותן קטגוריות? (השעון הזה שלי- יכול להתפרש לשני הכיוונים)

אז הרשימה לא סגורה ואין לאריסטו בעיה עם זה.

חוק הסתירה

הבעיה שאריסטו ניגש לפתור היא עוד מפרמנידס:

אם א' הוא ב'- סימן שהוא לא א'!

אם סוקרטס הוא חכם- להיות סוקרטס זה שונה מלהיות חכם וגם מלהיות זקן. איך הוא יכול להיות גם חכם וגם זקן?

איך יתכן שסוקרטס יהיה חכם?

הפתרון של אפלטון: סוקרטס משתתף באידאה של החכמה. זה לא בכל הזמנים ורק מאספקטים מסוימים וכו'.

אריסטו לא קיבל את האונטולוגיה המפוצלת הזאת (דברים שהם יותר ממשיים מאחרים) כי הממשות של אריסטו היא הומוגנית.

אריסטו במטאפיזיקה דלתא מדבר על המושגים השונים של הוויה. הוא אומר "הווה נאמר במובנים רבים" (הווה = is).

מה זה "נאמר"? זה לא עניין לשוני בלבד.

הווה נאמר באופנים רבים אבל תמיד ביחס לדבר אחד.

"הווה"= להיות משהו. זה לא קיום. איזשהו דבר יכול להיות משהו ויש אופנים רבים שהוא יכול להיות משהו, אבל תמיד ביחס לדבר אחד.

ניקח למשל בריאות: הגוף בריא, האקלים בריא, האוכל בריא...

באופן ראשוני- הגוף הוא בריא (לא יותר מדי כדוריות אדומות וטריגליצרידים וכו').

שאר הדברים מתייחסים אליו:

האוכל בריא כי הוא גורם לבריאות. האויר בריא כי הוא גורם לבריאות.

כלומר: “להיות" נאמר באופנים רבים, אבל תמיד ביחס לדבר אחד.

יש משהו בריא באופן ראשוני- הגוף!

על מה נאמר "הווה" באופן ראשוני?

אריסטו מפריד בין "כשלעצמו" ו"על פי המזדמן" (by accident).

סוקרטס הוא אדם כשלעצמו.

לעומת זאת, סוקרטס הוא קירח- על פי המזדמן. מזדמן לו לסוקרטס להיות קירח, הוא לא היה כך תמיד.

 החוורון של סוקרטס איננו פחות ממשי מהיות סוקרטס אדם. החיוורון של סוקרטס הוא ממשי מאוד.

אבל האופן שבו סוקרטס חיוור שונה מהאופן שבו סוקרטס מכוער.