אריסו על הנפש

על הנפש

לפי אריסטו, הנפש היא הצורה של הגוף. כלומר- אי אפשר להפריד ביניהם. אלה שני צדדים של אותו עניין ואי אפשר לדבר על הנפש כמשהו נפרד. היא לא עצם אלא מצב של הגוף, או באופן מדויק יותר: הנפש היא פעילותו של הגוף.

ההבדל בין מה שיש לו נפש למה שאין לו נפש (פסיכון לא-פסיכון)- הוא באנרגיה שלו, בפעילות שלו. ולכן, גם לצמחים יש נפש, כי גם צמחים פועלים, משתנים, יש להם פעילות מסוימת... והנפש היא פעילותו של הגוף.

entelecheica = להיות בתוך התלוס = שהגוף מממש את תכליתו.

הנפש היא פעילותו של הגוף באשר הוא חי ופועל, מימוש התכלית של הגוף. לכן אריסטו מגדיר את הגוף כ"הנפש היא האנטלכיה של הגוף"- מימושו של הגוף את פעילותו.

אבל מה קורה כשישנים?

אריסטו אומר- הנפש היא האנטלכיה של הגוף אשר בלי הנפש הוא חי בכוח ופעילותו של הגוף הוא הנפש.

דוגמאות שנותן אריסטו:

                   1.אילו העין היתה חי שלם- האנטלכיה שלה היה שיראה.

                   2.אילו לגרזן היתה נפש- נפשו היתה שיכרות. למה? כי כל זמן שהוא לא כורת- הוא בכוח. כאשר הוא פועל, פעילותו היא נפשו (אבל כמובן שלגרזן אין נפש, זו רק אנלוגיה).

מה עושה הגוף החי?

                   1.הזנה- באה לשם גדילה. הגוף החי גדל. העץ עושה אסימילציה של החומר מהאדמה והעז יונק וכולם גדלים. ההזנה איננה תכלית בפני עצמה, תכליתה הוא גדילה.

                   2.רבייה- הגוף החי מרבה את עצמו.

ברובד הראשון יש מינימום של נפש. הגוף החי מזין את עצמו, גדל ומרבה את עצמו. אז כל זמן שהוא יכול לעשות אסימילציה של חומר באיזושהי צורה- יש לו מימוש של חיים. זו הדרגה הראשונה של העולם החי, וזאת ההגדרה של צמח- מה שמזין את עצמו, גדל, מרבה את עצמו ותו לא.

זה נכון גם לגבי סוגי החיים הגבוהים יותר- גם הצמח, גם החיות וגם האדם עושים את זה.

אבל יש דברים חיים שלא רק מזינים את עצמם וגדלים ומתרבים אלא יש להם גם- תחושה.

הם יכולים לעשות גם אסימילציה לא רק של החומר אלא גם של הצורה החושית.

יש הבדל בין לאכול עגבניה לבין גם לראות את הצבע האדום של העגבניה ולתפוס אותו.

מבחינת אריסטו כל תפיסה היא אסימילציה, והדגם שלו הוא המגע.

כלי החישה שלנו יכולים לקבל טווח מסוים של איכויות והם יכולים לעבור מקצה אחד לקצה אחר בתוך טווח מסוים. למשל: השמיעה. המדיום בו אני שומע (האויר) מתנודד בתדירות מסוימת, 40 תנודות לשניה- האוזן שלי מתנודדים גם הם ב- 40 תנודות לשניה. כלומר- כלי החוש שלי מתדמה למה שהוא תופס.

אריסטו חושב שגם העין שלנו זה אותו הדבר, והיוונים סידרו את הצבעים לא מאדום לסגול אלא מלבן לשחור. הם אמרו- הרשתית של העין יכולה לקבל את הצבע של הדבר שהיא רואה.

מה שאנחנו תופסים בצורה זה הצורה החושית ללא החומר.

לשים לב: אין אצל אריסטו בעיה של גוף ונפש, כי הנפש היא בסה"כ פעילותו של הגוף. לכן אין ולא יכולה להיות בעיה פסיכופיזית.

ההבדל בין צמחים לבין חיות הוא שחיות חשות וצמחים אינם חשים.

לא מדובר על כאב או אמוציות או משהו כזה. לכן אולי המילה הנכונה היא תפיסה. aisthesis.

הצמחים הם חסרי אייסתסיס.

אריסטומודע לזה שיש יצורים שקשה לסווג אותם כבעלי חיים או כצמחים. בעיקר יצורים מימיים שלא ברור בדיוק איפה לשים אותם.

אז חיות יש להן אייסתזיס אבל אם היה להם רק אייסתזיס- מצבם היה רע מאוד.

אם העכבר היה יכול לעשות רק אסימילציה של חתול- בזה נגמר העניין...

יש עוד משהו: