קבוצות אינטרס -סיכום

 קבוצות אינטרס

קבוצות אינטרס – כללי:

·         קבוצות האינטרס מגשרות בין ה"חברה" ל"מדינה". בשונה מהמפלגה, קבוצת אינטרס מנסה להשפיע על קובעי המדיניות בדרך עקיפה, אבל לא להעמיד את המועמדים למשרות הציבוריות בעצמה. עוד יחידה המקשרת בין הפרט לבין המדינה.

·         לקבוצות אינטרס יש אוטונומיה בכך שהם מופרדות מהמפלגות.

·         קבוצות אינטרס מוסדיות: צבא, מערכת החינוך ועוד. קבוצות אלו מחד הם חלק מהשלטון ובכך לא עונות להגדרה הקלאסית של קבוצות האינטרס, ומאידך, הם עדיין משחקים תפקיד פוליטי ורוצות להשפיע על רשויות השלטון (לדוג' לפני חלוקת תקציב)

·         ההשפעה של קבוצות אינטרס נעשית בשני דרכים:

א.      השפעה ישירה: להשפיע על מקבלי ההחלטות באופן ישיר: בג"צים בבתי המשפט, השפעה על שרים וכד'.

ב.       השפעה עקיפה: בעיקר דרך כלי התקשורת, אבל גם דרך חוגי בית, הפגנות, וכד'.

·         בעיית הטרמפיסט (the free rider). נהגתה ע"י אנשי תורת המשחקים. לכל פרט, אם הוא מודע לזה שקיימת מלחמה שמטרתה היא זהה למטרתו, אם הוא אדם רציונאלי, עדיף לו להתנהג כטרמפיסט. עדיף לו ליהנות מהמלחמה שנעשית ללא לבצע מאמץ.

הפתרון לבעיה: תמריצים סלקטיביים וחומריים (מטריאלים/חומריים: הטבות כלכליות וכד', רגשיים: הרגשת זהות, פיתוח אישי וכד') 

·         האם קבוצות אינטרס תורמות לדמוקרטיה? כן. למרות שהם מהוות בעיה, ולמרות שהם לא החלק העיקרי בדמוקרטיה, הם מהוות חלק חשוב.

סוגי קבוצות אינטרס:

א.      קבוצות מגינות: אנשים החולקים אינטרס חומרי מקימים התאגדות על מנת לקדם את האינטרסים החומריים של חבריהם: לשכת ערוכי הדין, ההסתדרות הציבורית, ארגוני קבלנים וכד'. בדרך כלל האוכלוסיה הרחבה לא תומכת בקבוצות כאלו באופן בולט.

קבוצות NIMBY (not in my back yard): קבוצות הנלחמות למען מטרה מסוימת שקשורה רק אליהם. (קבוצות להורדת אנטנות ליד הבית שלהם, קבוצות הדואגות לפינוי אשפה בשכונה)

ב.       קבוצות מקדמות: פועלות בשם רעיונות, זהויות, ערכים ומדיניות באופן כללי יותר מהקבצות המטריאליות להלן (קבוצות ירוקות, קבוצות של הקהילה ההומו-לסבית, קבוצות למטרות פוליטיות) קבוצות במציאות הפוסט-ליברלית, אין להם קשר ישיר לשלטון והם פועלות באופן עקיף. לעיתים פועלים ביחד, לעיתים בנפרד: הפגנות, שימוש בתקשורת וכד'.

הבדלים בין הקבוצות המגינות למקדמות:

·         הקבוצות המגינות: פתוחים את החברים רק לשותפים לאותו הענף בה עוסקת הקבוצה. פועלות בעיקר מול הממסד. מתמקדות ברווח של אנשיהם. פועלות בעיקר מול הממסד של המדינה.

·         הקבוצות מקדמות: פתוחים בד"כ לכל הציבור. משפיעות בעיקר באופן עקיף על הממסד. מתמקדות בד"כ למטרות כלליות. פועלות גם במימד הבין לאומי.

גורמים מולם עובדים:

·         קבוצות מקדמות עובדות מול פרלמנטים. יש להם פוטנציאל להשפעה גדולה יותר להשפיע על פרלמנטים בהם לא נהוגה הצבעה מפלגתית. עתירה לבתי משפט במקומות שיש תרבות לגליסטית מפותחת.

·         חפיפה בין קבוצות אינטרס למפלגות: קבוצות אינטרס הופכות למפלגות, קבוצות המונות את אותם חברים (ההסתדרות והעבודה בעבר, הלייבור בבריטניה היום), מינוי נציגי ועדי עובדים במפלגות.

הלוביזם

הלוביסטים הם משרדים מקצועיים שנועדו לייצג את קבוצת האינטרס. פירמות המתמחות בסיוע לקבוצות לחץ לקדם את האינטרס שלהן. הם עוסקים באינטרסים של מי שמשלם להם לא של אידיאולוגיה. "טכנאים של השפעה". לא מסתפקים רק בעבודה מול הממסד, אלא גם מול התקשורת וכך נותנים גיבוי להשפעתם.

גורמים התורמים להצלחת קבוצות האינטרס:

א.      הלגיטימציה בחברה: נתמוך בהפגנות של רופאים. לא נתמוך בהפגנות של חברת חשמל.

ב.       צפיפות: כמות החברים בקבוצה מתוך כלל העוסקים במלאכה.

ג.        חוקים.

ד.       משאבים.

היחסים בין קבוצות האינטרס לבין המדינה:

·         קהילות מדיניות: קבוצות סגורות קרובות, המורכבות מבחירים באדמיניסטרציה ובקבוצות האינטרס. בחינוך (שרת החינוך, בכירי משרדה, נציגי ארגוני המורים) ויושבים יחד לאו דווקא במסגרת רשמית => יש מטרות משותפות והם מחפשים לקבוע מדיניות בדרך משותפת. משולש הברזל: אנשים קבועים שדנים בנושאי מדיניות.

·         רשת נושאית: קבוצות עם יחסים רחוקים. לנושאים העולים לדיון יש השפעה משתנה בגלל שיש תחומי מומחיות אחרים. אין גבול ברור מי שייך לקביעת המדיניות ומי לא. יש הרבה אינטרסים שאינם משותפים וכו'. מדובר בגישה הרבה יותר פתוחה. עפ"י H&H יותר דמוקרטי.

שני מודלים ליחסים:

·         מודל קואפרטיסטי ליברלי (לא במובן הפשיסטי):

א.      מזוהה עם מדינות אירופיות.

ב.       מערכת בין הממשל לבין ראשים של מעט קבוצות צמרת. בתמורה לכך שהממשלה משתפת את ראשי קבוצות הצמרת בקביעת המדיניות, ראשי קבוצות הצמרת מביאות את תמיכת אנשיהם לממשל.

ג.        מודל ריכוזי. האינטרסים משותפים, לרב, בין הקבוצות לממשל. פחות מזוהה עם הליברליות. שם דגש על הסכמות ושיתוף פעולה.

·         המודל של הפלורליזם:

א.      מזוהה עם המדינות האנגלוסקסיות ובפרט ארה"ב.

ב.       מערכת פוליטית עם הרבה קבוצות אינטרס המפעילות לחץ על הממשלה וזו נענית במידה מסוימת לכל אחת מהקבוצות. אין אליטה של קבוצות. יחסית קל לקבוצות חדשות להיכנס למשחק. המדינה מגיבה ללחצים מהחברה.

ג.        מודל ביזורי. הבחנה ברורה בין האינטרסים של הקבוצות ובין האינטרסים של הממשל. מזוהה עם הליברלים הקיצוניים. שם דגש על תחרות.

במשטרים אוטוריטאריים, המשטרים סובלים מקבוצות אינטרס, שלעיתים מנוגדות לכח היחידי שהוא השלטון. איך השלטון מתמודד עם קבוצות אלו?

א.      הורג.

ב.       קואופטציה: מצרפים אותם להיות חלק מהמשטר. נותנים להם דבר מה ומכניסים אותם תחת כנפי השלטון, אלו אפילו יכולים לגייס קולות לשלטון.

השלטון הקומוניסטי והפשיסטי היה מעוניין בהקמה של רשת של קבוצות אינטרס הקשורות למפלגות שבראשות השלטון.

הדמוקרטיות הלא ליברליות – יש קבוצות אינטרס שהן קבוצות חופשיות ולעיתים עשויות לפעול בחברה האזרחית.