הקדם-סוקרטיים
בגלל
ההשפעה העצומה של אפלטון ואריסטו- הכתבים של אלה שלפני אפלטון אבדו, ולכן עלינו
להתבסס על ציטטות בכתבים מאוחרים יותר של אנשים שעדיין יכלו לקרוא אותם.
ראשון
המצטטים הוא אפלטון, אבל אלפטון ציטט באופן לא מדויק בכוונה פעמים רבות.
מה
שיש לנו מן הקדם-סוקרטיים הם קטעים (פראגמנטים) של ציטטות. הספרות הדוקסוגרטית היא
הספרות שהיתה אחרי אפלטון שהביאה דעות של פילוסופים קדם-סוקרטיים כפי שהם. רובה
אבדה.
דילס
(Diels) ב- 1903 עשה עבודה עצומה-
ספר בשני כרכים ועוד כרך מפתחות- הפראגמנטים של הקדם-סוקרטיים. שם הוא אסף את
הקטעים והביא אותם ביוונית עם תרגום לגרמנית.
דילס
חילק את הפראגמנטים ל- 2 קבוצות
קבוצת
A וקבוצת B
קבוצת
B היא אותם
ציטטות שהוא חשב שהם ציטוטים מילה במילה.
קבוצת
A היא
ציטוטים שדילס חשב שהם לא מדויקים- פראפרזות וכו'.
הדבר
הזה בר-ויכוח כי סימני הציטוט הם עניין די מאוחר.
לגבי
הקדם-סוקרטיים- חובה לקרוא ספר אחד לפחות.
באתר
הקורס אפשר למצוא פראגמנטים.
לקראת
כל שיעור לקרוא את הפראגמנט המתאים מאתר הקורס.
חיו
באזור תורכיה ואיטליה (של היום).
הפילוסופיה
התחילה באזור תורכיה.
אולם
פית'אגורס יצא מתורכיה והגיע לאיטליה וייסד שם סוג אחר של פילוסופיה.
יש
הבדל בין הפילוסופיה שהחלה ביוניה לזו שהתחילה באיטליה.
תאלס
על תאלס
אנחנו לא יודעים כמעט כלום. יש לנו רק פראגמנטים A (אומרים ש...).
אפילו אריסטו לא ראה כתבים של תאלס.
אבל
אנחנו מתחילים את הפילוסופיה בתאלס מכיוון שהוא הראשון ששאל את השאלה "מהו
העולם הזה?”
האינפורמציה
המדעית שהיתה אז היתה קטנה מאוד, ולכן כנראה שלא הבין את גודל השאלה.
הוא
שאל מה הוא הדבר שמאחד בין כל הדברים בעולם.
הפילוסוף
הראשון שיש לנו ממנו קטע מצוטט הוא:
אנקסימנדרוס (Anaximander)
"אלה
שמהם התהוות הדברים- אליהם גם הפסדותם. כי נותנים הם דין וצדק, אלה ואלה לפי סדר
הזמן".
כלומר-
מהמקום שאליו הגיעו הדברים- לשם הם גם הולכים.
מן
הקיץ מתהווה החורף, אולם החורף גם חוזר לקיץ.
הגאות
מתהווה מן השפל, אולם חוזרת אל השפל בסוף. כנ"ל לגבי יום ולילה וכו'.
יש
איזשהו שיווי משקל דינמי... במשך היום- היום תופס יותר, ולכן הוא צריך להחזיר את
מה שהוא תפס אל הלילה. אבל גם הלילה תופס יותר ממה שמגיע לו, ולכן הוא צריך להחזיר
ליום.
אין
כאן התרחשות שרירותית- אלא איזושהי חוקיות מחזורית. הדברים מתרחשים לא באופן
שרירותי אלא לפי חוקיות מסוימת.
"לפי
סדר הזמן"- הזמן כאן הוא איננו מדד ניטראלי, אלא גורם לכך שהדברים יתרחשו.
אנקסימנדרוס תפס את הזמן כדבר פעיל. מה שגורם לכך ששיווי המשקל ישתנה.
בפעם
הראשונה- יש מושג של התרחשות חוקית, לפי חוקיות מסוימת. אין שרירותיות.
מכאן
ועד לפיסיקה המודרנית המרחק קטן- רק צריך את החוקים עצמם.
"דין
וצדק אלה לאלה"- זו לא סתם מטאפורה. הוא לא לקח מושג מהעולם החברתי ושאל אותו
לעולם הפיסיקלי. הוא אמר שהחוקיות היא אותה חוקיות- גם בעולם החברתי וגם בעולם
הפיסיקלי.
יותר
מזה אנחנו לא יודעים על אנקסימנדרוס.
אנקסימנדרוס
אמר שהעולם עשוי מאיזשהו טבע "בלתי מוגבל".
הוא
עשה כאן קפיצה מחשבתית אדירה- הוא רצה להסביר את הדברים שראינו בעינינו בעזרת משהו
שאנחנו לא יכולים לראות ואפילו לא יכולים להגדיר (היום היינו קוראים לזה
"מושג תאורטי").
אנקסימנס (Anaximenes)
(אנקס=אדון.
כמו שבארץ יש לנו גבריאל ורפאל וכו')
אנחנו
לא יודעים מה היו היחסים בינו לאנקסימנדרוס אבל אנחנו יודעים שהם חיו במילטוס ולכן
לתאלס, אנקסימנדרוס ואנקסימנס אנחנו קוראים ה"מילטיים" או
ה"יונים".
אנקסימנס
אומר שראשית כל הדברים היא אויר. כאשר האויר במצבו הממוצע ביותר- הוא האויר שאנחנו
נושמים. כאשר הוא מצטופף הוא הופך למים, וממים לאבנים. כאשר הוא נחלש- הוא הופך
לאש.
יש
כאן נסיגה מאנקסימנדרוס, שנותן איזשהו מושג של חוק מופשט. אולם אנקסימנס נותן חוק
טריוויאלי שנראה טפשי. אולם אין זה כך: אנקסימנס נותן לנו מנגנון- אויר. האויר
יכול להפוך למים. אם האויר נעשה קלוש יותר ויותר הוא נעשה לאש.
ואם
מצטופף יותר ויותר הוא הופך לאבן.
אנקסימנס
נתן מודל לאיך הדברים מתרחשים.
אנקסימנס
אמר עוד דבר-
"וכמו
שנפשנו היא אויר- כך גם העולם הוא אויר".
הנפש
שלנו היא כמו העולם- אויר. לכן אנחנו יכולים להכיר את העולם, כי נפשנו בנויה מאותו
דבר.
מה
שהמילטים מחפשים הוא את העקרון. את היסוד. הם מחפשים את אותה הראשית שיכולה להסביר
את החוק.
No comments:
Post a Comment