הדיאלוג סופיסטן:
·
הדוברים: תיאדורוס (מתמתיקאי – מומחה
באסטרונומיה, אפלטון היה נוכח בהרצאותיו, תאיטיטוס (מתמתיקאי, תלמידו של
תיאדורוס), סוקרטס, האורח איש מאלאה (מומחה בסופיסטים ובקשר בין אומנות הסופיסטים
לבין פילוסופיה האילאתית).
·
האסכולה האילאתית: עפ"י האורח
מאלאה התחילה בקסנופנס (ולא בפרמינדס).
·
משל הדיג בחכה: מתודת החלוקה:
ביצוע הבחנה בין שניים עד להגיע להסבר מניח את הדעת => חלוקה ((diaresis
·
העיקרון הלוגי: מושג משלים. אם א', אז
מושגו המשלים הוא כל מה שאינו אדום. כך גם החלוקה: בהכרח לא יהיה עוד חלוקות חוץ
מהשניים (ממצא ומוציא).
·
סכמת החלוקה של הדיג בחכה: אומנות רוכשת,
שובה, ציידת, [...], דייג בחכה.
·
מדוע להביא משל כה סתמי: ללמד את השימוש
במתודה ולהזהיר על גמישות המתודה, לשים באירוניה את הסופיסטים.
·
חילקנו את הדיג בחכה, עכשיו נחלק את
הסופיסט: 7 הגדרות חלוקה לסופיסט
- חלוקה
ראשונה של הסופיסט.
- שתיים עד ארבע: הגדרות לא מעניינות
מבחינה פילוסופית.
- חלוקה חמישית: הבלטת אומנות הויכוח
כמאפיין של הסופיסט.
- חלוקה
שישית: הבלטת האומנות המטהרת את הנשמה – חינוך (אלנכוס), מאפיין סוקרטי ברור,
מדוע? סופיסטן היא דמות חמקמקה שעדיין לא הצלחנו להגדירה. סוקרטס הוא סופיסטן.
- הגדרה
7 לסופיסט: הסופיסט מתיימר לדעת הכל. לכן מבליט אפלטון את אמנות החיקוי. צריך
להוכיח שיש חיקוי וכיצד החיקוי יתכן:
1. חייבים
להוכיח שקיימת אפשרות של טעות (אחרת איך יתאפשר החיקוי?).
2. חייבים
להוכיח שהטעות שייכת גם לשפה: יתכן שיש דבר כזה טעות, אך אולי לא במחשבה ובשפה?
אחרי
הפילוסופיה האליאתית (פרמינדס וזנון) יש חלוקה לשני זרמים עפ"י תיאור אפלטון:
1. המטריאליסטים
– מוניזם של חומר. הכל חומר.
2. ידידי
הצורות – אפלטון הוגה מושג הצורה, פה הוא מבקר את עצמו ואת חבריו.
הוכחה
מספר 1 (קיימת אפשרות לטעות):
רעיון
התמזגות האידאות:
עד כה תוארה האידאה כסטטית, מובחנת מכל דבר אחר ולא ניתנת לשינוי. אבל כאן מכניס
אפלטון את עקרון המיזוג של האידאות: האידאות מעורבבות אחת בשנייה.
רעיון
התמזגות האידאות מגיע כדי לטעון שהטעות אפשרית וכך לאפשר את אומנות החיקוי.
השלילה
הלא אבסולוטית: א' הוא לא ב'. לא כמו א' הוא כל מה שלא א'.
בסופיסטן,
לאפלטון יש שני שימושים שונים במושג ההווה (to be): קיום,
אוגד (פרידיקציה – הצמדת תכונה). לפניו
כולם השתמשו בפועל to be באותו מובן.
ההבחנה
הפילוסופית בין שני המושגים מאפשרת את עקרון התמזגות האידאות. הוכחנו שאפשר לדבר
על מה שאיננו.
הוכחה
מספר 2 (קריטריון לטעות):
מבנה
השפה הוא מבנה של נושא ונשוא. כמניחים נושא ומה שנאמר בנשוא אינו מתאים => אז
יש לנו טעות בשפה.
יש
אפשרות לטעות בשפה. וגם במחשבה => השפה שאינה מושמעת בקול. =>אפשר לתקוף את
הסופיסטים.
תורתהאידאות (הסתכלות מקיפה):
·
עד כה הוצבה אידאת הטוב מעל לכל.
בסופיסטן מציב אפלטון 5 קריטריונים כלליים של האידאות: הווה, דומה, שונה, תנועה,
מנוחה. הקריטריונים אינם עוסקים במהות אלא מקטלגים.
·
יחסים מורכבים בין האידאות. האידאה כבר
לא מושג פשוט.
·
קשר לוגי בין האידאות.
·
עולם האידאות מקבל אלמנט של חיות (אפילו
תנועה ממשית). הוא כבר לא סטטי כמו בכתביו האמצעים.
·
תפקידי מתודת החלוקה:
-
מעניקה הגדרה ונענה לדרישה הסוקרטית
למתן ההגדרה.
·
מסורת סוקרטית:
א.
הדיאלוג הוא אינו אלנכוס (יש שאלות
ותשובות, אבל לא אלנכוס)
ג.
התרחקות מהכלים הפילוסופים של סוקרטס.
ד.
אולי עקיצה (נתון לפירושים): בהצגת
ההגדרה השישית של הסופיסטן.
תובנות
חשובות:
·
התובנה האונטולוגית הגדולה: ההבחנה
המודעת בין 2 שימושים שונים בפועל to be
·
התובנה האפיסטמולוגית: עד כה הייתה מהי
הידיעה. עכשיו הוכחת הטעות.
·
טענות לגבי מבנה של השפה.
בעיות:
·
בעיית הקשר בין העולם הגשמי לעולם
האידאות: מהו "נטילת החלק"? מה הקשר בין העולמות. יכול לערער את מושג
האידאה אונטולוגית.
·
אידאת התנועה בעולם האידאות: האם התנועה
בעולם האידאות היא ממשית? אם כן כיצד היא בעולם האידאות שצריך להיות סטטי.
עוברים
לאריסטו...
No comments:
Post a Comment