אפלטון ואריסטו - מהו שהווה

מהו שהווה

מהו שהווה עומד כשאלה ותיקה במסגרת הפילוסופיה היוונית. אצל אפלטון ראינו מה התשובה: העולם המוחש הוא לא בלתי ממשי אלא פחות ממשי. יש דרגות של ממשות. כמו שצילו של האדם פחות ממשי מהאדם כי האחד תלוי באחר.

ousia זה בסה"כ שם העצם המופשט מן הפועל "להיות". לצורך העניין- הוויה.

אז להגיד שמה שהוא הווה זאת ההוויה- זה לא להגיד כלום!

אז אריסטו אומר- בואו נראה מה הן התשובות האפשריות, נמפה אותן ונראה מה מאלה היא התשובה המתקבלת ביותר על הדעת.

נסיון ראשון: האם אפשר להגיד שהמצע (substrat) זאת הממשות של הדבר- זה מה שהווה? לא. למה?:

אי אפשר להגיד שה"עץ" של השולחן זו הממשות שלו כי זה לא אומר לנו מה הוא. זה יכול להיות שולחן וזה יכול להיות כסא.

נכון שלולא העץ- לא היה שולחן. אבל זה עדיין לא הממשות שלו.

נסיון שני: אולי הממשות זה ה"כולל". כאשר אני אומר מה זה ואני אומר "זה דבר חום" אני בודאי אומר דבר אמיתי, וה"חום" הוא הממשות הראשונית. ואם אקח את שוורצה החמודה ואגיד "זה דבר שחור עם זנב ושפם וקול שעושה מיאו"- תיארתי את שוורצה. ואם אני מתאר תיאור מדוקדק מאוד מי שלא מכיר את שוורצה יגיע אלי הביתה וימצא אותה. אם אני יכול להקיף את הכוללים כולם השייכים לדבר- הגדרתי מה הוא.

גם זה לא טוב!

למה?

כי הכוללים שייכים ליותר מדבר אחד!

 שוורצה שחורה וגם הפסנתר שלי שחור.

אז ה"שחור" לא יכול להגדיר את שוורצה (למרות שהיא ממש ממש שחורה).

נסיון שלישי: הסוג. שוורצה היא יונק. זה יותר טוב מהנסיון הקודם, כי להיות יונק חל על שוורצה כשלעצמה, ולא כמו להיות שחורה, שנאמר עליה.

אבל "יונק" גם לא מבחין לי בין שוורצה לבין אפלטון או לווייתן.

אם כי- הסוג שייך לדבר כשלעצמו.

גם אפלטון וגם שוורצה הם יונקים כשלעצמם ולכן זה יותר טוב מהכולל.

נסיון רביעי: “מהו להיות"- זה נשמע גרוע בעברית. זה לא נשמע יותר טוב ביוונית.

מה זאת אומרת "מהו להיות"?

מה שעונה על השאלה "מהו להיות X”.

ה"מהו להיות" אומר לי "מה הדבר" ולכן זה תורגם בימה"ב ל- essence- מהות.

מה ההבדל בין הסוג לבין ה"מהו להיות" (=איידוס)?

צורתו של הדבר היא ה"מהו להיות" שלו והיא עונה על השאלה "מהו הדבר X”.

ה"מהו להיות" הוא ההגדרה של הדבר עצמה, אבל גם הסוג, הגנוס, חל על הדבר כשלעצמו.

אריסטו אומר שהאוסיאה זה מה שחל על הדבר כשלעצמו ובאופן ראשוני.

כשלעצמו ובאופן ראשוני- זהו התיאור המהותי הקרוב ביותר שאני יכול לתת.

המין הוא התיאור הקרוב ביותר שאני יכול למצוא לפני שאני יורד אל המזדמן.

מתחת למין- הכל מזדמן.

אם כן- באופן ראשוני- מהות יש לדברים טבעיים.

הפרדיגמה של אריסטו היא מעולם הטבע.

"מה הוא להיות" יש קודם כל למוצרי טבע. אני יכול לדבר על מהויות גם לגבי מוצרי מלאכה.

המהות באופן בסיסי, ראשוני, יש רק למוצרים טבעיים. בהרחבה- יש גם למוצרי מלאכה ולערימות (הר הוא ערימה של אבנים ועפר).

מהות, אוסיאה, הוויה, יש רק לעצם הראשוני. אבל אני יכול גם להגדיר מה זה צבע, מה זה גובה, מה זה יחס...

אבל ההגדרות האלה הן במובן מורחב.

גם לנמוך יש הגדרה (גובה פחות מהממוצע), אבל מה שאני עושה זה אנלוגיה למה שאני עושה עם חתולים וכלבים ודברים טבעיים.

במוצר מלאכה- ההגדרה קודמת לדבר.

המהות של מוצר מלאכה- נקבעת מראש.

צריך לזכור שבפילוסופיה היוונית האונטולוגיה והאפיסטמולוגיה הן אותו דבר ולכן האמת מובנת מאליה- כל מה שצריך זה לפקוח את העיניים (הירקליטוס). ואז יש בעיה- אם האמת מובנת מאליה, איך זה שאני טועה?

אחת הבעיות של הפילוסופיה היוונית זה להסביר את הטעות- מפרמנידיס והילך.

בפילוסופיה החדשה- הטעות מובנת מאליה. אצל דקארט- ברור שאם החושים הטעו אותי פעם אחת- אני לא יכול לסמוך עליהם. אם פעם אחת חישבתי לא נכון- לא יכול לסמוך על השכל...

ולכן "נאמר על" זה לא רק מה שאני מדבר אלא זה הדיבר האמיתי שלי.

ה"מהו להיות" נותן את התשובה הקרובה ביותר לשאלה "מה זה".

התשובה ל"מה זה" להיות שולחן היא המהות שלו, והיא תמיד במונחים של הקטגוריה הראשונה- של האוסיאה (העצם).