סוקרטס ואפלטון
תקופות
בכתיבת אפלטון
·
התקופה הראשונה – דיאלוגים סוקרטים.
·
התקופה השנייה – המדינה (יצירת העל של
אפלטון, המשתה, הפיידוס)
·
התקופה השלישית – הדיאלוגים הטכנים
(ארוכים וקשים)
·
התקופה הרביעית – ספר קליטוס.
·
סה"כ 36 דיאלוגים.
·
היכרותו של המערב עם אפלטון החל במהדורה
של סטפנוס – שהוציא את כתביו לראשונה ב1500.
כלים
להבין את הדיאלוגים הסוקרטים:
·
הבנת הרקע של הדמויות (תורם להבנת עמדת
הדמות בדיאלוג)
·
הדיאלוג תמיד תלוי בסיטואציה.
סוקרטס
- כללי
·
אפוריה – סוף ללא מוצא. דיאלוג שמסתיים
במבוי סתום. רק שוללים ואין לאן להמשיך.
·
עסק בעיקר בתורת המידות והמדינה.
·
סוקרטס לא נותן תשובות, רק שואל שאלות.
טענו מולו שהוא משמש כאיירון. (בקומדיה היוונית העתיקה היו שני טיפוסים: האלאזור –
הדמות החזקה, הכוחנית וכד'. האיירון – הדמות החלשה, שתמיד יודעת לסדר את העניינים
בתחבולות ותרמיות כדי להשיג את מטרתו, בדרכים כשרות למחצה.)
·
בדיאלוגים הסוקרטים – סוקרטס ראשית מקבל
את הדעה של בן-שיחו, לאחר מכן, הוא מציג כיצד דעתו של בן שיחו עומדת בסתירה עם
דוגמה שבן-שיחו הסכים איתה מראש. הדיאלוג הסוקרטי אינו מתאר ויכוח קלאסי בין 2
דעות אלא ויכוח בין דעת בן-שיחו של סוקרטס להתהוות דעתו של בן-שיחו. הסיום הוא
בסתירה.
·
אחת הטענות נגד סוקרטס היא שהוא מעמיד
פנים: הרי הוא אומר שהוא מקבל את דעת יריבו, אבל למעשה הוא מתנגד לה ומשתמש בה כדי
לבצע מניפולציות לוגיות ורטוריות ליצור את הסתירה.
·
משפט של סוקרטס (סטפנוס 29 ה') –
"והקשה ביותר לשכנע אתכם הוא שחיים בלתי נחקרים אינם ראויים לאדם
לחיותם." לכן אפלטון מתאר באריכות את מותו בסוף ה"פיידון" – המוות
של סוקרטס הוא חשוב בכך שאינו מסוגל לחיות ללא החקירה העצמית.
·
לטהר את הנפש – לא ע"י חוויה
מיסטית, אלא ע"י פתירת הסתירות.
מאפייני
הדיאלוגים הסוקרטים:
·
המשוחח עם סוקרטס צריך לענות עפ"י
דעתו – לא מן השפה ולחוץ.
·
הדיאלוג נערך תמיד בתוך המסגרת המקובלת
על בן-שיחו של סוקרטס – סוקרטס אינו יכול להכניס הנחות שאינן מקובלות על בן-שיחו.
·
מאמץ אינטלקטואלי לתאר את הנפש
·
אני יודע שאינני יודע ואי הידיעה הזו
היא הידיעה הקובעת...
·
אלנכוס (elenchus) חקירת
שתי וערב באמצעות שאלות של סוקרטס.
No comments:
Post a Comment