כלכלה פוליטית - סיכום

כלכלה פוליטית

·         הון הוא עצמה פוליטית.

·         הון ושלטון –  מושג שלא בהכרח קשור לשחיתות. ביטוי להשתתפות פוליטית, ביטוי לצרכנות פוליטית. (דוג': APAC ארגון יהודי אמריקאי שדואג לתמיכת ארה"ב בישראל ונותן כספים למלגות אמריקאיות כדי להשפיע עליהם)

·         שוק חופשי – תחרות בין מוכרים עם רצון למקסם את הרווח. תחרות על צרכנים שיוצרת איזון אופטימלי בין מחירים לבין משכורות. התערבות בשוק החופשי "יוצרת עיוותים" (מכס, מס פרוגרסיבי, קצבאות). השוק החופשי יוביל לתוצאות טובות לכולם. (למה קצבאות זה רע –  כי הם מורידות את המוטיבציה לעבוד, באירופה ההתערבות מקובלת יותר.)

·         יש שוק חופשי = האם יש לו קשר לסוג המשטר? בהחלט. קשר אינהרנטי עם הדמוקרטיה.

האם הקפיטליזם גורם לדמוקרטיה, האם ההפך הוא הנכון? (סין:מדינה קפיטליסטית לא דמוקרטית.)

·         הקפיטליזם בנוי על הסכמים. מי שלא מכבד את ההסכמים מפריע לשוק.

·         יש בעיות בשוק: "כשלי שוק". צריך מישהו שיבקר את התהליך על מנת שלא יוצרו בעיות.

·         משל שדה המרעה הציבורי: היה כפר עם 10 אנשים וכולם גידלו פרות בשדה המרעה הציבורי. יום אחד הגיע קפטליסט חמוד לכפר ואמר בוא נגדל עוד פרה ונגדיל את הרווחים, פתאום כולם הביאו עוד פרות, שדה המרעה הציבורי נגמר ולכולם מתו הפרות.

·         בעיות בשוק:

א.      אוכלוסיות מיוחדות לא יכולות להתערב בשוק: נכים, מוגבלים, זקנים וכו' => הויכוח הוא לא האם לעזור אלא עד כמה לעבור.

·         המודל הניאו-ליברלי:

א.      צמח בתקופת רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר (שליטי ארה"ב מ-80 עד 90). "המדינה היא לא הפתרון, המדינה היא הבעיה."

ב.       אפילו מפלגות השמאל אמצו חלק מהתורה.

ג.        עד שנות ה-70 רב המדינות היו מדינות רווחה משמעותיות.

ד.       היום אנחנו הולכים לכוון של מודל כלכלי חדש ע"ב הניאו-ליברליזם.

ה.      שני מודלים קפיטליסטים שונים:

-          מודל השוק המתואם: (מדינת רווחה) יש שחקנים שאחראים לבצע תיאום ובראש וראשונה המדינה. המדינה אינה ניטרלית, היא משתתפת ומנהלת את השוק. באירופה יש מודל של שוק חפשי עם מאפייני מדינת רווחה משמעותית. מודל עם יותר התערבות בשוק (גרמניה היא הדוג' בנושא זה).

-         מודל השוק החופשי: (מודל ניאו-ליברלי) מכונה גם המודל האנגלוסקסי (ארה"ב): מודל המאפשר יותר לשוק לעשות את פעולתו.

ההבדל המרכזי הוא במידת ההתערבות של המדינה בשוק.

ו.        חלוקה אחרת לשני מודלים שונים:

-      המודל הפלורליסטי (מזוהה עם המודל האנגלוסקסי):  קבוצות לחץ בעלות השתתפות וולונטרית, המתחרות בינהם והמדינה נשארת ניטרלית. המון ארגוני מעסיקים, הארגונים מתחרים זה בזה כאשר המדינה נוטה לא להתערב. ואם כבר מתערבים, יש ניסיונות בלתי-פורמליות. (תחרות חפשית בין קבוצות רבות, משחק פתוח, המדינה ניטרלית, ספונטני, בלתי-פורמלי).

-      המודל הניאו-קורפורטיסטי (מזוהה עם מודל השוק המתואם): מערכת מתואמת של קבוצות לחץ והמדינה. המדינה הינה שחקן פעיל בעל עמדות ברורות הבוחרת את השחקנים עימם היא מעוניינת לשתף פעולה. המדינה מתערבת בין הכוחות. תיאום, שיתוף פעולה ונוקשות (תיאום בין המדינה וקבוצות חשובות, אחראיות הדדית, המדינה שחקן חשוב, מאורגן, פורמלי). רק אינטרסים וקבוצות שהמדינה רוצה לקדם, הם עלו העולות על העליונה. אין משא ומתן אחיד וחופשי. המדינה מקימה ומעורבת תעשיות (הטייגרים באסיה – מודלים מוצלחים מאוד בהם המדינה מתערבת,עד גבול מסוים). לאחר זמן מסוים הוא פחות תורם).

·         תיאור היסטורי:

א.      עד שנות ה-70: מדינת הרווחה.

ב.       משנות ה-80 הכלכלה הניאו-ליברלית.   

המודלים קמים ונופלים => אבל המדינה מחזיקה.

·         מימון מפלגתי: המדינה משקיעה כספים גדולים במימון מפלגות. אמצעי לפתור את הקשר בין ההון לשלטון. אין בכלל מימון לפוליטיקאים עצמם.

·         טענות על הכלכלה במדינותאוטוריטאריות:  תכנון של השוק, כלכלות במדינות נפט (מתפתחות – לא משקיעים בהון אנושי), כלכלה בה השליטים ואנשיהם, אין כיבוד הסכמים, קשה לקיים כלכלה. אין תשתיות מספקות.

מודל המדינה המתפתחת – מודל כלכלה מתפתחת בהן המדינה