אריסטו: המדע של מה שהווה - עקרון הסתירה והשלישי הנמנע

המדע של מה שהווה - אריסטו

·         תזכורת: הווה לפי אריסטו נאמר באופנים רבים.

·         מה אפשר להגיד על מה שהוא הווה:

א.      שהוא הווה (במובן של tode ti, לא של קיים אלא שהוא משהו שמקבל פרידיקט).

ב.       שהוא אחד.

ג.        ניגודים – מושג הניגוד חל על כל מה שהווה.

ד.       מושג של העדר – החתולה נעדרת

ה.      מושג הזהה

ו.        מושג השונה

ז.        יש במובן מסוים, אוסיה.

·         אריסטו, אינו טוען שזה כל מה שניתן להגיד על ההווה. התמונה שאריסטו מציג אינה במתודה החלוקתית (כמו של אפלטון בסופיסטן).

·         יש לדעת אריסטו דברים ששייכים לכל מה שהווה, לא כי הם משותפים לכולם, אלא כי הם חלים על כולם באופן אחר: להיות שבלול אחד זה לא כמו להיות כסא אחד. דברים אלו הם מעבר לקטגוריות.

·         מכאן, אריסטו מבין שאפשר לבנות מדע של ידיעות (אפיסטמה) על כל מה שהווה, גם מבלי לצרף את כל המושגים.

·         עקרונות המחשבה => הם גם עקרונות ההוויה.

עקרון הסתירה של אריסטו

·         העקרון הזה של אריסטו שבו אנחנו משתמשים היום.

·         העקרון הראשון והבטוח ביותר (שאיננו היפוטזה, גם של ההוויה וגם של ההכרה): אי אפשר שאותו דבר, יהיה שייך ולא שייך לאותו דבר, בעת ועונה אחת ומאותה הבחינה. (לא יכול להיות שכחול גם שייך לשולחן וגם לא שייך לשולחן, שהשולחן הוא גם כחול וגם לא כחול).

·         אפלטון: יש שתי עקרונות סתירה (לעולם הגשמי ולעולם האידאות) אנחנו צריכים להניח עקרון סתירה מוחלש, כדי שנוכל להסביר תופעות חריגות (עקרון הסתירה המוחלט, היה יוצר כאוס בעולם  הגשמי). אריסטו, שאינו מקבל את האונטולוגיה ההטרוגנית של אפלטון, לא נותן שני עקרונות סתירה. אריסטו מציין את העקרון הראשון לא כהיפוטזה, כמו אפלטון שאינו יודע לגבי העולם הגשמי, אלא כדבר שהוא בטוח.

·         עקרון הסתירה יחזיק תמיד. אריסטו מציין שאם יבוא מישהו ויגיד שעקרון הסתירה של אריסטו אינו תקף: זה בסדר, הוא עקרון פתוח, אפשר להוסיף עוד הסתייגויות. הכל בסדר כדי להוכיח את העולם המוחש. (לעומת אללטון שאומר שיכול להיות שתהיה סיטואציה שתפריח את עקרון הסתירה)

·         תנאי להיות משהו: עקרון הסתירה הוא תנאי שדבר יהיה משהו (אריסטו לא מדבר על קיום, אלא על להיות משהו)

·         לא יתכן שהכול נאמר על פי המזדמן, לדעת אריסטו מוכרח להיות משהו שנאמר על הדבר כשלעצמו. אם הכל היה על פי המזדמן: או שכל הדברים לא נאמרים על כלום, או שנכנסים לנסיגה אינסופית =>הכל יהיה סותר=> אם אין עקרון הסתירה שום דבר איננו משהו.

עקרון השלישי הנמנע (העקרון השני):

·         השפה מתארת את העולם כפי שהוא.

·         אי אפשר שיהיה משהו בין שני ההפכים. P שייך לS. לא יתכן גם שP יהיה שייך לS וגם לא שייך לS (זה עקרון הסתירה הראשון) אך גם לא יתכן שPיהיה לא שייך לS וגם לא לא שייך לS: או שהוא שייך או שלא. אין שום דבר באמצע הסתירה (עקרון השלישי הנמנע)

·         יש הסותרים את עקרון זה: הפרידיקט יכול לחול יכול לא לחול ויכול לחול חלקית. יש באמצע בין אדם שהוא קרח לאדם שהוא אינו קרח לחלוטין, הוא קרח למחצה.

·         אריסטו אומר עקרון השלישי הנמנע נותן את התנאי לאפשרות ההחלה של הפרידיקט. אריסטו אומר שכל הלוגיקות הרב-ערכיות (שיש הרבה דברים בין אמת לשקר לדוג') הם פרזיטיות ללוגיקה הרגילה.

עקרון הסתירה ועקרון השלישי הנמנע הם תנאים לכך שמשפט יוכל להיות אמיתי. ללא עקרונות אלו לא נוכל לדעת אם המשפטים הם אמיתיים או שקריים.

·         הלוגיקה המודלית (כח ופועל) היא פרזיטית על הלוגיקה הרגילה.

·         מדע ההווה הזה הוא אמנם קצר, אך הוא הבסיס לכל המטאפיזיקה של אריסטו.

·         אין אצל אריסטו  פירמידה. הוא מראה שיש לכל מה שהווה סטרוקטורה משותפת.