אריסטו ה- tode ti- הדבר שאנו רואים. אריסטו אומר שעולם זה הוא ממשי לחלוטין והוא
שהיחיד שיש לנו לנו שלא כמו אפלטון).
השולחן
האחד והאחר נבדלים באינדיבידואליות שלהם- זה זה, וזה זה.
הויכוח
בין אריסטו ללייבניץ- אצל לייבניץ כל הבדל הוא הבדל שכלי אלא שאנו לא מסוגלים
לעשות את הניתוח האינסופי הזה. אם היינו יכולים לתת לו את כל הפרדיקטים האפשריים-
היינו יכולים להבדיל בין שולחן א' לשולחן ב'.
בשביל
אריסטו, אם כך, כל דבר הוא גם אינדיבידואל וגם כללי וההפרדה נמצאת בשכלנו.
ומה
עם דברים שהם לא אינדיבידואלים? כמו המספר 2?
מספר,
צדק, וכו'?...
אי
אפשר להגדיר "סוקרטס", סוקרטס זה השם שנותנים לאדם זה. השם הוא
הצבעה, הוא בסך הכל מצביע.
אנחנו
יכולים להכיר רק את האספקט הכללי אבל הדרישה האפיסטמולוגית, ההכרתית, מתנגשת עם
האונטולוגיה. כל תורת אריסטו מנסה לתמרן בין שני הכתבים האלה של הדבר.
כל
משהו ממשי הוא ה- tode
ti- לעולם לא אתקל באינדיבידואום שהוא אינדיבידואום טהור, ולעולם לא
אתקל בכללי שהוא כללי טהור.
כאשר
אני הולך בשוק כפי שאני לא רואה את האדם אני גם לא רואה את מה שהוא איננו
משהו. לעולם לא אראה משהו שהוא חסר תיאור.
אצל
אריסטו, האונטולוגיה והאפיסטמולוגיה הם אותו דבר.
אני
לא יכול לפגוש אינדיבידואום טהור כי אין אינדיבידואום טהור.
אני
יכול לשאול "מה זה" אבל תמיד הוא משהו.
הדבר
עצמו, הממשי, יש בו שני אספקטים: אחד מהם אפשר להכיר ולתאר ולהגדיר, ויש לו אספקט
אחר שאי אפשר להגיד עליו שום דבר.
המתח הוא בזה שמצד אחד יש דרישה
אפיסטמולוגית- הממשות ניתנת להכרה, צריכה להנתן להכרה, ויש אספקט אחד של הממשות
שלא ניתן להכרה אלא רק להצבעה.
את
אותו אספקט- אני יכול לתפוס אבל לא להגדיר.
למשל:
סוקרטס:
סוקרטס
מכוער, חכם, אדם, פילוסוף וכו'... הכל חל על סוקרטס אבל סוקרטס לא חל על כלום
סוקרטס
הוא הנושא, יש לו פרדיקטים. סוקרטס הוא לא פרדיקט של שום דבר.
אריסטו
עושה אבחנה מעניינת בספר הקטגוריות:
בתיאור
עושה אריסטו אבחנה בתיאור:
נאמר
על נושא ונוכח בנושא.
No comments:
Post a Comment