איך
אפשר לתת שני פרדיקטים שונים לאותו הנושא?
תשובתו
של אריסטו- הפרדיקטים השונים האלה מצביעים על היבטים שונים, בחינות שונות, אספקטים
שונים, של אותו נושא. כך יכול היפוקרטס להיות גם אבא וגם רופא וגם אזרח.
וכאן
המילה "באשר". כאשר סוקרטס מצביע באסיפה- הוא פועל באשר הוא אזרח.
אריסטו
לקח את אופני ההוויה אבל במקום לעשות זאת באופן אנכי, הוא שיטח את זה והפך את זה
לאותה מידה- כל דבר הוא ממשי באותה מידה.
בכך
עשינו אבחנה בין ההיבט הכללי להיבט הפרטי.
כאשר
אומרים שהיפוקרטס הוא רופא באשר הוא רופא- מדבר על היפוקרטס אבל הוא פועל לא בהיבט
הכללי של רופא- יש לו את אותו אפיון כללי כמו כל רופא אחר.
האבחנה
שאנו עושים בין האינדיבידואלי לכללי היא אבחנה שאנחנו עושים, אבל אנחנו
מפרידים בשכל בלבד.
האספקט
הכללי מופרד רק ע"י השכל מן האינדיבידואלי. אני לא יכול לראות את סוקרטס, אלא
יחד עם זה שהוא אדם. סוקרטס הוא אדם ואני לא רואה אותם לחוד.
לכן-
היות אדם נאמר על משהו אחר. אדם חל על סוקרטס ועל אפלטון ועל אריסטו- באותה
מידה.
מצד אחר-
אני לא יכול לפגוש כללי אלא יחד עם הפרטים.
כאשר
אני מדבר על האדם זה לא על משהו שקיים בנפרד אלא על אותו דבר שהוא גם
ראובן, גם שמעון, גם לוי וגם יששכר.
אצל
אריסטו זה לא משהו שמוסף מבחוץ- זה לא שסוקרטס הוא משהו שמתלבשות עליו כל מיני
תכונות. זה משהו שבא מבפנים.
אריסטו
אומר שהדברים המוחשיים הם מה שהם במאת האחוזים. סוקרטס הוא לא העתק של אדם, ולא
אדם בהסתייגויות. הלנה לא יפה כי היא לוקחת חלק ביפה אלא כי היא יפה.
סוקרטס
זה השם של האדם הזה. אי אפשר להגיד על הדבר הפרטי שום דבר. אפשר לתת לו
אפיונים כלליים.
לייבניץ
חשב שאם ניתן למשהו את כל האפיונים שלו (ויש אינסופיים)- נגיע לפרטי.
אילו
יכולנו למצוא שני עלים שהם בדיוק אותו דבר- לייבניץ טועה. אבל לא נמצא.
אריסטו
חושב שהאינדיבידואליות בלתי ניתנת לביטול.
הויכוח
הוא האם האינדיבידואליות ניתנת לרדוקציה לכלליות (לייבניץ חשב שהאל עם שכלו
האינסופי יכול לעשות את זה, אבל אנחנו לא).
אריסטו
לא מסכים עם לייבניץ- חושב שהאינדיבידואליות תמיד נתונה ועליה אפשר רק להצביע.
אם
אני אשאל מי זאת מירית- אני יכול לתת המון מילים כלליות אבל זה לא יעזור. מירית
זאת מירית, האינדיבידואלית.
אריסטו
אומר שכל דבר שהוא ממשי- הוא משהו זה (tode ti).
אני
תמיד רואה את הכללי יחד עם הפרטי.
אני
לא יכול להגדיר, אם כן, את הפרטי- אני יכול רק להצביע עליו.
"הרעש
הזה"- זה הרעש הזה, להבדיל מהרעש ההוא!
כלומר-
כל דבר שיש לו ממשות הוא משהו זה!
אני
מפריד בין המשהו לזה- רק בשכלי.
זאת
ההפרדה שאנחנו עושים, למשל, בין האינדיבידואום לבין הסוג/המין
שהאינדיבידואום שייך לו.
לא
תמיד אני מזהה נכון.
פה
נכנסת הביולוגיה של אריסטו. המילה של אריסטו בשביל המין הביולוגי היא המילה
המוכרת- eidos.
זו
לא אידאה (בכוונה) אלא המילה הסוקרטית הישנה- eidos. ואיך
אני יודע מה הוא ה- eidos?
יש
מבחן פשוט מאוד- מה שנשמר על פני הדורות הוא האיידוס הטבעי.
כלב
וזאב הם איידוס אחד מכיוון שכלב וזאב יש להם צאצאים פוריים.
אדם
הוא אדם כי הוא ממשיך ומוליד אדם.
סוסים
וחמורים הם שני איידוסים שונים- כי אין להם צאצא פורה (פרד הוא לא צאצא פורה כי
הוא עקר).
זה
ההבדל בין הדברים הטבעיים לדברים תוצרי מלאכה- להיות אדם זה איידוס טבעי. להיות
עורך-דין זה תוצר מלאכה. כי אדם יולד אדם ועורך-דין לא יולד עורך-דין.
No comments:
Post a Comment