פילוסופיה יוונית - הסופיסטים

גורגיאס

"הנואם הגדול"- לא בכדי. הקו שלו הוא שהרטוריקה מניעה אנשים. בדיאלוג של אפלטון הוא אמר: “אחי רופא, אבל כאשר הוא רוצה לטפל בפציינט הוא קורא לי שאני אשכנע את הפציינט שכדאי לו שאחי יטפל בו".

מה שמניע את האדם זו לא דעתו של המומחה. מה שמשכנע אותי זה לא מה שאומר המנתח אלא גורגיאס שנואם נאומים.

אחד הדברים שהאתונאים לא אהבו בסופיסטים זה שהם לקחו כסף בשביל החינוך. הם אמרו שבעד כסף הם ילמדו איך להצליח. האתונאים מאוד לא אהבו את זה.

גורגיאס נתן לרטוריקה בסיס עיוני בכתבו "על הטבע, או על מה שאיננו".

הוא לקח את המתודה של פארמנידיס ובדק אותה:

                    lאם יש משהו- או שזה נוצר משום דבר ואז הוא לא יכול להיווצר, או שהוא נוצר ממשהו שהיה קודם- ואז הוא לא נוצר.

אז אין שום דבר.

                    lלו היה משהו- לא ניתן היה להכיר אותו. כי מה שיש לנו ברוחנו זה מה שיש לנו. אין לנו אפשרות לבדוק אם מה שיש לנו ברוחנו מתאים למציאות. אני לא יכול להבחין בתוך התפיסות שיש לי בין אלו שהן אמיתיות לבין אלו שהן שקריות. אם יש לי ברוחי מרכבה רצה על פני הים- זה ברור מאוד, כמו משהו שאני באמת רואה. אז איך אפשר להבחין?

                    lגם לו היה אפשר להכיר את מה שיש- אי אפשר היה למסור את זה לאחר. אפשר להעביר צלילים, מילים... אי אפשר להעביר את התפיסה! אם אני רואה צבע אדום אני יכול להגיד שאני רואה צבע אדום. אבל איך אני יודע מה המילה הזאת אומרת לאחר?

אז עם מה נשארים? עם מילים.

אז גורגיאס רוצה להתעסק במילים.

פרוטאגוראס מבטיח בפראגמנט מפורסם לעשות את הלוגוס החלש יותר- לחזק יותר.

הוא לא מבטיח לעשות את הלוגוס השקרי לאמיתי, מאחר ואין דבר כזה. יש את הלוגוס המשכנע יותר ויש את הלוגוס המשכנע פחות. לא צריך לשכנע מישהו שזו האמת. צריך לשכנע שאני צודק (הלוגוס החזק הוא הלוגוס המשכנע).

לכן- לכל הדברים האדם הוא המידה.

פרוטאגוראס אומר- אם הרוח נושבת קרה לי- אז היא קרה לי. אם הרוח חמה לך, אז היא חמה לך. אין מה להראות משהו אחר בטרמומטר- זה לא מה שאני מרגיש.

כלומר- אין "להיות". יש להיות בשביל מישהו. אין כזה דבר "אובייקטיבי".

והצדק?

אם זה נראה לי צודק- זה צודק בשבילי. אם זה נראה לי לא צודק- זה לא צודק בשבילי.

פרוטאגוראס כתב חוקים בשביל היוונים. כשהוא עשה זאת הוא יצא מתוך הנחה לא שהוא כותב את החוק הצודק, אלא את החוק שטוב לאתונאים באותו זמן.

phusis

momos

אם מה שמעניין אותנו זה העולם האנושי, עלינו לברר איפה עובר הגבול בין העולם האנושי לעולם הטבע.

הסופיסטים קיבלו חלוקה שנוצרה אצל הירקליטוס- את שני מושגי היסוד של הטבע (פיזיס) לבין החוק בין בני האדם (נומוס- הגיע לעברית כ"נימוס"- זה הדבר המקובל). הנומוס זה לאו דווקא הדבר הכתוב, זה המנהג.

בשבילנו הפיזיקה זה עניין של סיבות ותוצאות מסוג מאוד מסוים. פיזיס ביוונית זה מה שצומח מאליו (מהפועל היוני: “לצמוח")- להבדיל מהנומוס שהוא ההסכם בינינו. השאלה של הפיזית והנומוס נעשית למרכזית בעולם הסופיסטי והיא מתבטאת בתחומים רבים.

במחזה סיסי'פוס של קריאטיס אחת הדמויות אמרה "כאשר החוקים מנעו מן הבריות מעשה עושק בגלוי, ובני האדם המשיכו לעשותם בסתר, המציא אדם פיקח את פחד האלים, כדי שיהיה מה שיפחידם גם אם יפעלו או ידברו או יחשבו בהסתר".

האלים אינם פיזיס. הם נומוס. המציאו אותם כדי שבני אדם לא יעשו עוול אלה לאלה.

האם לשוננו היא בבסיסה טבעית או שכולה הסכמים? לא מדובר כאן במילים עצמם אלא במבנה הלשון. האם מבנה הלשון טבוע ברוחנו כמבנה של לשון או שזה הכל הסכמים בין בני אדם?

הירקליטוס כנראה חשב שהלשון זה עניין של פיזיס.

פארמנידיס חשב שזה עניין של נומוס.

פרוטאגוראס התחיל לחקור את הלשון- סוגי משפטים, מילים...

השאלות הופכות למסובכות יותר כאשר מדברים על אתיקה.

כבר הירודוטוס אמר ש"בשביל המצרים אין דבר יותר יפה מאשר שיתחתן אדם עם אחותו- ובשבילנו זו תועבה".

הנה נומוס- בשבילנו זה כך, בשביל אחר זה אחרת.

הסופיסטים היו מודעים לכך מאוד כי הם באו מהרבה מקומות.

אז האם יש לנו כאן עניין סוציולוגי בלבד?

אם אנחנו רוצים לדעת מה מוסרי ומה לא, מה צודק ומה לא- זה עניין של סוציולוגיה. הסופיסטים המציאו, במובן זה, את הסוציולוגיה ואמרו "בואו נבדוק איך זה בכל מקום".

השאלה הגדולה היא האם החברה (או המדינה- זה אותו דבר) היא עניין של נומוס או של פיזיס?

האם ההתארגנות החברתית היא בבסיסה עניין טבעי או עניין של הסכם בין בני האדם?

אז היראקליטוס אמר שהנומוס מבוסס על הפיזיס, ואנחנו מבטאים את החוק האלוהי (הפיזיס) בנומוס שלנו.

 טראזימאכוס Trasymachos

הוא אמר שהצדק הוא האינטרס של החזק. מה שהשליט קובע- זה הצדק.

הדבר היחיד שאסור לשליט לעשות זה לאבד את השלטון, כי ברגע שמאבד את השלטון- הוא כבר לא קובע.

קאליקלס Calicles

אמר שהצדק הוא לא עניין של נומוס, אלא יש צודק שהוא בפיזיס. מי שראוי לשלוט- הוא החוק לפי הטבע. הצדק, לפיו, הוא עניין של פיזיס. יכול להיות שהראוי לשלוט לפי הטבע לא שולט עכשיו- אבל הוא צריך לשלוט. יש צדק אחד ובני האדם יכולים לא להיות צודקים לפיו.

אנטיפון Antiphon

אמר שהפיזיס הוא אותו פיזיס בכל מקום. האש גורמת לנו כוויות גם ביון וגם במצרים. מהפיזיס אי אפשר להמלט.

לכן, כשאדם שומר על האינטרסים שלו מדובר בעניין של פיזיס, והנומוס לאו דווקא מתאים לפיזיס. לכן, אדם לעולם ינצל את חוקי המדינה לטובתו.

החוקים- אנחנו עיצבנו.

האינטרס- אי אפשר לשנות, זה פיזיס.

זה שאני רוצה שלא יפגעו בגופי, ושישמרו על רכושי- זה פיזיס! אבל מס הכנסה- זה נומוס.

ליקופון Lycophon

ליקופון היה אדם מוזר עם בגדים מוזרים.

הוא אמר שיש רק שלושה סוגים של חוקים:

                   1.עלבונות

                   2.ממונות

                   3.נפשות

כלומר- החוקים באים להגן רק על שלושה דברים אלה: כבוד, רכוש וחיים.

כל חוק אחר- אינו לגיטימי. כי מה שאני עושה בחדרי- לא מפריע לאף אחד!

החוקים לא יכולים לקבוע שום דבר פרט למניעת פגיעה של אדם באחד מדברים אלה.

זו מעין הקדמה של "האמנה החברתית"- המדינה היא הסכם. העובדה שאני חי במדינה אומר שאני מקבל עלי את כלליה.

סוקרטס עצמו אמר שהמשפט שלו התנהל כמו שצריך- לו לא רצה לקיים את חוקי אתונה היה קם ועוזב.

גלוקון Galucon

גלאוקון אמר שמבחינת הפיזיס, מה שכל אחד מאיתנו רוצה זה לעשות עוול מבלי שיעשו לו עוול. לו יכולתי- מה שאני באמת רוצה זה להזיק לאחרים ושאעשה מה שאני רוצה.

אם טראזימאכוס אמר שהמדינה קמה מתוך המאבק בינינו ושהחזק ינצח, גלוקון יוצא מאותה נקודה. אבל מכיוון שבסדרי גודל של כוח רובנו אותו דבר- כדאי לעשות הסכם בגלל הזהירות: ההסכם אומר: אני לא אפגע בכם, בתנאי שאתם לא תפגעו בי. זה לא מה שאני באמת רוצה, אבל זה עדיף כי אני לא יודע אם אשאר חזק.

נחתום על אמנה חברתית, שהיא נומוס. הקמנו את החברה הזאת בגלל האינטרס ההדדי שלנו. זה פתרון אלטרנטיבי לטראזימאכוס אבל הוא בא להסדיר את מאבקי הכוח בינינו.

כדאי לי לשמור על האמנה, כי אם אני אשמור על האמנה- גם האחרים ישמרו על האמנה.

פרוטאגוראס עוד לפני גלוקון אמר שיש שני תנאים בסיסיים למדינה:

                   1.שיהיה בה מושג של צדק- אבחנה בין דברים שעושים לדברים שלא עושים.

                   2.צריך שיהיה רגש בסיסי של בושה או הכרת כבוד- צריך שיהיה לי רגש שהצדק הזה חל גם עלי. המדינה מבוססת על הרגש המוסרי. מאין הוא בא? זה לא משנה. הוא צריך להיות שם.