האונטולוגיה של אריסטו

כאמור, לפי אריסטו- העצם הוא האיידוס, הוא הדבר שאפשר להכיר בצורה הקרובה ביותר. והעצם הוא "אדם" ולא "אדם זה" כי אני יכול להכיר אדם. הוא שקוף להכרה.

הפרדנו גם את "על פי המזדמן" למה ששייך "כשלעצמו":

כשלעצמו: סוקרטס הוא אדם.

לפי המזדמן: סוקרטס הוא חכם.

מהו העצם?

עצם = ousia. בתרגום מדויק יותר ousia זה "הוויה"- being.

אצל אפלטון האידאה קודמת לדברים מבחינה מטאפיזית.

אריסטו הוריד את הפילוסופיה מן השמיים לארץ. בשביל אריסטו העולם הממשי הוא העולם המוחש הזה. מה שמאפיין את העולם המוחש זה לא כל כך מוחשותו אלא התנועה. לפי פרמנידיס- התנועה מהווה בעיה.

אפלטון פתר את הבעיה ע"י כך שהשינוי מפחית מן הממשות של העולם מכיוון שהוא מתנועע, מכיוון שהוא משתנה.

בשביל אריסטו הפיזיס זאת התנועה. מהותו של העולם היא שהוא מתנועע.

אז אם רוצים לדבר על הממשות, על הטבע, צריך להתמודד עם שאלת התנועה.

כאן המרכזיות של הטבע (phusis) אצל אריסטו.

טבע = פיזיס = לצמוח (עד היום המונח לטבע נקרא פיטולוגיה).

צריך להזהר מהשפה העברית- המילה "טבע" מציינת כאילו משהו מוטבע- זה הגיע מהניאו פלטוניזם. אבל ביוונית זה בא מ"לצמוח".

צריך להבחין בין 2 סוגי תנועות:

                   1.תנועה מכוונת

                   2.תנועה אקראית

אצל אריסטו הטבע הוא התנועה המסודרת: “תנועה למען משהו" (פיזיקה ב'). כלומר- תנועה שיש לה מטרה, תכלית.

תכלית = תלוס (סוף).

יש תנועות שאין להן תכלית- לדוגמה גלי הים.

התנועה נקבעת לפי סופה. למשל: אם בונים לי קניון ליד הבית. אני לא מבין מה בונים עד שאני רואה את המפלצת הקפיטליסטית אחרי שסיימו לבנות. אז אני אומר "אה! מה שעשו פה זה מפלצת קניות! לכן בנו כאן קודם".

כמו הפעולות המסודרות של בני אדם- כך גם הטבע. הטבע הוא מן הדברים אשר הם למען משהו.

אריסטו עושה ניסוי מעניין- לקח כמה ביצים ושם אותן לדגירה וכל יום פתח ביצה אחת. הוא ראה שביום הראשון יש טיפת דם. אחר כך זה גדל יותר ויותר. ביום ה- 28 אריסטו לא היה צריך לפתוח את הביצה כי היא בקעה מעצמה.

התנועה היא תנועה מסודרת ואריסטו הבין שכל צעד נעשה למען הצעד הבא, והכל נעשה למען התכלית.

אריסטו התווכח עם אמפדוקלס. אמפדוקלס אמר שהיצורים נוצרו כפי שהם נוצרו. אלה שהיו מותאמים לסביבה המשיכו להתקיים ואלה שלא- נכחדו.

אצל אמפדוקלס השינוי הוא שינוי מקרי, הדברים נוצרים במקרה. אבל המינים המותאמים יותר שורדים, ואין כאן התפתחות לקראת תכלית.

לכן אריסטו מביא קושיה לעצמו בשם אמפדוקלס: מדוע לא נאמר שהגשם יורד במטרה שיצמח הדגן? אם מדברים על הטבע כתכליתי, למה לא לומר זאת? או שהשיניים מסודרות בפה במקרה והחותכות מאחור כי זה במקרה ואלה שזה לא היה כך- לא שרדו?

אריסטו אומר- הסימן של התכליתיות הוא בסדר. כלומר- הגשם יורד והדגן צומח. אבל הדגן צומח במקרה, כי אם הגשם יורד מאוחר מדי- אז כל התבואה נרקבת.

אבל לעומת זאת- השיניים- יש סדירות מסוימת. כלומר- אנחנו לא רואים שחיות נולדות עם שיניים הפוכות, שזה מה שאמפדוקלס היה אומר. אם זה היה עניין של מקריות בטבע אז היינו צריכים לראות שהשינויים קורים תמיד. אבל זה לא קורה.

הסימן של התכליתיות הוא השינוי המסודר. כאן באה השוואה למלאכה. ההבדל בין התהליך המלאכותי (האמנות) לטבע- יש שני הבדלים:

                   1.התכלית במעשה האמנות- היא תכלית חיצונית, והיא קודמת למעשה. תכלית מלאכת הבניה- הבניין. הבניין נפרד ממלאכת הבניה. תכלית הרפואה- הבריאות. בפעולות המלאכה- ברגע שמושגת התכלית הפעולה נפסקת. לא כן בתהליכים הטבעיים- תהליך גדילת הכלב- השלמת התהליך. ברגע שהתכלית מושגת- הפעילות לא נפסקת. במוצר המלאכה התכלית קודמת.

לטבע אין שיקול דעת. הטבע הוא מקרי. התרנגול הוא לא בעל המלאכה, בניגוד לבעל המלאכה.

אצל אריסטו אין "הטבע". זה לא ש"הטבע" מחליט שיקרה משהו- יש טבע לאפרוח, טבע לאדם וכו'... זה עניין אינדיבידואלי.

                   2.במוצרי המלאכה הפועל הוא חיצוני- הבנאי איננו בית- הוא רק בונה אותו. בטבע הפועל הוא פנימי. אף אחד לא דוחף את האפרוח להיות תרנגול. זו תכליתיות ללא מתכנן. יש תכליתיות בלי שיקול דעת.

לפי אריסטו- אין מה לדבר עם פרמנידיס. הוא אומר שאין טבע, אבל אנחנו יכולים להסתכל. הטבע הוא תכליתיות ללא מתכנן.

ואיך אני יודע את זה? כי זה מסודר!

התכלית של התהליך בטבע הוא קיום התהליך- תהליך גדילת התרנגול היא גדילת התרנגול.

התהליך של בניית מכונית הוא לא בניית מכונית אלא שתהיה מכונית.

האדם יכול לעשות טעויות- מנסה לעשות מלאכה ולא מצליח, הוא עושה טעות.

גם לטבע יש טעויות (היום קוראים לזה מוטציות). למה אומרים שזו טעות שתינוק נולד עם חיבורים לא נכונים בין העליות והחדרים?

עוד משהו: לא כל דבר הוא עפ"י הטבע. מה שאיננו תכליתי איננו עפ"י הטבע.

לדוגמה: זה שיש לנו יד זה עפ"י הטבע, כי אחרת לא יכולנו לתפקד. לב הוא לפי הטבע.

צבע העיניים הוא לא לפי הטבע, מכיוון שהצבע- אין לו תכלית בתור צבע. לעיניים של תכלית.

 לפי אריסטו- הטבע הוא הדרך אל הטבע וההוויה היא הדרך אל ההוויה.

להיות כלב- זה להוולד עובר של טבע, לגדול כמו כלב ולהתנהג כמו כלב.

מה שלא נולד כמו כלב- הוא לא כלב.

ומה שלא כלב, והוא בובה של כלב או כלב מת- הוא לא כלב.

התכלית של הגדילה היא היצור הפועל השלם.

צבע העיניים הוא לא מוצר מלאכה, אלא משהו מהדברים המקריים- האוטומטיים.

הטבע הוא הדרך אל הטבע והתהליך הטבעי הוא חלק מהטבע של הדבר.

ראשית התנועה

ראשית תנועתו של הכלב היא בתוך עצמו. אבל ראשית התנועה של המכונית זה דלק שאני ממלא מבחוץ.

הכלב עושה את מה שהוא עושה מתוך עצמו.

הטבע הוא הראשית (ארכה) של התנועה, הפעולה, של הדברים שיש להם ראשית כזאת בתוך עצמם.

אז צבע העיניים- זה על פי המזדמן ולא לפי הטבע.

כמה דברים שמראים תכליתיות:

הסדר, הטעות, הסוף של התהליך.

מה ההבדל בין המלאכה לטבע?

בטבע יש סדר (הלב נוצר לפני הריאות), יש סוף (זה יצור טבעי מבוגר- אח”כ הוא כבר לא יהיה), למען משהו (תכלית התרנגול- להוליד תרנגולים חדשים).

התכלית איננה חיצונית ואיננה תוצאה של שיקול דעת.

התהליך, הפעילות של כלב היא להתפתח ולהוליד כלבים חדשים. הפעילות של השולחן זה לא לבנות שולחנות חדשים.

עצם, הוויה, אוסיה- הכל נאמר באופנים רבים אבל זה אותו דבר: העצם שהוא עצם במובן הראשוני זה היצור החי. עץ תפוח הוא עצם. מורכב, אבל עצם. אדם הוא עצם. גם דברים אחרים הם עצמים אבל הם עצמים באופן אחר. גם להיות שולחן זה עצם. כל עצם הוא דבר אחד. להיות עצם ולהיות אחד- זה אותו דבר.

אבל יש דברים שהם אחד באופן ראשוני- בע"ח הוא אחד. עץ אבוקדו הוא אחד. אדם הוא אחד.

גם שולחן זה אחד, אבל זו אחדות פחות חמורה- אני יכול לחלק את השולחן ל- 2 ולארגן שבכל זאת יהיה שולחן. אי אפשר לעשות את זה לעץ או אדם- אם אחתוך אותו זה לא יהיה אותו דבר.

אחדות חלשה: הר הוא ערימה. בוץ הוא ערימה. זו אחדות במובן חלש ביותר.

הטבע הוא הראשית של התנועה והמנוחה של הדברים שיש להם בתוכם את הראשית הזו. לצמחים יש ראשית של תנועה ומנוחה בתוכם. הם גדלים גדלים גדלים- מגיעים לגודל מסוים ומפסיקים לגדול.

מוצרי מלאכה- ראשית תנועתם הוא לא בתוך עצמם. מה שמפסיק את בניית הבניין זה לא הבניין עצמו.

אבל יש דברים שהם לא מלאכותיים- כאלה שהיינו קוראים להם היום טבעיים ואריסטו יגיד שהם לא טבעיים!

למשל: גלים בים. ראשית תנועת הגלים בים- אינו בתוך עצמם. זה בגלל הרוח!

הכרחיות

2 סוגים:

א. תכליתית (טבעית)- אם על היצור להיות יונק, מן ההכרח שיהיה לו דם חם.

ב. מקרית (על פי המזדמן)- אם אני מפעיל על פיסת גיר כוח- מן ההכרח שהיא תשבר. אבל זה הכרח מסוג אחר.