בחירות ובוחרים -סיכום

בחירות ובוחרים

זכות אי הציות בדמוקרטיה נתונה לכל האזרחים. רובם, משיקולי עלות תועלת מחליט לציית לחוקים ולא להיפגע.

חשוב לציין כי המהפכות לא קורות כאשר המצב טוב מאוד - אין סיבה וכשהמצב גרוע מאוד- ההישרדות האישית קודמת למהפכות. המהפכות יתרחשו כאשר ישנו גרף עלייה מתמדת ברמת החיים ולאחריה ירידה אשר מובילה להתקוממות.

                ההסבר המבני למהפכות הוא שהמהפכות מתרחשות במצב בו נוצרת ברית בין האיכרים שמתקוממים לקבוצות מאורגנות היטב לבין התקוממות איכרים אשר לא נובעת מחזון גדול אלא מאי שביעות רצון נקודתית- החוקרת נותנת חשיבות לפרטים הבודדים, גורם שמזהה הזדמנות ומנצל אותה.

בחירות

בחירות הם תחרות על עמדה המבוססות על ביטוי פורמאלי של העדפות האוכלוסייה,אלו מצורפות להחלטה קולקטיבית לגבי המנצחים.(בחירות מאפשרות תחרות לבעלי דעות שונות) בחירות הם חלק משמעותי בכל דמוקרטיה.

צריך לשאול 2 שאלות: מה משמעות הבחירות, מה מניע בוחר להצביע. ישנה גישה שהאליטות הם אלו שמושכים לבחירות על מנת לבסס את כוחם הפוליטי, וכך משיגים ציות ללא הפעלת כוח זוהי גישת top down בגישה זו מניחים שכל הבחירות הינה פיקציה.

סוגי בחירות: בחירות נורמאליות - מייצגות את הלך הרוח ולא חלים שינויים גדולים.    הסוג השני הם בחירות סוטות - שינוי בכוח. בחירות קריטיות הם שינוי מהותי- היערכות מחדש בין הבוחרים

די-אליימנט: אנשים משנים את בחירתם.

בחירות והתנהגות בוחרים

בחירות במדינות לא דמוקרטיות - אקט פוליטי לייצר תמיכה. לעיתים הבחירות הראשונות במדינה, נתפסות כתחילת תהליך אמיתי של דמוקרטיזציה: עם הזמן מגיעה הבנה שהבחירות פיקטיביות, ההשתתפות יורדת.

סממנים: פסילת מועמדים, הגבלת מועמדויות, שימוש בכספי המדינה לטובת הבחירות של המועמד השולט, ועוד.

לעיתים יש תחרות אמיתית בין מועמדים (לדוג' איראן).

דוגמת מקסיקו: מפלגת השלטון הקימה מפלגות אופוזיציה כדי להראות שיש דמוקרטיה. לאט לאט המפלגות התחזקו מאוד.

בריה"מ: לא איפשרו בכלל בחירות. היה רק מועמד אחד.

לעיתים יש תת-בחירות: בחירות אמיתיות לראש עיר/כפר, כל עוד הוא תומך בשלטון הכללי.

התנהגות בוחרים:

שיטות בחירות

שיטת הבחירות היא מכלול הכללים שבאמצעותו מתורגמים קולות למושבים.

·         רקע היסטורי: במאה ה-19 כל המדינות שבהם התקיימו בחירות השיטות שאומצו היו כולן רוביות. הבחירות ייצגו אזורים ונציג כל איזור ישב בפרלמנט. במאה ה-20 רב המדינות האירופיות עברו לשיטה היחסית. אוסטרליה, ניו-זילנד, מעט מדינות מאירופה וארה"ב משתמשות עדיין בשיטה הרובית.

ברב המדינות הדמוקרטיות מונהגת השיטה היחסית. ברב המדינות באירופה ההצבעה היא איזורית => כל איזור שולח 3 נציגים לפרלמנט.

·         השיטה היחסית (PR): התאמה בין אחוז הקולות שזוכה המפלגה או המועמד לבין אחוז המושבים בפרלמנט. המטרה היא לייצג את מגוון הדעות והקולות באוכלוסיה. אחוז הבוחרים גדול יותר.

יוצאים בעד השיטה היחסית: הולנד: מדינה משוסעת שבה הדמוקרטיה מצליחה להחזיק מעמד ולכן השיטה היחסית היא טובה.

גם בשיטה היחסית המפלגות הגדולות יזכו בתגבור קולות, אולם בשיטה היחסית מדובר בדבר מזערי יחסי, השיטה הרובית מתעדפת באופן בולט את המפלגות הגדולות.

אנקדוטה על שיטת הבחירות היחסית: יתרון: ייצוג של כלל החברה. חסרון: נותנים לגיטימציה לחדד את חוסר ההסכמה בין הקבוצות השונות בחברה.

·         השיטה הרובית: הרב מנצח. נוצר יציבות משמעותית, נוצרת אופוזיציה ברורה.

פרידריך הרמנס: יצא בעד הרוביות בטענה שרופוליקת ויימאר שהייתה מאוד יחסית איפשרה את עליית הנאצים לשלטון ואת שרידתם במערכת הפוליטית 4 מערכות בחירות לפני שפרצו. יש שיטה רובית ברב מוחלט (יותר מ50 אחוז) - אם אין בדרך כלל משתמשים בשיטת הסיבוב השני. שיטה רובית ברב פשוט/רב יחסי. מי שמנצח זה מי שיש לו הכי הרבה.

·         שיטת בחירות מעורבת:

בפרלמנט הגרמני מחצית מהנבחרים נבחרים בשיטה הרובית ומחצית בשיטה היחסית. יש הטוענים שהשיטה מביאה את היתרונות של שתי השיטות.

יש שני סוגי שיטות: MMM (מעורבת ורובית בעיקרה – מקסיקו) MMP (מעורבת ובעיקרה יחסית – גרמניה)

משפיעים נוספים על יחסיות הבחירות:

גודל המחוז: מספר המושבים שמחוז בחירה שולח לפרלמנט. שיטות רוביות הרב זה חד נציגי. שיטות יחסיות זה רב-נציגי.

נוסחת שיטת הבחירות - אם היא יחסית או רובית היא חשובה אך גודל המחוז הוא משתנה חשוב יותר.

ישראל: גודל המחוז - 120. מחוז אחד בוחר 120 נציגים.

בריטניה: גודל המחוז – 1. פרלמנט של 650 נציגים שנבחרים על ידי 650 מחוזות.

יש מחוזות עם 9 נציגים וכו'.

השוני הגדול בבחירות הישראליות הם העובדה שכל המדינה בוחרת 120 נציגים. יש עוד 2 מדינות חוץ מישראל שבה גודל המחוז הוא גודל הפרלמנט.

ככל שגודל המחוז יותר גדול, היחסיות צפויה להיות יותר גדולה.

אחוז החסימה: נועד כדי לא לאפשר למפלגות קטנות להיכנס וכך מקטין את הייצוג. במדינת ישראל 2%, יחסית מעט.

גודל הפרלמנט: ככל שהפרלמנט גדול יותר היחסיות גדולה יותר.

נוסחת חלוקת העודפים: איך מחלקים את הקולות שנותרו לאחר הבחירות – יכול לעזור למפלגות הגדולות (כמו בישראל).

שיטה מפלגתית או אישית

 הצבעה אישית: הצבעה לא רק למפלגה אלא גם לאישים ספציפים (בתוך הבחירות הכלליות ולא בפריימריז). שיטת רשימות בישראל: רשימות לכנסת מוגשות 35 יום לפני הבחירות. שיטה רשימתית פתוחה בריטניה: בוחרים גם את רשימת המועמדים לפרלמנט.

שיטות סמי-רשימתיות יש שני אופציות כמצביעים: או הצבעה מפלגתית (יש רשימה ממולצת) או הצבעה פתוחה – הבוחר בוחר איך הוא רוצה.

יש מדינות בהן מאפשרים לבוחר לבחור גם מועמדים מרשימות שונות למפלגות שונות.

השפעות של שיטת הבחירה:

דייורז'ה: בשיטת בחירות רובית – דו מפלגתית. בשיטת בחירות יחסית – רב מפלגתית.

ככל שהיחסיות גדלה מספר המפלגות יותר גדול.

·         ההשפעה המכנית של שיטת הבחירות: איך מתרגמים קולות למושבים – בישראל 40 אחוז יהיו 40 אחוז. בבריטניה 40 אחוז יהיו 60 אחוז מהפרלמנט.

·         ההשפעה ההתנהגותית פסיכולוגית של שיטת הבחירות: האזרחים מכירים את השיטה ולכן בפניהם האופציה:

הצבעה כנה: נצביע למי שאני רוצה.

הצבעה אסטרטגית (הצבעה לא כנה): יודעים שהמפלגה שהבוחר רוצה ככה"נ לא תצליח להיבחר ולכן הנטייה תהיה להצביע בכל מקרה למפלגות הגדולות. => לכן תווצר מערכת דו-מפלגתית.

יש הרבה מאוד אלטרנטיבות לשיטות בחירה. על הציר בין מפלגתי לאישי ובין רובי ליחסי.

משאלי עם – מוטיבציות

משאל עם – מנגנון לקבלת החלטה אשר בה מכריעים כלל האזרחים בין חלופות למדיניות.

על פניו: מכשיר לדמוקרטיה ישירה.

מה מניע פוליטיקאים לפנות לציבור? יש 3 משפחות של מוטיבציות:

·         הימנעות: פוליטיקאים מנסים להימנע מקונפליקט פנימי (במפלגתם, בקואליציה, בציבור) ומשתמשים בציבור כבורר. הלייבור בשנות ה-70 על הצטרפות לשוק האירופי. פתרון לבעיות אלקטוראליות: אהוד ברק כשרצה בוחרים ובחלקם לא היו מוכנים לוותר על הגולן הבטיח שיהיה משאל עם.

·         תוספת: להפגין את התמיכה בהם. מתוך הציפייה לניצחון, יש שיוזמים משאל עם כדי לספק להם העצמה (או להם או להצעתם) – לדוג' שארל דה-גול.

·         וסתירה: החלטה שככל הנראה צפויה לעבור בפרלמנט ולעבור בממשלה, אך אולי משאל עם יוכל למנוע את ההחלטה.

מי משתמש במשאלי עם:

מאפיין בולט במדינות לא דמוקרטיות כדי לקבל אהדה, אך היום גם בקרב מדינות דמוקרטיות.

שוויץ: שימוש נפוץ מאוד במשאלי עם (ברמת המדינה, האיזור והעיר)

אירלנד, דנמרק – שימוש רב.

הולנד – משאל עם לפני שנתיים (העם התנגד לדעת הממשלה בדבר הצטרפות לאיחור האירופי).

מדינות שמעולם לא היו משאלי עם: ארה"ב ברמה הפדרלית, בגרמניה, יפן, ישראל.

מדוע משאל העם מתחיל לקבל תאוצה במדינות דמוקרטיות:

הסבר של גידי: ירידת קרנה של הדמוקרטיה, או ליתר דיוק של הפוליטיקאים ולא סימן לעליה של הדמוקרטיזציה.

משאל עם כמנגנון שמרני וחדשני

משאל עם מנגנון שמרני - משאל העם הוא שחקן וטו בהחלטות – באירלנד מבקשים מהעם להגיד אם הוא בעד או נגד שינוי החוקה. לעומת זאת משאל עם יכול להיות שחקן הבורר בהחלטות חדשניות.

יתרונות וחסרונות של משאל העם:

·         הרב של המשאל: רב פשוט? רב מיוחד?

·         העיתוי של המשאל: מי שיהיה בעד ירצה לעשות בעיתוי מסוים ולהפך (לדוג' הסכם שלום)

·         ניסוח השאלה.

·         מימון המשאל – אם המימון הוא ציבורי: למי יעבור הכסף? למפלגות? לארגונים? אם המימון הוא פרטי אז יהיה חוסר שוויון בתעמולה.

·         מי נשאל?

·         מנגנון חד פעמי או תרבותי: אם הוא חד פעמי זה רק כדי לשרת צד אחד.

·         משאל עם עשוי להיות מנגנון מכריע בסוגיות שהן סטטוס קוו ושומרות על ייצוג של העם.