פילוסופיה יוונית - הרקליטוס

הרקליטוס- Heraclitus

הרקליטוס לא כתב פרוזה פשוטה (בניגוד לאנאקסימנס ואנקסימנדרוס).הרקליטוס כתב פרוזה שירית קשה מאוד לקריאה.

מה השאלה ששאל הרקליטוס?

המילטים שאלו "מה עושה את העולם אחד?”

הפתרון שלהם היה פתרון יחסית פשוט- נעמיד את כל הדברים שבעולם על יסוד אחד (ראשית אחת) והעולם הוא אחד מכיוון שהוא כולו מים, אוויר, טבע בלתי מוגבר. העולם הוא אחד מכיוון שמה שהיום נקרא חומר של העולם הוא אחד.

להרקליטוס היתה עם זה בעיה- אם אנחנו מעמידים את כל העולם על יסוד אחד- מזניחים את הריבוי.

ואז, העולם הוא לא באמת מרובה ולא רב-גוני.

הרקליטוס רוצה לשמור על הרב-גוניות בעולם, על הריבוי.

לכן הרקליטוס לא אומר שצריך רק להסתכל בריבוי של העולם. הרקליטוס רוצה לשמור גם על האחדות וגם על הריבוי, ולכן עושה אבחנה בין הריבוי של העולם ובין אחדותו.

איך נחקור את העולם?

בפראגמנט 95 אומר "חייבים אנשים אוהבי חכמה (פילוסופים) להיות חוקרי דברים רבים מאוד". (זו הפעם הראשונה שהשתמשו במילה "פילוסוף").

הוא התכוון לכך שהם חייבים להיות היסטוריונים ולחקור דברים. בזה מוגדר אופן אחר של ההתייחסות אל הריבוי.

פראגמנט 40: “למדנות אינה מורה בינה".

יש שני סוגים של הסתכלות על העולם:

                   1.ההיסטוריה, החקירה, שמנסה להבין מה קורה בעולם.

                   2.הלמדנות- ידיעת הפרטים.

הרקליטוס לא אהב את את פיתאגורס- כי פיתאגורס קרא, אסף את מה שהוא קרא וחשב שהוא מבין את העולם. מה שצריך זה לא לתעד, לדעת, אלא להבין (סוג 1).

הרקליטוס אמר שצריך מצד אחד לחקור דברים רבים, אבל הם גם צריכים להבין ולפרש את מה שהעיניים והאוזניים קולטות.

פה צריכים לעשות אבחנה בין שני סוגים של מטאפיזיקה:

                   1.מטאפיזיקה של רדוקציה, מטאפיזיקה של העמדה- העולם שאנו רואים אינו כפי שאנו רואים אותו. כמו- רדוקציה של העולם למים, לשדות של אנרגיה. “להוריד" את העולם למה שהוא באמת (מה שהפיזיקאים עושים היום)- להגיד שמה שאנו רואים אינו מה שאנו באמת רואים. יש שם משהו אחר (מים, אטומים, קווארקים וכו').

                   2.מטאפיזיקה של פירוש- העולם הזה כפי שאנו רואים אותו הוא באמת כפי שאנו רואים אותו. אבל אנחנו צריכים לפרש אותו, לתת לו משמעות אחרת, להבין איך הדברים מסתדרים יחד.

הניגודים שהם אחדות

היוונים חשבו על העולם במושגים של ניגודים (חם-קר, קיץ-חורף, יום-לילה). הניגודים אינם מנותקים אלה מאלה, אלא הניגודים הם למעשה זהים.

פראגמנט 60: “הדרך מעלה מטה, אחת והיינו הך".

אי אפשר להפריד את הדרך מעלה מן הדרך מטה.

בפראגמנט 61: “ים, מים טהורים ביותר ומתועבים ביותר. לדגי ראויים לשתיה מחיים ולבני אדם- בלתי ראויים לשתיה ומשחיתים". אי אפשר להפריד את שני האפיונים הסותרים האלה של המים. תלוי מאיפה אתה מסתכל.

מבחינת הרקליטוס היום והלילה עוברים אחד מתוך השני ולכן אי אפשר להפריד ביניהם. יש איזושהי אחדות שהיא אחדות בדיוק מכיוון שהוא מורכב מניגודים

67: “האל הוא יום, לילה, חורף, קיץ, קרב, שלום, שובע, רעב".

אי אפשר להגיד שיש ניגוד שהוא נפרד מניגודו, כי אם לא מבינים את הקשר ההכרחי בין הניגודים לא מבינים את העולם.

התנועה בעולם

העולם הוא תנועה טהורה.

פראגמנט 91: “לאותו נהר אין נכנסים פעמיים"- אי אפשר להכנס פעמיים לאותו נהר, מכיוון שאם תכנס בפעם השניה הנהר איננו אותו נהר וגם אתה איננו אותו אתה.

הנהר איננו המים, הוא איננו גדותיו. מה שעושה את הנהר לנהר זו התנועה שלו, הזרימה שלו. העולם הזה הוא כמו הנהר- הוא תנועה.

מבנה העולם

אנחנו צריכים להבין את המבנה של העולם במונחים של ניגודים ושל תנועה.

אי אפשר לנתק בין ההיבטים השונים, להגיד שדבר חשוב יותר מניגודו ושיכול להתקיים בלעדיו.

פרגמנט 53: “קרב- לכל הוא אב, לכל הוא מלך. ואת אלה יציג כאלים ואת אלה- כבני אדם. את אלה יעשה עבדים, את אלה- בני חורין".

הקרב הזה הוא שעושה את האבחנות. ע"י הניגוד, המתח שבין היום והלילה, המתח בין היבש לרטוב, הקיץ לחורף- הם שעושים את האבחנות.

פראגמנט 80:” והכרח לדעת כי הקרב הוא כללי והצדק הוא המריבה וכל הדברים מתהווים על פי המריבה והחיוב"- הרקליטוס יותר חריף מאנקסימנדרוס שאמר שהדברים נותנים דין וצדק אלה ואלה. הרקליטוס אומר שהמצב של המתח הוא מצב שלא בא על פתרונו אף פעם והוא בו זמני. מה שעושה את העולם זה לא ההתחלפות אלא המתח בין הדברים ואת המתח הזה אי אפשר לבטל.

פראגמנט 124:”כערמה המגובבת באקראי סדר- העולם היפה ביותר".  נראה בלתי מובן. הרי מה שדברים שהם מקריים לחלוטין- ובכל זאת זה סדר העולם היפה ביותר. למה? מכיוון ש"הטבע אוהב להסתתר" (פראגמנט 123).

פראגמנט 8 ופראגמנט 10 מראים איך ההבחנה בין הדברים הם אחד- דברים שמתלכדים ומתפרדים הם אותו הדבר. מכל הדברים- דבר אחד ומאחד- כל הדברים.

פראגמנט 30- "סדר עולם זה אחד לכל” הקוסמוס הוא אותו קוסמוס בכל מקום.

"לא אל ולא אדם עשהו"- הוא לא צריך אל או אדם או שום רשית שיחזיק אותו.

"אלא היה תמיד והווה ויהיה אש חיה תמיד”- למה אש? כי האש היא בעצמה תנועה (בניגוד למים ואוויר)- האש חיה ע"י כך שהיא מכלה את מה שמחיה אותה. מה שמקיים את האש הוא מה שהיא מכלה.

"מתלקחת במידה וכבה במידה"- עצם ההתקלחות של האש זה מה שמביא לכיבויה. האש חיה ע"י כך שהיא "אוכלת" את כוח הבעירה אבל בדיוק מאותה סיבה- היא תכבה בסוף (כי יגמר לה החומר).

אז במה התקדמנו מן המילטים?

פראגמנט 90: “לאש כל הדברים תמורה ואש- לכל הדברים. כמו לזהב- סחורות ולסחורות- זהב.”

כלומר- כמו שאפשר להחליף את הזהב בדבר אפשר להחליף כל דבר- בזהב. בדיוק באותה מידה- יש שוויון בין הדברים לבין האש.

לדוגמה: קניתי שעון בעזרת זהב. הזהב לא שם, אבל הוא בר חליפות לשעון.

כנ"ל לגבי שולחן- האש לא שם, אבל היא יכולה להחליף את השולחן.

האש היא לא התשתית המטריאלית של העולם אלא רק תמורה לעולם.

כלומר- נחזור לפראגמנט הקודם- העולם הוא לא אש מתלקחת במידה וכבה במידה אלא כמו אש מתלקחת במידה וכבה במידה.

הטעות של אנשים- הפראגמנט הראשון של הרקליטוס

ראשית עלינו להבין את המילה "לוגוס".

לוגוס הוא דיבור, מאמר, “דבר" (מה שמדברים). הלוגוס הוא מה שכתוב, לא רק מה שמדובר. לוגוס זה לארק  מילים שמדברים, אלא מה שאומרים באמצעות המילים. לכן, הלוגוס של הרקליטוס הוא לא רק המילים שלו אלא גם מה שהוא אומר.

מכאן- הלוגיקה היא תורת ההגיון. ההגיון של הדברים.

הלוגוס זה לא רק הספר אלא מה שנאמר בספר.

הלוגוס הוא הסדר של העולם.

בפראגמנט 1 אמר הרקליטוס שלגבי הלוגוס הזה (מה שהוא, הרקליטוס, אומר), שהוא הדבר האמיתי- אנשים עדיין לא מבינים, נשארים חסרי בינה- גם מי ששמע אותו וגם מי שלא.

כי למרות שהכל מתהווה לפי אותו לוגוס, שכתוב אצלו בספר- הנה הוא אומר לנו כיצד צריך להבין את העולם.

ושאר בני האדם (אלה שהם לא הרקליטוס)- לא מבינים את ההגיון של העולם.

כלומר- למרות שהרקליטוס אומר בפירוש בספר- עדיין אנשים לא מבינים.

פראגמנט 50- "משהקשבתם לא אלי אלא ללוגוס...”- לא אני (הרקליטוס) אומר את זה, אלא הלוגוס. הוא לא מדבר בשם עצמו אלא בשם הלוגוס. את הלוגוס הזה אנחנו יכולים וצריכים להבין מה הוא.

מהלוגוס הזה אנחנו יכולים להבין מהי טעותם של בני אדם

פראגמנט 102- לאל (הכוליות, הקוסמוס- לא זאוס!) כל הדברים יפים וצודקים. בני האדם הניחו שחלק מהם צודקים וחלק מהם לא צודקים. לבני אדם יש ראיה חלקית, הם מבחינים בין צדק לעוול, יפה למכוער, טוב לרע. אבל לאל כל הדברים יפים וצודקים. הטעות שלנו היא שאנחנו מסתכלים על העולם מנקודת המבט הקרתנית שלה. אנחנו מסתכלים מזווית ראיה צרה. הטעות שלנו היא בחלקיות.

הרקליטוס אמר שהלוגוס הזה הוא מול העיניים שלנו אבל אנחנו לא רואים אותו.

פראגמנט 34: חסרי הבינה שם- מדברים אליהם, אבל זה כאילו הם לא היו שם. אנשים מנותקים מהעולם כאשר הם צריכים להיות נוכחים.

פראגמנט 2- במקום לעקוב אחרי הלוגוס הכללי, להבין מה שמשותף לכולנו, הרבים חיים כאילו יש להם לוגוס משל עצמם.

פראגמנט 89- אנחנו ישנים. וכל אלה שישנים- אין קשר בין החלומות שלהם (אין קשר בין החלומות שלי לחלומות של אנשים אחרים) אבל לערים- העולם אחד. הטעות היא בדיוק בזה שאנחנו משתקעים בעולם הפרטי שלנו במקום לנסות לצאת מהעולם שלנו לעולם אחר.

פראגמנט 9- חמור יעדיף קש על זהב, כי הוא רואה את הדברים מנקודת המבט שלו. גם האנשים מסתכלים מהנקודה הצרה שלהם.

הנפש

בפראגמנט 101: “חקרתי את עצמי"- הוא אומר שהוא לא רק יצא והסתכל בעולם (אך גם זה!)- אלא הוא הסתכל בעצמו, חקר את עצמו. כאשר הוא חוקר את עצמו הוא מגלה את העולם.

בשביל היוונים, כאשר אתה מסתכל פנימה אתה לא מוצא את האינדיווידואליות שלך אלא את הלוגוס. הלוגוס הוא כללי. מי שמתנתק מהלוגוס הכללי- הוא ישן. למה? כי אני חוקר את עצמי ומוצא את הלוגוס הכללי.

ההתייחסות שלנו היום אחרי דקארט והרומנטיקה היא שונה, אולם ככה חשבו ביוון.

ההבדל בין הלמדנות לבין החקירה הוא בזה שבלמדנות אני לא מסתכל בעצמי -אני מסתכל במה אמרו כל מיני אנשים ולומד ומשנן. אבל בחקירה- אני מסתכל פנימה.

לכן הוא חקר את עצמו- כי הנפש, הפסיכה, היא המקום שבו אנחנו צריכים לחקור את העולם. זאת, מכיוון שהנפש (פראגמנט 45)- אין לה גבולות. כאשר אני מסתכל פנימה בתוך עצמי- לא אמצא גבולות לנפש. אני יכול ללכת בכל דרך ולא למצוא גבולות לנפש. מכיוון שהנפש היא הדוגמה של העולם.

פראגמנט 115- ככל שאחפש יותר יש לי יותר מה למצוא. הנפש מגדילה את עצמה. אף פעם לא אוכל להגיד "מצאתי".

הנפש מאחדת את הגוף: פראגמנט 67a: מה שמרגיש את הכאב, מה שמאחד את האיברים שלי- זו הנפש. כאשר אני דוקר את עצמי באצבע אני מרגיש את זה. מה שמאחד את הגוף שלי זה הנפש. אחרת- איברים איברים.

הנפש קשורה לגוף בלוגוס. יש כאן הגיון שמקשר בין הנפש לבין הגוף.

אבל הנפש הזאת היא לא דבר מפוזר. הנפש הזאת היא עצם התנהגותו של האדם.

פראגמנט 119: אתוס- דרך התנהגותו של האדם. זה לא שיש לי מלאך שומר, שהפעולות שלי והתגובות שלי לעולם מוכתבות ע"י מישהו מבחוץ. הדימון של האדם הוא האתוס שלו- דרך התנהגותו הרגילה. הנפש, האתוס, זו דרך התנהגותו הרגילה של האדם.

זה בדיוק מה שהוא אומר על הקוסמוס, שלא אל ולא אדם עשה אותו- ככה גם אותך אף אחד לא מכריח לעשות כלום.