Friday, December 23, 2011

התנועה והאל על פי אריסטו (המניע הבלתי מונע)


התנועה האריסטוטאלית:
·         תנועה לפי אריסטו = שינוי.
·         התנועה היא נצחית. התנועה הטבעית היא המהות של הממשות.  
·         שני סוגי תנועה:
א.      קינטית. קינזיס (בתכלית במימוש הסופי התנועה נפסקת) לדוג' מרוץ.
ב.       אנרגיה (תנועה שאינה מתבטלת אלא מגיעה לשיאה. גם אחרי שמגיעים לתכלית התנועה ממשיכה). התכלית היא התנועה. לדוג' היצור החי גדל וממש את עצמו. אנרגיה היא רק של היצור הטבעי.
·         התנועה לתפיסת אריסטו היא תמיד מן הכח אל הפועל.
·         אפלטון: הנפש היא בתנועת עצמה. (גם המניע וגם המונע). במונחים אריסטוטאלים זה לא אפשרי.
המניע חייב להיות בפועל (כדי לחמם סיר חייבים אש בוערת בפועל ולא בכח). המונע חייב להיות בכח (הסיר הוא סיר חם בכח). לכן הנפש לא יכולה להיות גם מניעה וגם מונעת. היא יכולה להתחלק ל2 וכף להיות גם מניעה וגם מונעת.

המניע הבלתי מונע:
·         יש רצף של דברים המניעים ומונעים. א' מונע ע"י ב'. ב' (שמניע את א') מונע ע"י ג' וכך הלאה.
·         המניע הראשון לפי אריסטו לא יכול להיות מונע, לא יכול להיות מתנועע. המניע הראשון צריך להיות מניע שאיננו מונע.
·         קינזיס (תנועה) = כל שינוי. כל הדברים מתהווים וכלים, מלבד הזמן והשינוי.
·         לכל נע יש מניע => מוכרחים להניח פועל שאיננו בכח, מוכרחים להניח מניע אחד לכל הנעים.
·         2 תשובות לשאלת מהו המניע הבלתי מונע נותן אריסטו:
·         התשובה של האסטרונומיה: יש 49-55 רקיעי שמיים הנעים מסביב לארץ. ולכן יש 49-55 מניעים בלתי מונעים (פיסיקה ספר 8, מטפיסיקה למבדא, פרק 8).
·         יש מניע אחד בלתי נמנע: (מטפיסיקה למבדאף פרקים ז ו-ט): אם לכל נע יש מניע, אז יש מניע אחד לכל הדברים. מניע של כל הדברים. בימי הבניים התקשו להתאים את רעיון המניע בלתי מונע כמקור התנועה הנצחית.
האל האריסטוטאלי:
·         האל האריסטוטאלי הוא מניע בלתי מונע.
·         בתור שכזה, אלוהים הוא פועל טהור, ללא השתנות. צורה טהורה.
·         צורה טהורה חייבת להיות לא חומרית. שהרי כל חומריות היא פוטנציה להיות משהו, והצורה הטהורה היא פועל מוחלט. הצורה הטהורה היא טודה טי (היא זה, היא משהו שאפשר להצביע עליו).
·         הפעילות האפשרית היחידה שאינה חומר אלא צורה טהורה היא לדעת אריסטו המחשבה (הנואזיס).
·         הנואזיס – הבנה בפועל. עיון. התבוננות טהורה. הרגע של תפיסת הדבר בפועל. לא המעבר במחשבה בין הכח לפועל (כמו הלמידה).
·         המחשבה הטהורה מאופיינת בכך שאלוהים חושב על עצמו. המחשבה אינה חושבת מושא מסויים. מושא המחשבה הטהורה היא המחשבה עצמה (נואזיס נואזיו – השכלת ההשכלה/מחשבת המחשבה).
·         כיצד מניע אלוהים את העולם? כיצד מניעה המחשבה את העולם? על ידי האהבה של כל הדברים אליו. על ידי ההשתוקקות אל המחשבה הטהורה. אלוהים הוא הסיבה התכליתית של העולם.
·         הסיבה התכליתית (באשר היא סיבה תכליתית) היא מניעה ואינה מונעת. התכלית היא הסיבה אשר מדריכה את השינוי, מבלי שהתכלית עצמה תשתנה. (שילוב הטלאולוגיה האריסטוטאלית עם התאולוגיה שלו) -  "האל מניע את העולם באשר הוא מאוהב"
·         לסיכום המניע הבלתי מונע הוא: אלוהים, נצחי, אחד, פועל טהור, צורה טהורה, תכלית הכל, וטוב עליון. פועלו של אלוהים מתמצה בזה שהוא חושב את עצמו.
·         הביקורת של אריסטו על תורת האידאות. אפלטון: האידאה היא הוויה. האוסיה היא משהו נפרד. 

No comments:

Post a Comment