"להיות" והעצם של אריסטו

"להיות" והעצם של אריסטו

הקטגוריות של אריסטו:

·         פרק ראשון - הגדרות מהותיות לדברים – מישור בלשני.

א.      הומונימי – דברים עם שם משותף והגדרה שונה (בעל חיים, ביוונית המילה בעל חיים מסמנת את האדם ואת תמונות האדם כאחת שהם שני הגדרות שונות)

ב.       סינונימי – שם והגדרה זהים (בעל חיים, המסמן את האדם והשור כאחד, בהנחה שהם אותו הדבר)

ג.        פארונימי – שם נגזר משם אחר (מדקדק מ"דקדוק" ואמיץ מ"אומץ") – אנחנו חייבים את הפארונימים כדי ליצור פרידיקציה. סוקרטס הוא אומץ – לא, סוקרטס הוא אמיץ => מניחים ריאליזם לשוני (כלומר, שהשפה מייצגת את המציאות בצורה מדוייקת).

·         פרק שני - מישור אונטולוגי

א.      מילים נאמרות תוך חיבור או בלעדיו (מזכיר את הסופיסטן)

ב.       הנושא הוא דו-משמעי: מושג מטאפיזי (העצם) ומושג לשוני (המילה)

ג.        אריסטו מגדיר שני יחסים: "להיות נוכח" ו"להיות נאמר על".

-          להיות נוכח ב (ולא להיות נאמר על): מה שנוכח בתוך הנושא הוא משהו שמותנה מבחינה אונטולוגית על ידי הקיום של הנושא. (הלובן נוכח בקיר שלי, אם הקיר שלי לא היה קיים גם הלובן לא). להיות נוכח אין בכוונתו להיות חלק חללי בתוך משהו כמו שטוענים האטומיסטים לדוג'. יחס בין דבר סינגולרי אחד למישנהו (בין פריטים מסויימים) 9 הקטגוריות שאינם העצם

-          להיות נאמר על (ולא להיות נוכח ב): יחס כולל לנושא (הקיר שלי הוא קיר), ציון המהות של הנושא. יחס בין דבר סינגולרי לדבר כללי (יחסים פנים קטגוריאלים). עצם משני

-          להיות נוכח ב + להיות נאמר על: (לדוג' ידיעה) מושגים שהם כוללים

-          לא להיות נוכח ב + לא להיות נאמר על: (לדוג' סוס אינדיווידואלי, אדם אינדיווידואלי) עצם ראשוני

הבחנה בין הדברים הכוללים לדברים האינדיווידואליים: הדברים הכוללים

·         פרק שלישי – "נאמר על"

סוג => מין => אינדיבידואל

פרק רביעי - הקטגוריות

·         יש לפי אריסטו 10 קטגוריות שכל אחת מהן עונה על שאלה מסויימת. מהו? איך? כמה? באיזה יחס? וכד'. הקטגוריות הם: עצם, כמות, איכות, יחס, מקום, זמן, מצב, קנין, פעילות, סבילות. (בספרים אחרים הוא מדבר על 4 קטגוריות)

·         הקטגוריות נועדו כדי לעשות פרידיקציה.

·         המה? תורגם בימי הבניים ל-עצם. (Ousia) מתורגם היום ל-הוויה.

·         כל קטגוריה שקיימת נותנת את הפירמידה שתוביל ל10 הקטגוריות המקוריות: הארגון ההיררכי של המציאות (לדוג' אורך הזנב של מיצי => 50 ס"מ => אורך => כמות) + ארגון טרנסיטיבי (עובר)

·         קטגוריית העצם של אריסטו:

א.      העצם מהווה ישות אונטולוגית שהיא תנאי לכל הפרידיקטים האחרים.

ב.       יחסים בין קטגוריאלים:

היפוקרטס הוא רופא => השפה מטעה אותנו, האוגד כאן לא מסמן זהות, זה פרידיקט (רופא נוכח בהיפוקרטס).

ג.        יחסים פנים קטגוריאלים:

היפוקרטס הוא אדם => לאידוס אדם יש עדיפות מסויימת על האידוס רופא.

אם ננסה להסביר מה ההבדל בין סוקרטס להיפוקרטס לא נצליח. שניהם אדם. האדם נאמר על היפוקרטס.

·         הבחנה של אריסטו בין עצם ראשוני לעצם משני:

עצם ראשוני הוא עצם אינדיווידואלי שהוא סָפיר והוא אחד (לדוג' סוקרטס) – דימוי אונטולוגי. העצם המשני הוא מהות העצם האינדיווידואלי. העצם הכלול בעצם הראשוני (לדוג' אדם) – דימוי אפיסטמולוגי (דרישת ההכרה היא לדבר שאינו משתנה).

א.      ראוי לתאר את מהות העצם הראשוני בציון העצם המשני הכי ספציפי. סוקרטס לכשעצמו הוא אדם, הוא בעל חיים, הוא יונק => ישנו דבר אחד שסוקרטס הוא לכשעצמו באופן הצמוד אליו ביותר: זו ה-ousia שלו. סוקרטס הוא אדם (יונק זה רחב יותר).

ב.       העצם הוא אחד במספר: לא מכיל ניגודים בתוכו: טענה נגד הטרוגניות אונטולוגית (הניגודיות בעצם אפשרית רק עם יש שני מישורים אונטולוגים)

ג.        לא אומרים פחות או יותר על עצם. (אין דרגות שונות בהוויה, אין דיפרנציאציה בקיום – טענה אנטי-אפלטונית על ההטרוגניות האונטולוגית המופיעה בתורת האידאות)   

ד.       העצם (בהיותו ספציפי) יכול לקבל איכויות/פרידיקטים מנוגדים (בזמנים שונים כמובן). (לדוג' בורקס חם עוד 5 דק' יכול להיות קר). הקטגוריות האחרות לא יכולות לקבל פרידיקטים מנוגדים.

·         אריסטו מסביר במישור אונטולוגי אחד: מאפשר את מדעי הטבע (כידיעה ולא כסברה).  

·         סתירה בין הפרטי לכללי:

א.      בקטגוריות: הפרטי הוא האוסיה.   Tode tiצמודים בהכרח: אין אדם. יש סוקרטס והיפוקרטס ואפלטון וכו'. סוקרטס ואדם חייבים להיות ביחד. ללא סוקרטס אין אדם. השכל הוא שמפריד בין השניים, לא הממשות. סוקרטס הוא העצם הראשוני: הכל נאמר על סוקרטס וסוקרטס לא נאמר על דבר => האוסיה היא הדבר האינדיבידואלי הראשוני והאידוס נגזר מהדבר האינדיבידואלי. אי אפשר להגדיר את האינדיבידואלי: ההבדל בין האנשים הוא הבדל מספרי בלבד.

אין מכוער, יש סוקרטס שהוא מכוער. אין שזוף, יש משהו שהוא שזוף.

ב.       במטאפיזיקה אריסטו נותן תשובה אחרת לשאלת העצם הראשוני: ה-Eidos  הכללי היא העצם הראשוני, והטולה טי היא העצם המשני.