אריסטו: ביוגרפיה וכתביו

אריסטו נולד בגבול שבין יוון למקדוניה בשנת 384 לפנה"ס ומת ב322 לפנה"ס.

אביו של אריסטו היה רופא החצר של פיליפוס ממוקדון, אביו של אלכסנדר מוקדון – מכאן העניין של אריסטו בביולוגיה. אריסטו היה המורה הפרטי של אלכסנדר במשך שנתיים וכתב עבורו שני כתבים שנותרו מהם עמודים בודדים. במהלך השנתיים האלה הוא מחנך את אלכסנדר ברוח ההלנית. התפשטות ההלניזם בעולם היא בעצם תוצאה של חינוכו של אריסטו. ההשפעה העצומה של התרבות המערבית היא אריסטו.

אריסטו מגיע לאתונה כשהיה בן 17-18, אפלטון באותו זמן היה במסעות בסיציליה אך אריסטו נשאר באקדמיה עד מותו של אפלטון וראה עצמו כפלטוניסט. כשאמר "אנחנו", התכוונן לפלטוניסטים.

ב330~ עולה האימפריה המוקדנית וקיימים רגשות אנטי מוקדנים באתונה. הוא עוזב את אתונה שמא יוציאו אותו להורג. יש האומרים שעזב כי ראשות האקדמיה עברה לאדם אחר ולא אליו.

הוא עוזב לאסיה הקטנה ושם הוא מתחיל את מחקריו הביולוגיים ואוסף מוצגים. לאתונה הוא חוזר ומייסד שם את הניקאון (ע"ש אפולון ניקאוס) – מוסד לימוד כמו האקדמיה. הוא עוזב ב323, ומת ב322.

אריסטו בעצם קובע את צורת הפילוסופיה עד ימינו. חלוקת הפילוסופיה של ימינו נשארה כמו חלוקת הפילוסופיה של אריסטו, כמו הז'רגון הפילוסופי שנשאר על כנו מזמנו של אריסטו. לדוגמא: מהות, כמות, אתיקה, אפיסטמולוגיה... עד היום אנחנו מדברים "אריסטו". בצורה כללית אפשר לומר שה'נושאים' של הפילוסופיה הם פלטוניים. הנושאים – אפלטון, הצורה – אריסטו. גם באסכולות הלא-אריסטוטליות שבהן מנסים להשתחרר מאריסטו לא מצליחים.

הקורפוס האריסטוטלי

כשקראנו אפלטון, נשארו בידינו כל הכתבים שכתב ו"פירסם". מתוך רשימותיו והערותיו, לא נותר דבר. אצל אריסטו ההפך הוא הנכון – כל הנותר לנו הוא הכתבים ה"אקסוטריים", כלומר הערותיו. אנו משחזרים את הפילוסופיה שלו מתוך רשימותיו ורשימות תלמידיו, למרות שפה ושם קיימים קטעים מסוגננים.

אדרוגינוס: ספרן מרכזי ברומא, וכאשר יוצאים הרומאים בשנת     לכבוש את אתונה, מבקש אדרוניגוס להביא את כתביו של אריסטו. אם לא היו מוציאים את כתבי אריסטו באותו זמן, אריסטו לא היה מגיע אלינו.

קיקרו: אומר שמה שאדרוגינוס הביא לא שווה כלום, ומביא כתבים שהוא מכנה "נהר הזהב".

אדרוגינוס עורך את כתבי אריסטו על פי רמזים שאריסטו בעצמו נותן. כלומר, מה שאנו רואים היום כאשר אנו קוראים בכתבי אריסטו הם כתבים ערוכים – אך לא בידי אריסטו, אלא על ידי רמזים שהוא השאיר.

אם כן, ניתן לחלק את יצירותיו של אריסטו לשלוש קבוצות עיקריות:

הכתבים החיצוניים:  קיימים קטעים ושחזורים, תרגומים, שחזור של כתב המבוסס על הפיידון, פרגמנטים בודדים.

*ה*כתבים של אריסטו:

1. הכתבים הלוגיים – ORGANON שם קיימים חמישה ספרים: ספר הקטגרויות שמדבר על החלוקה של .., הספר על הפירוש שמדבר על המשפט, האנליטיקות הראשונות (אנליטיקה=אנליזה, מדברות על הסילוגיזם האריסטוטלי. כאן אריסטו השתמש בסמלים ולא במילים אמיתיות. הלוגיקה האריסטוטלית היא לוגיקה של פרדיקטים, אך הרעיון של מה שקובע את תקפות הסילוגיזם היא הצורה שלו- ולא חשוב מה כתוב שם.) והאחרונות (עוסקות בהבדל בין סילוגיזם תקף לבין סילוגיזם מבוסס. מה זאת ידיעה?). שני הספרים האחרים של האורגנון הם ה  תורת הויכוח וההפרכות הסופיסטיות: מהן ההטעיות הסופיסטיות ומה אפשר לעשות כדי  להתגבר עליהם.

2. אחרי הספרים על הלוגיקה קיימים הספרים על הטבע. PHYSICA.

3. שורה גדולה של ספרים שעוסקים בעניינים הפנימיים: על הנפש (שלא עוסק בפסיכולוגיה!), והשורה הארוכה של הספרים הבילוגיים של אריסטו: מחקרים על החיות. קיימים תרגומים לעברית בסדרה של ספרי מופת. בניקאון אריסטו יוצר ספרייה מדעית ענקית ומוזיאון.

4. 14 ספרים שעוסקים ב"פילוסופיה הראשונית", שתוכנם הוא מהי הממשות, מה מכיל אותה, מה אנחנו יכולים להגיד על משהו שהוא משהו? ההרצאות האלה יוצרים סדרה של ספרים שאדרוניגוס אסף אותם, עשה בהם סדר וקרא להם מטאפיזיקה: מה שאחרי הפיזיקה. הדברים שהם מעבר לחקר הטבע. METAPHYSICA, לעתים נקראים גם אונטולוגיה. הסדר של הספרים איננו סדר חיבור הספרים, אלא סדר הגיוני כפי שהבין אותו העורך.

5. הספרים על האתיקה: סדרה של הרצאות על אתיקה, ספר אחד שנקרא אתיקה ע"ש ניקומאכוס – על שם בנו של אריסטו. כשמדברים על האתיקה של אריסטו הכוונה היא לספר זה. קיימת סדרה נוספת שנקראת האתיקה ע"ש ניאודמוס – תלמידו של אריסטו. ספר שלישי נקרא "האתיקה הגדולה" שמוסכם היום על החוקים שהספר לא נכתב על ידי אריסטו עצמו.

6. הספר על הפוליס: POLITICA. אריסטו נותן את הגרסא שלו על יסודות המדינה.

7. רטוריקה RHETORICA. איך לעורר אמוציות וכו' – פסיכולוגיה.

8. ספר קטן-קטן שנקרא הפואטיקה POETICA, ספר על הטרגדיה. נלמד בעיקר בחוגים לספרות. תורת הספרות עד היום היא המשך או ויכוח של הפואטיקה.

מן המאה ה-12 ואילך נחשב אריסטו לפילוסוף הגדול, ואפילו מהמאה ה-10 בפילוסופיה האיסלמית. במהדורה של עמנואל בקר (Becker) ב1931 קיימם הציטוטים של אריסטו, ואנו מצטטים מן המהדורה הזאת בלבד.

איך מזהים ציטוט?

בשולי העמודים קיימים מספרי העמודים לפי הדפים של אריסטו. לציטוט אנו קוראים לפי שם הספר (לדוגמא פיזיקה ... ) ואותיות יווניות: Metaphysica A1, 889a21 מטאפיזיקה, חלק אלפא, עמוד 889: שורה איי 21 במהדורה של בקר.

קיקרו אמר "אריסטו הוריד את הפילוסופיה מן השמיים אלינו". אריסטו התנגד לחלוקה האפלטונית של האידאות. הוא מעוניין לתת מטאפיזיקה (אונטולוגיה), שהיא תורה פילוסופית שיכולה להסתדר בלי האונטולוגיה ההטרוגנית – האידאות של אפלטון.

כשדיברנו על הרקליטוס קיימנו הבחנה בין מטאפיזיקה של פירוש לבין מטאפיזיקה של העמדה. העמדה= מה שאנחנו רואים בעיננו איננו העולם, מה שאנחנו רואים כאן הוא לא העולם האמיתי (פרמנידס, דמוקריטוס, אפלטון). מטאפיזיקה של פירוש= העולם כפי שאנו רואים אותו הוא-הוא העולם, אך עלינו לפרש אותו (הרקליטוס). אריסטו הוא הדוגמא למטאפיזיקה של פירוש: העולם כפי שאנו רואים אותו הוא העולם, אך דרוש פירוש.

כדי להבין את אריסטו צריך להבין את המילה באשר (בתור). As something. ניקח כדוגמא את היפוקרטס שהיה רופא, אזרח האי קוס, אבא, אדם. הוא פועל, הוא דבר חי- אבל הוא פועל באשר הוא X, Y, Z... היפוקרטס מרפא חולה באשר הוא רופא, הוא מצביע באשר הוא אזרח. היפוקרטס הוא רופא רק כאשר הוא מרפא חולים, כאשר הוא לא מרפא חולים הוא לא רופא. כלומר, כל דבר פועל או נפעל הוא ממשי. דבר פועל באופנים שונים והאופנים השונים האלה הם האופנים השונים בהם הדבר הוא מה שהוא.

איך ניתן לתת שני פרדיקטים שונים לאותו נושא?

הפרדיקטים השונים האלה מבטאים או מצביעים על היבטים שונים של אותו נושא. כאשר היפוקרטס מצביע באסיפה בעירו, הוא פועל באשר הוא אזרח. אריסטו לוקח את אופני ההוויה השונים של אפלטון ובמקום לעשות אותם באופן "אנכי" מממשות אחת לממשות נמוכה יותר, הוא טוען כי כולם ממשיים באותה מידת ממשות. היפוקרטס הוא לא יותר רופא מאשר שהוא אב, רק שהוא פועל כך או אחרת.

כך נוצרת הבחנה חשובה בין ההיבט הכללי לבין ההיבט הפרטי. היפוקרטס כרופא, הוא היפוקרטס שפועל בהיבט הכללי כרופא. יש לו את אותו אפיון כללי כמו רופא אחר. מעבר לכך, ההפרדה שאנו עושים בין האידיבידואל לכללי, היא הפרדה שאנחנו עושים אותה! אנחנו מפרידים אבל מפרידים בשכל בלבד. הכוונה היא לא שהאספקט הכללי הוא עניין שנמצא רק אצלנו  - אבל אי אפשר להפריד אותו אלא בשכל מן האספקט הפרטי. אני לא יכול לראות את סוקרטס אלא יחד עם זה שהוא אדם. אדם חל על סוקרטס, על אפלטון, על אריסטו... מצד אחר, אני מעולם לא יכול לפגוש כללי יחד עם הפרטי: ברחוב אני לא נתקל ב"האדם", אלא באנשים. ההפרדה כאשר מדברים על "האדם" מדברים על אותו דבר שהוא גם דני וגם שמשון...

כאשר אני נתקל בסוקרטס אני נתקל באדם שהוא אתונאי- אני לעולם לא רואה את הפרט בפרטיותו. משום שאם סוקרטס הוא לא אדם, הוא לא סוקרטס! סוקרטס הוא שם של אדם שאנו נותנים לאדם זה. סוקרטס הוא האדם הזה. האידיבידואליות היא בלתי ניתנת לביטול. ההבדל בין שני דברים הוא שזה: זה, וזה: זה. האם האינדיבידואליות ניתנת לרדוקציה, לכלליות? האינדיבידואליות היא הדבר שאני יכול להצביע עליו, פרט לשמות שאין להם משמעויות.

כל דבר שהוא ממשי הוא משהו זה.

Tode ti- משהו זה.

יש לו אספקט אחד שאפשר להצביע עליו, ויש לו אספקט אחד שהוא כללי, ותמיד נראה אותם ביחד. אני מפריד בין הtode לבין הti בשכלי. ההפרדה היא איננה בממשות עצמה. זאת ההפרדה שאנחנו עושים בין האינדיבידום לבין הסוג, או המין שהאינדיבידום שייך אליו. לא תמיד נזהה נכון. בהמה בעלת 4 רגליים ופרסות שאפשר לרכוב עליה יכולה להיות סוס או חמור. כאן נכנסת הביולוגיה של אריסטו.

המילה המוכרת של אריסטו למין היא eidos. איך נדע מהו? לאריסטו מבחן פשוט מאוד: אדם יולד אדם. מה שנשמר על פני הדורות הוא האיידוס הטבעי. כלב וזאב הם איידוס אחד, מכיוון שכלב וזאב הם בעלי צאצאים דומים. לעומת זאת, סוסים וחמורים הם שני איידה שונים. הכללי הוא מה שחל על כמה וכמה דברים, והוא נשמר על פני כמה דורות. היות אדם, זה איידוס טבעי. להיות עו"ד זה תוצר מלאכה מכיוון שאדם יולד אדם ועו"ד לא מוליד עו"ד.