שלושת המשלים של אפלטון

שלושת המשלים: שיא תורת האידאות האפלטונית

משל השמש:

·         סוקרטס: המדינה מנוהלת לאור אידאת הטוב. מהי האידאה? סוקרטס נותן משל מוחשי: ישנה העין, אך היא לא תמיד רואה את האובייקט, לא בגלל פגם בה או באובייקט אלא בגלל שלא קיים תנאי שבלעדיו לא ניתן לראות. התנאי הוא האור.

·         כאשר השמש זורחת על הדברים הנראים ועל העין, אני רואה. כאשר השמש זורחת על הדברים באופן עקיף (כוכבים), אני רואה חלקית, וכאשר השמש לא זורחת על הדברים אני לא רואה.

משל: העולם המוחשי, נמשל: עולם האידאות, העולם המושכל.

1.       שמש - אידאת הטוב

2.       ראיה - ידיעה (הכרה אמיתית)

3.       מושאי הראיה - אידאות

4.       אור - אמת

5.       עין - נפש (שכל)

הנמשל:

·         השכל המאיר על המושכל: אידאת הטוב מקבילה לשמש, היא נותנת את התנאי על פיו השכל תופס את המושכל.

·         הכלי: השכל. האובייקט: המושכל.

·         הידיעה צריכה להיות מאורגנת – צריך לראות את המכלול הנכון.

·         אידאת הטוב – מעל ומעבר לעולם ההוויה (היבט מיסטי לאידאת הטוב)

·         אפשרות לפרשנות: אידאת הטוב היא גם האידאה של כל עולם האידאות.

משלהקו המחולק:

קח קו, חלק את הקו לשני חלקים בלתי שווים, חלק גם את הקו העליון והתחתון לשני חלקים בלתי שווים באותו יחס. ויהיו לך הקווים האלו להצגה של דרגת הבהירות של כושר ההסקה.

הקו המחולק – איננו מחלק את הממשות לארבעה חלקים, הוא אינו עוסק בישים תיאולוגים, הוא נותן לנו השוואה בין דרגת הבהירות של כושרי ההכרה שלנו:

·         מהי החלוקה?

ידיעה (מושכל), אידאה:

א.      העליון יותר: noesis ידיעה (מלשון נוס – אידאה, דיאלקטיקה (פילוסופיה)

ב.       התחתון יותר: מחשבה dianoia - מדעים

סברה (ההארות), מוחש: תכונות של המוחש: ריבוי, חוסר בתכונות,

ג.        העליון יותר – pistis אמונה

ד.       התחתון יותר - eikasia דמוי, צלליות.

·         החלוקה הראשונה: הדברים המושכלים (ידיעה) והדברים המוחשים (סברה) => האפיסטמה בהירה מהדוקסה.

·         האיפסיה היא הכרה מתווכת של מה שאני מכיר בPISTIS כך גם הדיאנויה.

·         אין עלייה מן התחתון עד לעליון: העלייה תבוא במשל המערה.

·         המתמטיקאים: מניחים נקודות מוצא (אקסיומות), גוזרים

·         אני מכיר את הדברים המושכלים דרך השתקפויותיהם במוחש.

·         תיאוריה אחרת ממה שמציע שקולניקוב: כאשר ננסה לחלק את הקו המחולק לאובייקטים של הממשות.

·         תפקיד האידאות (מושג עמוס מבחינה פילוסופית):

א.      מטפיזי – אונטולוגי.

ב.       אפיסטמי (מושאי הידיעה). ללא אידאות לא היה ניתן להכיר בדברים.

ג.        סמנטי – המילים בשפה הומצאו כדי לתאר את האידאות. האידאות הם הממשות והשפה נועדה לתאר אותה. ריאליזם (ההפך מנומינליזם): התפיסה הגורסת שמשמעות המילים מציין את מה שבממשות.

ד.       אתי – תפקיד מוסרי ערכי. האדם נמשך לאידאה יותר מכל דבר אחר. רק את אידיאת היופי אפשר לאהוב ללא סייגים, לא כמו כל דבר מוחש. ערכה של האידאה בהכרח תמיד יהיה גדול יותר מערך ההעתק שלה בעולם המוחש. (אידאת הטוב הנכנסת לראשונה במשל השמש).

·         הדיאלקטיקה במדינה לעומת הדיאלקטיקה במנון:

א.      העיסוק בידיעה האידאית לעומת העיסוק בעולם המוחשי במנון.

ב.       הראשית – כאן השיח הוא בדיאלקטיקה בידיעה ולכן הראשית הבלתי מותנת (של המתודה הדיאלקטית) לא זקוקה להוכחה. לעומת השיטה במנון שם היא עוסקת בעולם המוחשי ולכן צריכה הוכחה.

תזכורת לדיאלקטיקה בה נוקט אפלטון: עוברים מהיפוטזה להיפוטזה עד הראשית הבלתי היפותטית. כדי למצוא את האמת עלינו להניח ראשית בלתי היפותטית.

משל המערה:

·         מטרתו של משל המערה של אפלטון – איך אנחנו מגיעים ממצבינו בעולם המוחש לתפיסת האידאה. לא ניתן להוכחה לוגית כי מדובר במצב פסיכולוגי.

·         אסירים כבולים בתוך מערה, הם כבולים כך שהם יכולים להסתכל רק קדימה, מאחוריהם בוערת אש, ומישהו עובר בין האש לבניהם עם חפצים, והם רואים את הצללים של החפצים.

·         הם יחשבו שזו האמת, הם יוכלו להמציא מדע שמתאים למה שהם רואים.

·         מה יקרה אם יבוא מישהו, יגרור אותו מחוץ למערה ויכריח אותו להסתכל על האש.

·         הוא לא יוכל להסתכל בשמש כי היא תסנוור אותו, הוא יצטרך להסתכל בהשתקפויות, אחרי זה בכוכבים ורק בסוף בשמש. יקח לו זמן עד שיבחין באידאות.

·         מכריחים את האדם להסתכל באידאה. ההגעה לאמת חייבת להיות בשלבים – תהליך רציף שמכיל מהפך אחר מהפך אחר מהפך. צריך לתפוס באינטואיציה שהמהלך הזה תקף.

·         הפילוסופיה היא ראיית המכלול. אני לא יודע עד שאני לא רואה את המכלול.