עצמאות שופטים ודרך המינוי שלהם

עצמאות של ושופטים ודרך מינוים

רוצים ששופטים יהיו עצמאים מלחצים חיצוניים ולכן המינוי הוא לכל החיים וקשה להדיח אותם. יש לשם משכורות גבוהה. זה לא נובע רק מיוקרה אלא גם כדי שהם לא יהיו נתונים לפיתויים. איך ממנים שופטים? בקצה אחד יש את הטוענים שהשופטים בהיותם מקצוענים, ימנו את עצמם. כלומר השופטים הם אלו שיקבעו מי מבין השופטים הם יצרפו למערכת. הבעיה היא שאין פיקוח על זה והם יכולים ליצור קסטה נפרדת ועצמאית. מהצד השני יש את האפשרות ששופטים יעמדו לבחירה כמו בארה"ב. זה עלול ליצור שיקולים לא עניינים. ברוב העולם, השופטים מתמנים ע"י אמצעים אחרים. בארה"ב יש מינויים פוליטיים כאשר הסנאט יכול להטיל וטו על מינוי מסוים. יש מדינות שבהן יש איזון בין ההשפעה הפוליטית לבין הגופים המקצועיים. בישראל יש ועדה למינוי שופטים שמהווה פשרה. 5 מחברי הועדה הם לא פוליטיקאים ו-4 כן. חלקם מהלשכה של עו"ד ונציגים מביהמ"ש. הדמוקרטים ישאפו לבחירת שופטים בעוד הליברלים ישאפו למינוי משום שכך זה יגביל את השלטון.

במדינות לא דמוקרטיות ביהמ"ש נתונים ללחצים של השלטון (הרשות המבצעת) וממלאים את הצווים של הרשויות המבצעות. שופט שמעיז לקבל החלטה שלא בעיני העריץ מועף או שלפעמים נרצח. הרבה פעמים, ביהמ"ש חלשים והם פועלים במציאות של חירום. הדיקטטורים מוצאים צווי חירום שיוצרים מצב חוקתי של חירום שבו השופטים אמורים לפסוק לטובת האינטרסים של הרשות המבצעת. בשביל מערכת שיפוטית חזקה צריך מערכת פוליטית חזקה. עצם זה שיש בתי משפט וחוקים זה לא מה שיאפשר למדינה להיות דמוקרטית.

במדינות חדשות אחד האתגרים זה להקים בתי-משפט חזקים מספיק ועצמאים מספיק. יש בעיה של תרבות. יש בעיה של איוש, כלומר מי יהיו השופטים. יש גם בעיה של התמודדות עם פשעי העבר. המעבר לשלטון דמוקרטי הוא דיל שנעשה עם אנשי הצבא שאז מקבלים פטור משיפוט פשעיהם. הרבה פעמים גם מחוקקים חוקי מעבר שלא ניתן לשפוט אנשים על פשעי המשטר הקודם. אז מגיעה הדמוקרטיה שקשה לה להתעלם מההפרות האלו. זה אנטי-דמוקרטי ואנטי-ליברלי. החוקים האלו אמורים לנקות את האנשים וזו הבעייתיות, שאלו חוקים. זו בעיה ללא פתרון ברור. בעיה נוספת זו רמות שחיתות גבוהות יותר מאשר במשטרים דמוקרטים. מדינות אלו היו בנויות על יחסים של פטרון-קליינט ואז השלטון הדמוקרטי צריך לשבור את הדפוסים האלו משום שהוא מבוסס על דפוסים של הגינות ולא של שחיתות. לעשות דמוקרטיזציה במישור של החוק והמשפט זה תהליך ארוך טווח, תהליך של דור.

חוק מנהלי- עוסק בהסדרת היחסים בין האזרחים לרשויות השלטון. חוק זה גדל עם צמיחתה של המדינה המודרנית. ככל שלמדינה יש יותר תפקידים יש צורך במערכת ענפה יותר של חוקים על היחסים בין האזרח למדינה. יש מדינה עם מערכת משפט שעוסקות רק בעניינים מנהלים ויש מדינות שבתי-משפט רגילים עוסקים גם בעניינים מנהליים. בישראל זה גם וגם.

חוק בינ"ל- מערכת של כללים שמדינות וגם שחקנים אחרים מתייחסים אליהם כמחייבים ביחסים ההדדיים שלהם. אין ריבון ברור במערכת הבינ"ל. ע"מ שיהיה חוק בינ"ל, כל מיני ישויות נפרדות צריכות להכיר בקיומו. המקור הוא אמנות בין מדינות או אמנות של האו"ם ועקרונות מקובלים. יש שימוש רב בחוק הבינ"ל באינטראקציות כלכליות, בייחוד בסחר בינ"ל.

הולך ומתחזק השימוש בחוק בינ"ל בנושאים של זכויות אדם ואיכות הסביבה, יש דחיפה לחקיקה ויישום של כללים בינ"ל. מדינות יקיימו את החוקים האלו משום שהן יחשבו שמשתלם להן לעשות כך. לפעמים יש מדינות שלא מקבלות כמו אמנת קיוטו (זיהום כדוה"א). ברגע שיש מעמד לחוק הבינ"ל זה יכול לאפשר כאזרח ורשות שלטונית לקדם את ערכים ואינטרסים דרך גוף בינ"ל. למשל באירופה, אם לא מאמצים חוק במדינה ניתן לפנות לביהמ"ש של האיחוד האירופאי. כך תובעים אנשים על פשעי מלחמה בבית-משפט בינ"ל. אין חסינות לאנשים שטוענים שרק מילאו את הוראות השלטון אחרת לא ניתן היה להעמיד לדין את הנאשמים במשפטי נירנברג.