בין אנליטי לסינתטי אצל אריסטו

אנליטי- סינתטי

להגיד על אדם שהוא בע"ח- זה אנליטי. אבל להגיד אדם חל על סוקרטס- זה לא אנליטי, רואים את זה באופן ישיר.

אם אקרא לחתולה שלי שוורצה- זה לא אנליטי. זה סינתטי.

כל בני האדם הם אחד על פי המהות

מה שמבדיל בין בני אדם הם הדברים שהם על פי המקרה, או המזדמן.

מזדמן לי להיות בן 22 ומזדמן לי להיות בחדר ההרצאות. לא מזדמן לי להיות בעל דם חם.

אצל אפלטון: הדרישה האפיסטמולוגית היא שהתשובה לשאלה הסוקרטית "מה זה" צריכה להיות תשובה במונחים כלליים, כי כל המונחים שאנו משתמשים בהם- הם כלליים. פרט לשמות הפרטיים- כל המילים הן כלליות.

להבדיל מאפלטון: מה שממשי הוא הדבר האינדיבידואלי, שיש בו גם אספקט כללי. tode ti.

מה שממשי הוא הדבר הזה, שיש לו גם אספקט כללי וגם אספקט אינדיבידואלי, ושהאספקט הזה לא נפרד בממשות אלא אנחנו מפרידים ביניהם.

אני אגדיר את סוקרטס: מכוער, בן 70 ואתונאי.

אבל יש עוד כמה כאלה! אז מה ההבדל? שסוקרטס הוא האדם הזה ולא אדם אחר. אני מנסה להבדיל את האספקטים הכלליים של סוקרטס אבל אני לא יכול להגדיר את סוקרטס לפי הם, כי אצל אריסטו סוקרטס הוא ה-  tode ti.

אז אם אצל אפלטון אדם הוא אדם באופן מוגבל, אצל אריסטו הוא אדם לגמרי, כולו אדם.

"סוקרטס הוא חכם"- החכמה המסוימת הזאת חלה בסוקרטס, אבל ההגדרה של "חכמה" (מצב הכרתי מסוים) אינה סוקרטס.

"סוקרטס הוא אדם"- האדם חל בסוקרטס וגם ההגדרה של אדם (חיה בעלת 2 רגליים, וכו') חלה בסוקרטס.

הדברים הנאמרים על הנושא נאמרים כי הם מהותיים לנושא. אלמלא סוקרטס היה אדם- הוא לא היה (בהנחה שסוקרטס הוא שם של אדם), בעוד שדברים שנוכחים בנושא הם דברים שלא ניתנים להפרדה ממנו אבל הם לא מהותיים בו.

אלמלא סוקרטס היה נשוי לכסנתיפה- לא היו לו בנים והוא לא היה אב. הוא עדיין היה אדם. בגיל מסוים- הוא לא היה אב. זה שהיה אב ל- 3 ילדים ולא ל- 4- זה במקרה.

 להגיד "אדם הוא רציונלי"- זה לעשות אנליזה של "מה זה אדם". אבל להגיד "זהו אדם"- זה משפט סינתטי.

זה מאפשר לאריסטו להראות שמבחינת האיידוס (שאנו מתרגמים אותה כ"צורה")- אין הבדל בין סוקרטס לביני. ההבדלים- מזדמנים.

יש לאריסטו טיעון חשוב מאוד, שבו הוא מראה שזכר ונקבה אינם איידה שונים. אישה איננה genus שונה מגבר. עובדה- אישה מולידה גבר!

מבחינה ראשונית, המושג של האיידוס הוא מושג ביולוגי- עגבניה ותפוח אדמה הם שני זנים של אותו דבר.

אבל האיידוס זה גם מה שניתן להגדרה, ולכן הדבר הזה- יש לו איידוס לשם כבוד.

"שולחן"- לא יולד שולחן, אבל אפשר להגדיר אותו.

כמו שאני יכול להגדיר עגבניה וחתול- גם שולחן, שהוא יציר מלאכה- אפשר להגדיר.

בהרחבה מסוימת- אני מוכן להגיד שיש לו איידוס, ואני יכול גם להגדיר את המספר 2 (המספר הזוגי הקטן ביותר) ולהגיד שיש לו איידוס.

זה מאפשר לנו לעשות אבחנות- אנו מסתמכים באופן רחב מאוד על הלשון.

האבחנה בין הלשון לממשות

הדיון עד עכשיו נסמך על הלשון אבל הוא לא דיון לשוני. הלשון נותנת אינדיקציה מסוימת, מרמזת על המבנה של האנושות. אבל אי אפשר לסמוך על הלשון כנותנת לנו את המבנה של הממשות.

הלשון מבחינה בין נושא לבין נשוא- סוקרטס חכם.

זה נותן לנו רמז למבנה של הממשות. אבל אני לא יכול להסתמך על הלשון בלבד כי אין הבדל מבחינת הלשון בין "סוקרטס הוא חכם" לבין "סוקרטס הוא אדם".

אנחנו יכולים להבחין בין העצם לבין שאר הקטגוריות.

קטגוריה, ביוונית, זה להגיד משהו. הקטגור הוא מישהו שאומר משהו על מישהו (ובד"כ דברים לא יפים).

אבל קטגוריה זה מה שנאמר על משהו.

כאשר קיקרו היה צריך לתרגם את זה ללטינית הוא לקח את הקטגוריה ועשה לזה פרדיקציה- ולכן פרדיקציה וקטגוריה זה אותו דבר.

אריסטו שאל: מה אני יכול להגיד על סוקרטס?

הוא אמר: הלשון נותנת לנו אינדיקציה. בספר הקטגוריות אריסטו מונה 10 קטגוריות, אבל הוא לא מתחייב. לפעמים הוא אומר 10, לפעמים 8, לפעמים 4 ואומר שהוא לא מתחייב ואפשר לצרף ולהפריד...

                   1.העצם- השאלה הראשונה שצריך לשאול היא "מה הוא"- זה האינדיבידואום.

                   2.כמה- אנחנו יכולים לשאול "כמה"- כמה אנשים בכיתה, בן כמה הוא... (כמות)

                   3.איך- אפשר לשאול איך הוא סוקרטס (מכוער? חכם?)

                   4.יחס- אנחנו יכולים לשאול באיזה יחס סוקרטס עומד לדברים אחרים (בעלה של, אביו של...)

                   5.איפה- אנחנו יכולים לשאול "איפה"

                   6.מתי- מתי סוקרטס? סוקרטס היה בן 70 ב- 399 לפנה"ס.

                   7.באיזה מצב- סוקרטס שוכב? עומד?

                   8.קניין- זה הבית של סוקרטס?

                   9.מה עושה- סוקרטס מדבר

               10.מה נעשה- מה נעשה לסוקרטס? נוציא אותו להורג.

אריסטו לא מתחייב שאי אפשר להוסיף או להוריד קטגוריות.

המדקדקים הרומאים אמרו שזה נותן לנו חלוקות לשפה- זה בטח לא בשפה. בולשיט!!!! צריך לשים לב שמה שאריסטו עושה זה לא ניתוח לשוני. צריך לבדוק אם מה שהלשון נותנת לנו זה באמת כך בממשות.

צריך לבדוק האם קטגוריית המצב וקטגוריית היחס הם אותו דבר או שזה שתי קטגוריות שונות.

צריך לבדוק את כל מה שהחושים נותנים לנו.

לשים לב: ברשימת הקטגוריות יש הבדל חשוב מאוד בין הקטגוריה הראשונה לשאר הקטגוריות. למה? כי הראשונה, העצם-  היא לא קטגוריה. זה לא פרדיקט.

להגיד "סוקרטס הוא אדם"- אדם הוא לא פרדיקט של סוקרטס. ופה אי אפשר לסמוך על הלשון. סוקרטס הוא רציונלי- זה לא שנוסף לסוקרטס שהוא רציונלי, זה מהותי! אבל נוסף לסוקרטס שהוא בן 70. זה לא שייך להגדרה שלו.

אריסטו נותן אפיון מעניין מאוד לעצם:

העצם הוא מה שיכול לקבל פרדיקטים סותרים בזמנים שונים.

סוקרטס הוא בן 70 עכשיו, אבל הוא לא היה בן 70 לפני שנתיים. סוקרטס הוא אבא עכשיו אבל לא היה אבא לפני20 שנה. אבל מספר 2 איננו עצם, כי מספר 2 הוא זוגי היום וכך היה אתמול וכך יהיה מחר.

מה שמאפיין את העצם זה שהוא יכול לקבל פרדיקטים שונים בזמנים שונים