הסופיסטים
480-490- המלחמות בין יוון ופרס
432-303- המלחמה הפלופונסית
תקופת תור הזהב.
מה שמשותף בראשית- הוא המקצוע: מורים נודדים. הסופיסטים מומחים גדולים "סופיסטס": חוכמה ומומחיות.
בנוסף תפיסתם עח מוסר ופוליטיקה. דחייה של פילוסופית הטבע שלמדנו עד כה.
לעומת זאת אי אפשר לאפיין אותם כקבוצה מסודרת כת או קבוצה רשמית של "סופיסטים".
מבחינתם יש אידיאל חינוכי מסוים- מאמינים כי משנים אנשים בזכות ההוראה.
הסופיסטים המוקדמים, חיו בתור הזהב. אנשים עם רעיונות בעלי רדיקליות אבל בסה"כ אנשים מתונים. שואפים לחברה מסודרת, בזכות ההיגיון של המשטר הדמוקרטי. אישיות מתונה עם זרע של פורענות. לעומת תלמידיהם שמסיקים מהתאוריות של קודמיהם מסקנות קיצוניות ואף מיישמים מסקנות אלו.
כלל שגוברת ההקצנה במצב הפוליטי באתונה, כך יסיקו סופיסטים צעירים את המסקנות הקיצונית יותר ממוריהם. תקופת המלחמה הפולפינסית היא ניסוי ענק בפילוסופיה.
השאלה שמעסיקה אותנו בשיעורים הקרובים: האם אפשר להפוך אדם לטוב. האם יש דרך בתור מחנכים, תרבות, כלי ענישה- יש לנו הכל. האם נוכל להפוך אדם לטוב? או שמא שיש בטבע משהו שהופך אותנו למה שעלינו וכל המנגנונים המלאכותיים מעבר לטבע הם בעצם תרמית.
השאלה היא האם האדם טוב מנעוריו או שהתרבות מעצבת אותו? השאלה היא האם האדם הוא בר חינוך אולא. ואלו שאלות בזכות הסופיסטים. בבסיס השאלה עומדים שני מושגים יווניים:
NOMOS חוק/מנהג. תלוי בהתנהגות האנושית. בני אדם מצמיחים אותו. בניגוד למה שצומח אוניברסלית מעצמו, זה איננו אוניברסלי. המנהג וגם החוק (האם החוק סוג של מנהג?) שונה ממקום למקום.
PYSISמה שנובע וקורה באופן טבעי. בהתהוות טבעית. בהתאם לפיזי. אם נרצה להבינו עלינו להפעיל כלים מדעיים (מדעי טבע ולא חברה)
זוהי הפריסמה של הסופיסטים. המודעות ביוון לאבחנה זו מוקדמת.
הרודוטוס- שייך לתור הזהב. לא ממש סופיסט אבל משתמש באבחנות מוקדמות אלו. מביא דוגמאות של מנהגים שונים באופן קיצוני ממקום למקום. המנהג והצדק באנלוגיה- המנהג הוא המולך על הכל. אנו אנשים של קונבנציות מוסכמות. מזעזע אותנו באופן מנהגי, אבל מבחינת הPYSIS אין הבדל כלל. הרודוטוס אומר שכל אחד בוחר את ההרגלים שלו- כי זה מה שרגיל אליו. אפילו אם יבינו ויכירו מנהגים של האחר.
הסופיסטים מבינים שאם אומרים שהמנהג מולך על הכל- תוקף המנהג יורד והעוגנים ההסכמיים של כל חברה הופכים לחסרי הצדקה. ואין לנו קריטריון נוסף להצדקה מוסרית של מנהג האחר, איבדנו כל בסיס להחחטה מוסרית של תרבות אחת על רעיה.
לתפיסת הסופיסטים בבסיס החברה האנושית טמון בסיס של רלטיביזם מוסרי. אין שום דרך לקבוע אובייקטיבית על משו אחד שעדיף על האחר. הקריטריונים של ההצדקה תמיד פנימיים. ואין דבר חיצוני לתרבות שמאפשר לך לדבר ולבקר תרבות אחרת.
No comments:
Post a Comment