האצל אצל לייבניץ

האל אצל לייבניץ

לייביניץ חוזר לתמונת האל של דקארט, כאשר האל הוא העצם המושלם ביותר (יש לו את כל השלמויות בדרגה אינסופית: כל יכול omnipotent, כל יודע omniscience  וטוב באופן אינסופיbenevolent ).

דיברנו על אמירתו של לייבניץ:"אלוהים {יכול הכל} והוא רוצה בטוב ביותר"  וניסנו לפרק את הנוסחא הזו ולראות כיצד גלום בה ביקורות מגוונות. נובע ממשפט זה, כי העולם (הבריאה שהוא יוצר) הוא הטוב מבין העולמות האפשריים.

ניתן להבין את המשפט הזה רק אם אנו נבין כיצד אלוהים ברא את העולם ("והיום נלמד כיצד אלוהים ברא את העולם.. אנחנו במטהפיזיקה פחות מזה, לא נחשב").

הגדרת האל כבעל כל היכולות הללו (שכל, רצון, כל יכול, כל יודע, רוצה טוב) – פותחת אצל לייבניץ אפשרויות במטהפיזיקה. כעת אנו מבינים שכאשר פילוסוף מדבר על אלוהים הוא "פותח" מרחב מטהפיזי והוא למעשה גוזר משמעויות ממושג האל.

הבריאה – העולם כפי שהאל יצר אותו (עמ' 54)

"העולם הוא הטוב מבין העולמות האפשריים" – אין זו מליצה ("כמו שברוב טיפשותו ורשעותו, ביקר אותו וולטיר, הפילוסוף, שזה יותר מידי... ההוגה הנאור שלא היה ממש נאור, שם את האמירה הזו ללעג – הוא לא הבין את המטען המטהפיזי שיש במשפט הזה, ואת האופק המטהפיזי שהוא פותח. לא תשמעו אותי אומר הרבה דברים רעים על צרפתים, אך..." (שיינפלד, שורשים).

עלינו להבין שני דברים:

1.       מהו הטוב?

2.       מה הכוונה ב"עולמות אפשריים"?

את השאלה השני נניח להמשך, ונפתח בניסיון להבין מהו אותו "טוב" שהאל רוצה בו ומגשים אותו. ללייבניץ תשובה מעניינת לגבי טיב הטוב וטבעו. למעשה, לענות על שאלת הטוב,מהו הטוב? שמקבילה לשאלת המושלם, זה לאפיין ולהגדיר את טיב הרציונאליות הלייבניצנית.

תשובתו של לייבניץ: העולם הטוב הוא עולם שבו יש שפע של תופעות ובד-בבד מתקיים בו מיעוט של עקרונות.

כלומר יש לו מגוון ביטויים אך כולם ניתנים להבנה, כפופים למעט מאוד עקרונות. "הרי שהוא תמיד סדיר ובעל סדר כללי כלשהו, אך אלוהים בחר במושלם ביותר או בטוב ביותר כלומר בזה שהוא בעת ובעונה אחת הפשוט ביותר בהנחות ועשיר ביותר בתופעות". זו תשובה מעניינת כי סוף סוף אנו מקבלים מהו עולם מושלם מבחינה רציונאליסטית.

אלוהים לא כפוף לטוב אלא הוא מודרך ע"י הטוב, הוא רוצה בטוב. זה שונה אל דקרט מה שאלוהים עושה הוא טוב, כי אלוהים עשה אותו. אצל לייבניץ הטוב הוא בלתי תלוי, אלוהים עושה את הטוב משום שהוא טוב, מונחה ע"י הטוב ורוצה בטוב.

העולם של האל יצר הוא בעל שפע תופעות ומעט עקרונות – כלומר עולם מסודר, שניתן להצביע בו על סדר. במילים אחרות, עולם ששורר בו הכרח; משום שסדר זה בעצם עקרונות שקובעים את טבע הדברים והעקרונות הללו אמיתיים וקובעים באופן הכרחי את טבע הדברים. את כל התופעות ניתן להסביר במספר מועט של עקרונות. את כל התופעות ניתן להבין, הם משתלבים בסדר הבריאה שהוא סדר רציונאלי.

העולם הוא מסודר (יש בו עקרונות), אם לעולם לא היו עקרונות לא היה אפשר לחשוב את העולם; משום שניתן לתפוס את העולם הוא חייב להיות מסודר - זו המחויבות הבסיסית של רציונאליסטים ולבייניץ הוא חלק מזה.

נשתמש במטהפורה כדי להסביר: אם נצייר על הלוח נקודות, זה יראה כאילו זה פוזר באופן אקראי, אילו היה לי שכל אינסופי, היינו מזהים שגם בין הנקודות הללו יש איזו חוקיות שמסדירה אותם.

האדם

העקרון הזה של האפשרות להסביר כל דבר, של האפשרות ליצור (באופן מטהפורי) נוסחה שמסבירה את הסדר שבכל דבר, רעיון זה חל גם על האדם. האדם שהוא מרכיב יסודי בהוויה גם הוא מתקיים או כפוף לסדר כלשהו.

כדי להבין זאת נפתח את הפרק העקרי, וזאת הגדרת האדם כעצם פרטי. האדם אצל לייבניץ מוגדר כעצם פרטי.

צריך להבין מספר מושגים:

·         עצם פרטי

·         צורה עצמותית

·         מונדה - נפש

אך כדי להבין זאת יש לראות את הדברים דרך הפריזמה של אמת.

פילוסופיה של העת החדשה - סיכומים
מבוא לפילוסופיה של העת החדשה