תאיטטוס

מבוא לפילוסופיה של יוון

תאיטטוס – המשך :

בתאיטטוס השאלה מהו ידע תופסת את עיקר הדיון. נראה כאילו מדובר בפילוסופיה לשם עצמה. מבחינת אפלטון יש משהו בחקירה הפילוסופית הנראה כראוי לשם עצמו ולא לשם הפיכתנו לאנשים טובים יותר. גם בתאיטטוס ישנם אלמנטים אתיים אך אלו נדחקים לשולי הדיאלוג.

מדובר בתיאור מסדר שני של הדיאלוג. איוקלידס וטרפסיון נפגשים לאחר שתאיטטוס חוזר משדה הקרב על ערש דווי. אחד מהם מספר שהוא זוכר שיחה של תאיטטוס עם סוקראטס אותה הוא שיכתב והם מבקשים מן העבד שיקריא להם אותה.

סוקרטס מגיע אל תיאודורס (מתמטיקאי מפורסם) ושואל אותו על נערים חדשים בשכונה, ותיאודורוס מפנה אותו אל תאיטטוס. סוקרטס מתחיל ושואל אותו מהו ידע?

תאיטטוס עונה כי ידע הוא מה שתיאודורס מלמד (מתמטיקה, גיאומטריה וכו'). סוקרטס מתנגד ואומר כי תאיטטוס אומר לו מה נחשב לידע אך לא מהו ידע. בנוסף לא ניתן להסביר מושג באמצעות אותו המושג. סוקרטס רומז לנו שיש שני דרכים לתפוס מושג מסוים – האחת לדעת מהו והשניה לדעת להסביר מהו, מה משמעותו. תאיטטוס קצת נרתע ואומר לסוקרטס שהוא כבר שמע עליו ועל מעלליו. סוקרטס מספר על מקצועו כמיילד רעיונות (אינו יכול ללדת בעצמו), יודע להוציא מהנערים ההרים את רעיונותיהם. כשם שההריון כואב וקשה כך גם תהליך הולדת הרעיון אך בסופו הוא מספק. בסופו של התהליך הנערים מגלים שהיה חבוי בהם יותר משהם חשבו. תפקידו של סוקרטס לאחר יילוד הרעיון הוא לבדוק האם הרעיון כשר ולגיטימי או שמא רעיון סרק שצריך להיפטר ממנו.

תאיטטוס מנסה בשנית ואומר כי ידע הינו תפיסה. סוקרטס אומר כי הוא מדבר בכך על התיאוריה של פרוטאגורס – הדברים שהינם הינם והדברים שאינם אינם. סוקראטס מסביר ע"י סיפור על שני אנשים אשר חשים. רוח, לאחד קרה היא ולשני חמה היא. שניהם צודקים. הרי כל אדם הוא המידה לכך שהדברים הינם בשבילו. סוקרטס מבצע מעבר באיחוד בין תאיטטוס ופרוטאגורס. תאיטטוס אומר כי ידע הוא תפיסה חושית.

ידע הוא תמיד אמיתי, כלומר איננו יכולים לדעת דברים שאינם. כלומר תפיסה היא תמיד נכונה. מכאן שאם אני תופס את הרוח ואני הקריטריון שהרוח קרה, אזי לא יכול להיות דבר שיוכיח שאני טועה. האדם הוא המידה לכל הדברים – הידע נגרם כתוצאה מהתפיסה.

בנוסף ידע הינו אודות מה שהינו, ואני לא יכול שלא לתפוס את מה שהינו מכאן שתפיסה היא ידע.

סוקרטס סבור שיש בתיאוריה נדבך חסר, כשהוא אומר שבעצם התיאוריה של פרוטאגורס מתבססת על התיאוריה של הירקליטוס – כל הנמצא בעולם נמצא בזרימה (בפועל התיאוריה של פרוטאגורס אינה באמת מתבססת על הירקליטוס, אך יתכן ואפלטון טוען שאם היא תוכח כנכונה היא תיתן משנה תוקף לתיאוריה של פרוטאגורס). סוקרטס טוען שתכונה, אובייקט שנתפס הינו תוצר של שני דברים. החיבור בניהם יוצר תנועה מאוד מהירה וכך בעין שלנו נוצרת תפיסת לובן ואילו באובייקט נוצר הלובן. מדובר במעין תאומים של שני ההורים.

כאשר עין אחרת תפגוש לצורך העניין את אותה האבן יווצרו תאומים שונים כיוון שאחד ההורים שונה.

תופס 1 - עין 1 – תפיסת לובן 1

תופס 2 - עין 2 – תפיסת לובן 2

לובן 1

לובן 2

אבן

 

סוקרטס טוען שכולנו בסה"כ אוספים של תנועות. זאת כיוון שלא רק שיש לכל אחד מאיתנו תפיסות שונות, גם לנו אנו יש בכל רגע נתון תפיסות שונות מכל אותו דבר ( עקב התנועה המתמדת בו חי היקום ).

בפועל בכל רגע נתון ישנן 3 תנועות. תנועה בין התופס והנתפס, תנועה בתוך הנתפס ותכונה בתוך התופס. התופס והנתפס משתנים בכל רגע נתון.

תיאוריית הזרימה מראה לנו לגבי 2 הקריטריונים שלא רק שמישהו אחר לא יכול להפריך את טענותי, אף אני לא יכול להגיד על עצמי שטעיתי, כיוון שתפיסה חדשה מלווה ב"אני" חדש. אני איני מי שהייתי לפני רגע. בנוסף היא מראה לנו שאנו תמיד תופסים את מה שהינו (כל התכונות בעולם הינן תכונות נתפסות).

לאור תשובתו של תאיטטוס והחיבור לתפיסתו של פרוטאגורס המבוססת על הירקליטוס ניתן לומר ש : ידע הוא תפיסה. האדם הוא המידה לכל הדברים, הדברים אותם הוא תופס הם הינם עבורו ואף אחד לא יכול להפריך את טענה זו.

מדוע אפלטון נוגע בתיאוריה הזו ( תוקף היותה סותרת את תורת האידאות ) ?

תאיטטוס וסוקראטס יוצאים מנק' הנחה שיש ידע ושהוא דבר סטאטי ויציב. הם טוענים שיש דבר כזה ושהוא מה שאנו תופסים והוא נמצא בתנועה מתמדת. מכאן שיש 2 אופציות:

1.       הפרכה של התיאוריה הזו תוכיח שבהכרח קיימת תורת אידאות (התיאוריה הנ"ל אינה כל מה שקיים בעולם) כיוון שחייב להיות משהו שאינו בתנועה. משהו סטאטי ויציב ואלו לא יהיו בעולם המוחשי כי אם בעולם המושכל. מדובר בפרטים של העולם הנתפס. ומכאן שאנו צריכים לחפש את הידע בעולם המושכל.

2.       הסכמה האומרת שבעולם הנתפס יש זרימה מוחלטת אינה תיאור נכון של העולם הנתפס כיוון שגם בו צריך להיות דבר סטאטי ויציב. אם יש דבר כזה יתכן והעולם הנתפס גם בו יש סוג של ידע.

כיצד מפריכים את הרעיון הנ"ל – ידע הוא תפיסה :

סוקראטס מציע סט של התנגדויות לתפיסה זו :

1.       אם תפיסה היא ידע, מדוע פרוטאגורס טוען שהאדם הוא המידה לכל הדברים ולא בבון או חזיר. מה מבדיל את האדם על פני שאר החיות. מעצם ההבדלה ניתן להבין שהוא מייחס חשיבות לצד השכלתני של האדם. פרוטאגורס טוען שזוהי רטוריקה וכי אין בעיה להגיד שהבבון הוא המידה לכל דבר. סוקראטס מנגד אומר כי כאשר אנו שומעים שפה זרה אנו שומעים את המילים ( תופסים אותם ) אך לא מבינים אותם ומכאן שאני איני יודע את המשמעות . כיצד ייתכן שאני יודע ואיני יודע באותו הזמן. פרוטאגורס עונה שאין בכך סתירה כיוון שהתפיסה מתייחסת לצורות ולצלילים אך אם לא למדנו את השפה איננו תופסים את ההנחיות של המתרגם.

2.       לעיתים אנו רואים דבר כלשהו ולאחר מס' ימים אנו נזכרים בו על אף שאנו איננו תופסים אותו באותה הצורה. זכרון הוא סוג של ידע. אם כך כיצד ניתן להסביר את המצב בו אני יודע על אף שאני לא תופס ? כיצד אני יכול לדעת ולא לדעת את אותם הדברים. פרוטאגורס עונה שהתפיסות משתנות בכל עת. התפיסה היא חד פעמית (תוצאה שלי ושל האובייקט הנתפס) ולא ניתן לשכפל את התפיסה שהייתה. יותר מכך, מי שראה את הלובן של האבן ומי שנזכר באבן אינו אותו אדם. לכן לא נכון להגיד שאנו רואים ולא רואים או יודעים ולא יודעים , ומעבר לכך לא מדובר באותו אדם. זו לא אותה תפיסה ולא אותו בן אדם.