גורגיאס

מבוא לפילוסופיה של יוון

גורגיאס :

גורגיאס נולד בסביבות 450 לפנה"ס.

גורגיאס להבדיל מפריטאגורס נשארו כתבים מפוזרים, אחד מהם הוא שבחי הלנה ועוד 2 נאומים.

שבחי הלנה :

ככה"נ שתפקידו של הטקסט "שבחי הלנה" הינו טקסט ראווה. גורגיאס היה רטוריקן ( אפשר לשייך אותו לתנועת הסופיסטים ) אך להבדיל מהם הוא לא לימד מדעים. הוא הגיע לאתונה כשליח של עיר מולדתו אל אתונה כדי לנאום בשם עירו. אפשר ללמוד כי לגורגיאס היתה תפיסה מפותחת מאוד לגבי השפה.

אצל פרמנידס לטענתו של גורגיאס הגענו למסקנות שמחד מנומקות ובנויות בטיעון לוגי משכנע ומחד המסקנות בעליל לא יכולות להיות נכונות. גורגיאס מנתק את הרעיון של שכנוע מתפיסת האמת. גורגיאס מראה לנו שאין קשר בין השתכנעות ע"י טיעון ובין אמת. הוא מוכיח זאת ע"י שבחי הלנה – הוכחה של טיעון נגדי – כופה עלינו טיעון שאנו לא רוצים לקבל וע"י כך מוכיח שניתן להוכיח כל דבר שהוא.

הלנה הינה דמות מאוד מושמצת במיתולוגיה היוונית. לעומת זאת במאה החמישית אנו מגלים הרבה מאוד כתבי הגעה על הלנה. כיצד גורגיאס מגן על הלנה ?

גורגיאס אומר שאם אנו רוצים להבין מדוע הלנה ברחה עם פאריס עלינו להגביל עצמנו ל4 אפשרויות :

1.       רצון האלים

2.       אלימות אנושית – פריס חטף אותה או אנס אותה

3.       מתוך שכנוע

4.       השתוקקות אל פריס – היא חשה תשוקה עזה ולכן ברחה עימו

כל האופציות האלו באות להראות שאין לנו כל יכולת להאשים את הלנה. שכל האפשרויות לגיטימיות. גורגיאס הולך להראות לנו שדיבור או שכנוע הוא סוג של אלימות, דבר מפתיע כיוון שאנו רגילים להתייחס לדיבור כההפך מאלימות.

גורגיאס מזהה את הדיבור עם הכוח האלוהי. כיצד הדיבור כופה עצמו עלינו כמו שהאלים כופים עלינו דברים ? הדיבור עובד על הנפש, על משהו בנפש המזוהה כחוליה החלשה בנפש. אותה חוליה חלשה היא הסברה. כבני אדם יש לנו מס' מגבלות בסיסיות. אנו כמעט לא זוכרים את מה שהיה. אנו לא רואים מעבר ליכולת הראיה שלנו ואנו איננו יכולים לחזות את העתיד. בשל המגבלות הללו נאלץ בן האדם להשתמש בסברות (מעין קביים). עד כאן גורגיאס לא שונה מפילוסופים קדם סוקרטים אחרים אשר אמרו שאנו חשים את העולם ע"י החושים וסוברים סברות. לטענתו של גורגיאס שימוש נכון בדיבור יקח בחשבון את העובדה שבני האדם משתמשים בסברות ובעזרת מניפולציה יגרום לנו להחליף את אותן הסברות. הדיבור משתמש בסברות באופן מניפולטיבי כדי לכפות את דעתנו על מי שעומד מולנו.

הדיבור מצליח לשכנע את הנפש בלי שום קשר לאמת. בויכוחי פילוסופים ע"פ גורגיאס נערכת תחרות והמנצח בויכוח יהיה בעל המחשבה המהירה יותר אך אין כל קשר לאמת.

מדובר בסוג של תחרות שבה בעל היכולת המתאימה ינצח.

גורגיאס משווה את הדיבור לפעילות הסמים על הגוף . היכולת שלנו להתנגד לפעולת דיבור היא לא יותר גדולה מהיכולת שלנו להתייחס לפעולת הסמים על הגוף . גורגיאס עורך אנלוגיה בין פעולת הדיבור על הנפש ובין פעולת הדיבור על הגוף. בשונה מהסמים שניתנים ע"י רופאים במטרה לרפא את הגוף, גורגיאס טוען שאין מצב טבעי של הנפש אליה היא צריכה להגיע.

מכאן שאם אנו מניחים שפריס שיכנע את הלנה לבוא איתו, אזי פעולת פריס משולה לאונס. פריס ביצע מניפולציה על הלנה ולא היתה לה יכולת להתנגד.

האופ' השלישית מדברת על כך שהלנה התאהבה בפריס. אנו יודעים שהאנשים אינם יצורים רציונאלים. מספיק שיתעורר בנו דחף גדול ואז לא ניתן לצפות שננהג בצורה רציונאלית.

גורגיאס מראה לנו בעזרת טיעון הגיוני שאנו מוכנים לקבל דבר שהוא אינו הגיוני ( שאנו לא יכולים להאשים בן אדם שגרם כ"כ הרבה נזק ).

מעבר לאותו נאום השאיר גורגיאס נאום בשם "אודות מה שהינו". הנאום מחולק ל3 חלקים. בחלק הראשון הוא טוען שהוא אינו. בחלק השני של הטיעון הוא טוען שגם אם הוא "הינו" אזי הוא בלתי ניתן לחשיבה. לאחר מכן הוא אומר שגם אם ניתן לחשוב אותו ( את מה ש"הינו" ) לא ניתן להעביר במילים לאדם אחר, כלומר אי אפשר לדבר עליו. סתירה מוחלטת של הטיעון של פרמנידס. גורגיאס מנסה להראות לנו שאותו טיעון של פרמנידס יכול להגיע אל תוצאות אחרות לחלוטין , מה שמוכיח שאין אפשרות להגיע לכדי אמת מוחלטת ע"י מילים.

הפילוסופים הסוקרטים ( סוקרטס, אפלטון, אריסטו ) :

סוקרטס לא כתב דבר. לכאורה יכולנו להסתמך על אלו שכתבו על סוקרטס אבל העדויות על סוקרטס סותרות אחת את השניה בצורה קיצונית.

סוקרטס מוכר לא רק דרך כתביו של אפלטון, אלא גם מכתביו של קסנופון ( תלמיד\חבר של סוקרטס ) אשר כתב דיאלוגים עם סוקרטס ויש עוד .

הבעיה הראשונה שמתעוררת היא שסוקרטס של אפלטון שונה מאוד מסוקרטס של קסנופון. סוקרטס של אפלטון מתעניין בדברים מופשטים, תוהה לגבי הצדק והמוסר, אינו יודע דבר ואילו סוקרטס של קסנופון הינו הרבה יותר פרקטי.

בעוד סוקרטס של קסנופון היה לפחות הירואי , סוקרטס של אריסטופאנס הוא סוג של סופיסט – פותח בי"ס ומלמד את תלמידיו כיצד לנצח בויכוח ללא קשר לאמת, לפגוע בהוריהם וכד'.

הבעיה השנייה היא כיצד אנו מפרידים בין סוקרטס ואפלטון ? אנו יודעים שלסוקרטס היתה השפעה רבה על אפלטון, לא סתם הוציאו אותו להורג , לא סתם נוצר ז'אנר של דיאלוגים סוקרטיים, אך איך נדע להבדיל בין הדברים הסוקרטים ובין הדברים המגיעים מאפלטון ?

בעיה שלישית המתעוררת היא שטיעוניו של סוקרטס הם תמיד טיעונים נגד אדם אחר. סיגנונו של סוקרטס הוא לקחת את עמדתו של אותו אדם עימו הוא מתווכח ודרך דעתו להוכיח לו שדעתו הראשונית של סוקרטס היא הנכונה. מכאן שגם פה מתעורר קושי להפריד בין דעתו של סוקרטס ובין דעתו של בן שיחו. מכאן שקשה לנו לדעת מה היו עמדותיו של סוקרטס וכך גם של אפלטון.

על אף כל אלה ישנם כמה מאפיינים אשר ניתן לייחס לסוקרטס :

1.       אנו יודעים שסוקרטס התעסק בשאלות שנגעו לחיים האנושיים, או בשאלה – איך אנו אמורים לחיות ? מאידך אנו יודעים שסוקרטס אינו מנותק מכל הפילוסופים שקדמו לו ומתייחס לדעותיהם.

2.       כאשר סוקרטס והסופיסטים מתווכחים בנוגע לאדם הטוב הם מתווכחים בנוגע לאדם המוצלח. אצל היונים לא ניתן היה לבצע הפרדה בין מכלול התכונות הטובות והטוב. אותו טוב שסוקרטס רוצה לברר בפירוש לא מוגבל לתחום שלו אנו קוראים היום תורת המוסר. אם השאלה מהי הדרך להיות טוב זהה לשא' באיזה אופן אני אצליח לא תתעורר השאלה – "למה לי?". מדובר במשהו שכולם שואפים אליו. מרכז הכובד של השאלה לא נח על השאלה מדוע לי להיות טוב אלא מה התוכן של הטוב. הסופיסטים מנגד ירצו להגיד שאנחנו רוצים לממש את רצונותינו. אין שום טוב אובייקטיבי. אפלטון דרך סוקרטס ינסה להגיד שבפירוש ניתן לתת תוכן אובייקטיבי לטוב.

הערה : "הסגולה הטובה" – "אריתה" – מושג מפתח באפלטון ובאריסטו. אריתה הוא שם עצם המגיע משם התואר מצוין. אריתה הוא מצוינות. סוקרטס ובני שיחו מתווכחים לגבי מהי המצוינות האנושית . השאלה למה לי להיות מצוין לא עולה .

גורגיאס :

סוקרטס מעוניין לדעת מה עיסוקו של גורגיאס. מה הוא מלמד. הוא מנסה להפריד בין תחום הידע של גורגיאס לתחומי הידע האחרים.

גורגיאס עונה – רטוריקה – אומנות הדיבור. סוקרטס טוען שיש אומנויות רבות המשתמשות בדיבור.

גורגיאס טוען כי הרטוריקה היא האומנות הנעלה ביותר כיוון שע"י השימוש באומנות זו ניתן לשעבד את כל יתר האנשים המתעסקים באומנויות אחרות.

-          סוקרטס מחזיק בדעה שאם מישהו מומחה לדבר מסוים, אזי הוא ידע להגדיר באופן מדויק את תחום התמחותו.

-          סוקרטס מציב קריטריונים להגדרה טובה ונכונה – מהי המתודה להגדיר.

-          הויכוח בין גורגיאס ובין סוקרטס סב סביב הטוב האנושי. גורגיאס סבור שהוא מסוגל לספק לתלמידיו את הטוב האנושי. סוקרטס טוען שאנשים רבים יכולים לטעון כך. גורגיאס מצידו טוען שהטוב האנושי הוא החופש. היכולת שלנו לכפות את דעתנו על אחרים . שאלה מרכזית שעולה בדיאלוג היא עד כמה חופש הוא דבר טוב לנו. סוקרטס יטען שבסופו של דבר אנחנו צריכים לקבל על עצמנו מגבלות כדי לחיות.

גורגיאס טוען שלא ניתן לבוא אל המורים בטענות על שימוש לא צודק של תלמידיהם בכישורי הרטוריקה שלמדו. סוקרטס שואל האם גורגיאס בודק האם תלמידיו יודעים מהו צדק לפני שהוא מלמד אותם ואם יש תלמיד שאינו יודע מה צודק אז הוא ילמד אותו. גורגיאס עונה בחיוב. מכאן סוקרטס שוב שואל מדוע אם כך אי אפשר לבוא אל המורים בטענות על כך שתלמידיהם עושים שימוש בלתי צודק בכישוריהם הרי הם למדו מהו צדק אצל מוריהם.

-          הטיעון של סוקרטס מתעלם משני מצבים :

o       יכול להיות שאדם ידע מה הדבר הצודק לעשות ועדיין לא יעשה זת

o       יכול להיות שאדם ידע מה הוא הצדק, ינסה לפעול בהתאם לצדק אך מתוך חולשה ייכנע אל אותו הדחף.

גורגיאס בעצם מובס בחלק הראשון של הדיאלוג. אם אנו מקבלים את הניתוח של פולוס , תלמידו של גורגיאס ,הוא הובס כיוון שהתבייש להגיד את האמת. האמת לדעתו היא שמורים לרטוריקה לא צריכים ללמד צדק ולא צריכים לדעת מהו צדק כי ידיעה זו תפגע ביכולות הרטוריקה שלהם.

פולוס אומר שצדק הוא סוג של כבלים שאנו שמים על עצמנו בעוד שהרטוריקה אמורה להיות המדע המשחרר אותנו מכבלים אלו. בסופו של דבר לדברי פולוס הצדק מנוגד לרצונותינו – זה כמעט לא רציונאלי להיות צודק כיוון שאין כל סיבה שכל אחד ירצה להכפיף את עצמו לצדק.

הדיאלוג מתהפך ופולוס שואל את השאלות וסוקרטס עונה. לשאלתו מהי רטוריקה עונה סוקרטס כי רטוריקה אינה ידע כי אם חנופה הפועלת מתוך בקיאות מתוך ניסיון בגרימת הנאה.

סוקרטס מחלק את האומנויות לשני סוגים ( הרלוונטים כדי להבין מהי רטוריקה ) –

1.       חוכמת המדינה - דואגת לנפש . מתחלקת לשני חלקים – חקיקה ושיפוט.

2.       חוכמה הדואגת לגוף – גם היא מתחלקת לשני חלקים - גימנסטיקה ורפואה.

סוקרטס אומר לפולוס לדמיין מקבילים לאותם אומנויות –

1.       סופיסטיקה ורטוריקה. סופיסטיקה הינה המקבילה של אומנות החקיקה ואילו הרטוריקה מקבילה לשיפוט.

2.       קוסמטיקה מקבילה לגימנסטיקה ובישול המקבילה לרפואה.

רטוריקה מקבילה לאומנות הבישול אבל בכל הנוגע לנפש.

ההבדל בין האומנויות לבין שיקופיהן הוא שהאומנויות דואגות למצב הטוב ואילו שיקופיהם דואגים למה שנראה כמצב הטוב.

רופא לעומת טבח – הרופא דואג למצב הטוב של הגוף. הטבח דואג למה שנראה כטוב ( הנאה ) .

הטבח במקום לדאוג לדבר שעליו הוא מופקד יוצר תחושות של כאילו דאגה ( הנאה ) .

אם נשווה בין רטוריקה לבין שיפוט , אז שאומנות השיפוט דואגת למצב הטוב של הנפש ואילו הרטוריקה דואגת למה שנראה המצב הטוב של הנפש.

סוקרטס אומר כי השיקופים פועלים ע"פ ניחוש מושכל, הרי אנו יודעים שהטבח לא יודע בודאות שהמתכונים שלו יגרמו להנאה בקרב הסועדים , ולעומתו הרופא צריך לדעת לתת הסבר לתרופות אשר הוא נותן לנו ולניתוחים שהוא מבצע. לא ייתכן שרופא יפעל מתוך ניחוש מושכל.

סוקרטס טוען נגד הרטוריקה ש :

א.      הרטוריקה לא יכולה להיות מדע כיוון שהיא מסתמכת על ניחוש מושכל

ב.      הרטוריקה אינה מתעסקת במצב הטוב של הגוף כי אם במה שנראה כמו מצבו הטוב של הגוף.

עצם זה שהאנשים ילכו אחר הטבח כיון שהוא גורם להם הנאה , לא מוכיח שכדאי ועדיף להם ללכת אחרי הטבח ולא אחרי הרופא.

פילוסופיה יוונית - סיכומים

מבוא לפילוסופיה יוונית