תקשורת המונים: ייצוג במדיה

ייצוגיות במדיה

ייצוג וסטריאוטיפים מאת דיוויד מקווין

. McQueen, David. "Representation and Stereotyping", in TELEVISION:
A MEDIA STUDENT'S GUIDE, pp. 139-160.

לכלי התקשורת יש יכולת לייצג את העולם באופנים שונים. ומכיוון שכך, קיים מבחר כה גדול של דרכים שונות וסותרות שבהן ניתן להבנות משמעות על אודות העולם, וחשוב מאד לדעת מה ומי אינם מובאים בחשבון, וכיצד מיוצגים בתקשורת חפצים, אנשים, מאורעות וקשרים שונים. (Stuart Hall 1986)

ייצוג

ייצוג הוא דימוי, שיקוף או שחזור של דבר מה בעולם ה"אמיתי". הכוונה לחפץ, אדם, קבוצה או מאורע אשר יוצגו או תווכו באופן כלשהו. כשמדובר בטקסט כתוב, קל לראות את התיווך הזה. הדבר יוצג כסימנים על עמוד, או "מלים", שאיננו נוטים לבלבל בינן לבין הדבר עצמו. אך כשמדובר באמצעי תקשורת כגון קלטות, דיסקים, קולנוע וטלוויזיה, נראה כאילו הייצוג דומה הרבה יותר לחוויית המציאות שלנו. קלטת וידאו של חתונה, למשל, נראית מבחינות רבות כמו הדבר עצמו, ובוודאי שהרבה יותר מאשר תיאור המאורע ביומן אישי (אף שמאוחר יותר, אפשר שהיומן ייראה כתיעוד "כן" יותר של המאורע).

מבחינה זו, הטלוויזיה מייצגת את עולם המציאות, ברמה שטחית, באופנים המקבילים לאופן שבו אנו "מפרשים" חוויות דרך חושי הראייה והשמיעה שלנו. אנו מניחים בצדק כי צילום טלוויזיוני של ראש הממשלה דומה מאד למראה הפוליטיקאי החי בעיני הצופים בו בעיניהם. אפשר שמעולם לא פגשנו באדם בעצמנו, אך סביר מאד להניח שנצליח לזהותו ברחוב, בגלל החשיפה של דמותו בטלוויזיה. בדומה לכך, קולו של ראש הממשלה יהיה "מוכר" לנו ממה ששמענו מדיווחי חדשות וראיונות עם האישיות הבכירה.

יחד עם זאת, החוויה הטלוויזיונית של צפייה בראש הממשלה לא תהא מבוססת על טוני בלייר "האיש", אלא על מידע שנאגר ושודר בצורת דחפים חשמליים ונורה על גבי מרקע זוהר בחדר הסלון שלנו כסדרה של נקודות צבעוניות. אנו נצפה בתמונות אלו לאחר שנבררו מתוך שעות על שעות של סרטי צילום, וצומצמו לזמן מסך מצומצם של "בייטים" חזותיים ושמיעתיים. צילומים של הפוליטיקאי בוועידות, למשל, ימוסגרו בקפידה, יוארו, ישולבו עם חומרים אחרים וימוקמו במקום המתאים בשידור, בליווי פרשנויות וניתוח כדי להנחות את הצופה. ממש בדומה לאופן שבו חושינו מפרשים כל מאורע או אדם, כמות עצומה של מידע לא תיכלל בייצוג זה. כל מה שאירע ממש מחוץ לפריים של הצילום. אולי הוא קורא מתוך חומר שמוצג בפניו על מסך. ייתכן שיש מישהו שמשוטט לו בלא מטרה ממש מחוץ לצילום, או מפהק, או מוחא כפיים בהתלהבות. בכינוס פוליטי, ניתן למצוא לעתים קרובות קהל גדול של עסקנים, אך הצופים בבית לא ישמעו ולו מלמול אחד מכיוונם, שכן המיקרופונים החד-כיווניים "שומעים" רק מה שראש הממשלה אומר.

ניתן להרחיק לכת מעבר לכך ולראות כיצד כל הייצוגים, אפילו אלה של חושינו אנו, לעולם אינם מסוגלים להכיל או למצות את מכלול התמונה המיוצגת. לפיכך, רק לעתים נדירות אנו טורחים לשאול את עצמנו כיצד נראה קריין החדשות מלמעלה, או מאחור, או ברמה מיקרוסקופית. כל הייצוגים מכילים רק קומץ ממה שיכול היה להיראות לעינינו, ולפיכך כולם מהווים הפשטות בררניות. בה במידה, יש לכל הייצוגים, בהכרח, נקודת ראות אחת ויחידה, בכל נקודת זמן נתונה מצלמה אחת בעמדה אחת, סופר אחד, מיקרופון אחד או כמה מיקרופונים המעבירים "קול" אחד.

כל האמור לעיל ברור כל כך, עד כי קל לנו להתעלם ממכלול ההשלכות של העובדה כי כל הייצוגים הם (א) בררניים, (ב) מוגבלים או ממוסגרים, (ג) חד-קוליים (היינו, מעמדה אחת בלבד), ו-(ד) מהווים תולדה של עיבוד או תיווך מכאני. לא רק שכלל אינם מייצגים את התמונה כולה או את ההקשר כולו, הייצוגים "מכילים" אחוז מאד זעום מהמכלול. יחד עם זאת, כיוון שהדברים אמורים גם באופן שבו אנו מייצגים את העולם לעצמנו, מאחר שהטלוויזיה וכלי התקשורת האחרים מחקים את תהליכי התפיסה שלנו עצמנו, אנו נוטים להשלים עם העובדה בלא לשאול שאלות, ובהחלט מסוגלים לשכוח לגמרי כי ייצוגים אלה תווכו, או עובדו, בידי משהו שאינו אנו עצמנו.

סטריאוטיפים קשורים תמיד בקשר אמיץ לסוגיות של ייצוג. ה"סטריאוטיפ" היה במקור חתיכה של לוח ממתכת ששימש במטרה להבטיח שכל חתיכות המתכת הבאות ייחתכו בדיוק באותה מידה. כיום, המונח "סטריאוטיפ" משמש במובן של חזרה מתמשכת על רעיונות אודות קבוצות של אנשים בכלי התקשורת. מדובר בשימוש בתכונה או מאפיין בולטים, שההנחה היא כי הם חלים על קבוצה שלמה, ולהפוך אותם למייצגים של הקבוצה כולה. ייצוגים פשטניים אלה של הופעה חיצונית, אופי ואמונות מתבססים במהלך שנים של חזרה בכלי התקשורת, כמו גם באמצעות הנחות בשיח היומיומי. סטריאוטיפים מתאפיינים בכך שניתן לזהותם באופן מיידי, בדרך כלל באמצעות פרטים חשובים בהופעה החיצונית. הם קישרו לעצמם שיפוטים סמויים אודות קבוצה מסוימת, מסרים ערכיים חבויים. כפי שמציין ברטון:

סטריאוטיפים אינם רעים בהכרח כשלעצמם – הדבר תלוי באופן שבו משתמשים בהם ובשיפוטים הערכיים שהם חושפים. לדוגמא, ניתן לומר שפרסומת של "בטיחות בבית" הכוללת סבתא הנשענת בנוחיות בכסא מתנדנד, ואשר משמשת כדי להזהיר ילדים מפני הסכנות הגלומות בשקעים החשמליים בבית, היא בהחלט בסדר. היא מייצגת את סבתא כנדיבה וזהירה. היא משמשת למטרה חשובה מבחינה חברתית. כמובן שהשאלה, אם נשים מבוגרות מעוניינות להיראות בדרך זו, מהווה כבר עניין אחר לגמרי.

מאפייני הייצוג

בחינה ביקורתית של הייצוג הטלוויזיוני תראה כי  כל הייצוגים הם :

1.  בררניים- מראים חלק מהמציאות

2.  ממוסגרים- סטריאוטיפים

3.  חד-קוליים- מראים את הדמות מעמדה אחת בלבד

4.  מהווים תולדה של עיבוד או תיווך מכאני-  לא רק שכלל אינם מייצגים את התמונה כולה או את ההקשר כולו, הייצוגים "מכילים" אחוז מאד זעום מהדמות ומהאירוע המציאותי.

תקשורת המונים - סיכום

מבוא לתקשורת המונים - סיכום