הפיזיקה ("הטבע")
אריסטו אינו מדבר על טבע כפי שאנו מדברים עליו היום (אך יש קשר), אלא הוא בעיקר מתעניין בטבעם של כל הדברים. ולמעשה מה הפירוש של להיות "בעל טבע" מסויים.
היום, כשאנו אומרים טבע, אנו נגיד שבטבע יש שינוי ושיש בו ריבוי. אריסטו מתייחס להבטים האלה של דברים טבעיים; אך הוא מתייחס לעקרונות הבסיסיים ביותר לאותן תוכנות. החקירה שלו שואלת מהו "שינוי" (שאמרנו שיש בטבע) ומה מאפשר שינוי, מהי "תנועה"? תנועה מחייבת מקום, אז מהו "מקום"? ומה הוא "זמן"?
ברור שאין אלו שאלות של חקירה אימפרית, אין בדיקה במעבדה מהו מקום או שינוי. למעשה מעניינת אותנו חקירה מושגית.
בפתח ה"פיזיקה" אריסטו אומר שכל מדע מעוניין לקחת את ריבוי התופעות ולהעמיד על מספר מוגבל של עקרונות, שבעזרתם אפשר להסביר את הריבוי שרואים סביב. חקירה זו דורשת מאיתנו להתעלות על הדברים שאנו רואים; משום שיש הבדל בין המוכר לנו לבין מה שראוי לתואר "מוכר כשלעצמו" – הריבוי בטבע הוא שמוכר לנו, אך אריסטו רוצה שהדברים שיהיו מוכר לנו יהיו גם הדברים שהם ראשוניים מבחינת הכוח ההסברי שלהם – קרי, היסודות/סיבות.
אריסטו מתפלס עם פרמנידס (כי הרי אם אין שינוי אז אין ריבוי) – אריסטו טוען שהאמירה של פרמנידס היא פרדוקסלית:
א. פרמנידס אומר "היינו" קיים דבר אחד. אריסטו שואל למה הוא מתכוון בזה? האם הוא שם בלי אף תכונה? אם הוא נמצא באופן שכולל תכנות, אז לא יכול להיות שהוא אחד כי העצם נמצא וגם תכונה נמצאת והרי הם שייכים לקטרגוריות שונות (הם לא זהים)
ב. אך גם לא יכול להיות שקיימת תכונה בקטגוריות האחרות, כי הכל תלוי בעצם. האם פרמנידס מתכוון שכל הדברים בעולם זה למעשה אותו עצם? אז זה אבסורד כי אז ההגדרה של הכל זהה. אבל אנו לא יכולים להניח שההגדרה של כל הדברים היא אותה הגדרה, אבל זה לא יכול להיות. אם להיות אדם זה כמו להיות סוס אז אנו לא יודעים מה זה אדם ולא מה זה סוס.
כך שאפשר להניח את פרמנידס בצד ולהמשיך עם החקירה שלנו.
בשינוי יש ניגוד - אם משהו לבן התהווה אנו נגיד שהוא התהווה ממשהו שלא היה לבן, אלא מרמה כלשהי של שחור. יש משהו כה בסיסי ברעיון הזה שכל מי שמדבר על שינוי חייב להזכיר את הניגודים. (הרי אם נגיד שמשהו יפה הפך ללבן הרי שלא הסברנו שינוי, כי היפה יכל היה להיות לבן בכל מקרה). כך שיש משהו בדיבור על התהוות שהוא משהו בסיסי ביותר כאשר אנו מדברים על הטבע והוא מחייב אותנו לדבר על ניגודים.
אבל אנו יודעים שיש בעיה בסיסית בלדבר על ניגודים – הרי להגיד שהבהיר הגיע מהכהה, אחרי פרמנידס, זה אומר להגיד שמה שהינו הגיע ממה שאינו. ע"פ אריסטו הפילוספים הקדם-סוקרטים שלפני פרמנידס אמרו שאין התהוות בעולם (אריסטו מבקר זאת). והם הניחו שמה שקיים באמת פשוט לא מתהווה.
אחד הפרוייקטים בספר הראשון של הפיזיקה זה להציל את תופעת ההתהוות מהאתגר של פרמנידס. (הבעיה היא כזו: אנו רוצים להסביר התהוות, אך האופן הבסיסי הוא ניגודים, הבהיר הגיע מהכהה. אך פרמנידס אומר שאם כהה הוא מה שלא בהיר אז זה להגיד שמשהו שקיים הגיע משהו שלא קיים (שלא בהיר) איך זה אפשרי? פילוסופים קדם סוקרטיים אכן לא דיברו על התהוות, אלא על דברים שקיימים תמים, והם מתחברים ונפרדים.. כלומר התהוות לא יכולה להיות ממה שאינו ואף לא מה שהינו).
No comments:
Post a Comment