אריסטו על הנפש

מבוא לפילוסופיה של יוון

על הנפש - המשך :

מה יכול להוות קושי בפילוסופיה של הנפש? מדוע יש צורך בהפרדה בין שכל ונפש?

הנפש היא אחראית על הגוף(אפלטון). אריסטו רוצה לומר שאנו יכולים להסביר את כל תפקודי הגוף ללא הזדקקות להנחה שקיימת ישות נוספת השונה מהגוף הגורמת לו להיות חי.

כשאנו חושבים על הפן הלא גופני (השכל) אנו חושבים על פן מצומצם של חיינו. הפן הזה חושב, מודע אך לא אחראי על כל תפקודינו הגופניים. הפן השכלי יכול להסביר את ההבדל שלנו מבע"ח. רלוונטי להסבר שלנו – "מהו בן אדם".

אנחנו היום רוצים להניח שאת כל הפעילויות הביולוגיות (חיי כל בעלי החיים והצמחים) ניתן להסביר ע"י פנייה למרכיביהם החומריים. הקושי הוא בהסבר של העולם הביולוגי ע" דבר שאינו ביולוגי (הנפש).

מהן הבעיות הנוצרות כתוצאה מכך:

1.       איך נוצרו החיים

2.       קשה מאוד להסביר בעזרת הפן האורגני את החשיבה (מודעות) ע"י פנייה לתהליכים כימיים. קשה לראות כיצד פנייה לתהליכים חומריים תדע להסביר תהליכים שאינם חומריים.

דקארט היה זה שניתק את רוב המאפיינים שיוחסו לנפש (באופן מסורתי) מהנפש למעט המודעות. דקארט מבודד את המודעות כדבר היחיד שלא ניתן להפרידו מהנפש. מכיוון שהוא יכול להפריד באופן קונספטואלי את כל שאר האלמנטים מהדבר שנקרא "אני" הוא סובר שהם אינם חלק מהותי מה"אני". המודעות היא הדבר הבסיסי שלא ניתן להפרידו. דקארט צמצם את הנפשי למנטאלי . עד דקארט סברנו שיש צורך בנפש בכדי לראות, לזוז וכד' אולם דקארט טוען שהנפש חשובה אך ורק עבור המודעות לדברים, אני מודע לראיה או לתזוזה בזכות הנפש. החיים הביולוגים ע"פ דקארט הם דבר חומרי, גופני. מבחינת דקארט המודעות שונה לחלוטין משאר הדברים הביולוגים ועל-כן היא קשורה בנפש.

אריסטו:

אריסטו לא רוצה להתייחס לאספקטים הללו. אריסטו מייחס כל דבר חי לחומר ולצורה כשהצורה חשובה יותר להסבר. במובן מסוים הצורה דומה לנפש. היא אינה מדידה או ברת הסבר ע"י פנייה לדברים בסיסיים יותר, לרדוקציה, פנייה לעולם החומר או ניתוח "תחת מיקרוסקופ". על כן נפש תהיה קשורה לעולם הביולוגי יותר מאשר אנו רגילים לחשוב. כי הדברים הלא חומריים אצל אריסטו הם חלק מהותי בהסבר העולם הביולוגי.

אריסטו טוען שבמובן הבסיסי ביותר אנו מכנים יצורים חיים כיצורים בעלי נפש. הנפש היא פן בעולם הביולוגי. היא מפרידה בין דברים לחיים לשאינם חיים ומכאן שהבנת הנפש תקדם את הבנתנו לגבי העולם הביולוגי.

לטענת אריסטו דבר חי הינו דבר נע ודבר חש. כך שאם נרצה להבין מהי הנפש יש לתת הסבר איך דברים חיים נעים ואיך דברים חיים חשים. יש לזכור שתנועה וחישה אינם דבר אחד ואחיד. בנוסף דברים משתנים לא רק במובנם הפיזי אלא גם באיכותם (ידע, גודל, יכולות). שינוי נוסף הינו צמיחה או קמילה. אם כך כיצד הנפש יכול להיות אחראית לשלושה דברים שונים- לצמיחה, לתנועה במרחב, וללימוד.

כך גם תפיסה חושית. אנו מניחים שלכל דבר בעולם יש תכונות ושיצורים שחשים מצליחים לשכפל את התכונות של העולם החיצון. מה יש בדברים החיים ובעצם בנפש המאפשר לה ליצור את ההבדל בין היכולת לחוש את תכונות העולם.

בנוסף יש לשאול מהי חשיבה וכיצד הנפש מאפשרת חשיבה. מה יש בנפש שמאפשר את אותה החשיבה, את היכולת להבין מהו כל דבר ודבר.

חקירתו של אריסטו:

אריסטו מתחיל ב4 שאלות בסיסיות אשר הוא מעוניין לשאול על הנפש:

1.       איזה סוג של דבר היא הנפש? אריסטו רוצה לדעת האם הנפש היא עצם, איכות, כמות... אם הנפש תהיה "עצם" אזי נקבל הגדרה כמו בפידון- גוף עצמאי הנפרד מהגוף.

2.       האם נפש היא דבר אקטואלי (בפועל) או פוטנציאלי(בכוח) ? מתבסס על שלוש רמותשל מימוש :

-          פוטנציאל ללימוד של אומנות

-          לימוד של אומנות

-          מימוש של אומנות (חקר)

האם הנפש היא היכולת לממש את האומנות או שמא היא מימושה של האומנות.

3.       האם הנפש היא דבר פשוט או מורכב ( בעלת חלקים) – לא כל הפעולות שלי כיצור חי הן מאותו סוג ואף יש שוני בין בעלי החיים השונים. נפש מורכבת תדע אולי להסביר (כמו אצל אפלטון) פעולות שונות בבעלי חיים שונים.

4.       האם התכונות הנפשיות שייכות לנפש או לדבר החי ? בפוליטאה מתאר אפלטון שהחל העזוז שבנפש הוא זה שכועס. אריסטו שואל האם זו הדרך הנכונה לתאר זאת או שמא האדם הוא זה שכועס ולא החלק העזוז בנפש? יש פעולות אשר ברור לנו שהאדם בעל הנפש מבצע אותן (סריגה, תפירה וכו'). השאלה האם יש הבדל בין פעולה שכזו לפעולות אחרות .

תשובות:

אריסטו טוען שאם ניקח תכונה כמו פחד, לא נגיד על אדם שהוא פוחד אם אין לכך תגובה גופנית המשויכת לפחד. מצד שני פעמים רבות אנו חשים בפחד ללא כל סיבה נראית לעין. מעין חרדה. ברור לנו שכשאנו מדברים על התכונות הנפשיות אנו מדברים על דבר שאינו מנותק מהגוף.

כעס למשל, הינו רצון להחזיר פגיעה(תיאור צורני-פסיכולוג) מחד ומאידך הינו חימום של הדם סביב הלב(תיאור חומרי-פיסיקאי). הפיסיקאי האמיתי ידע לתאר את התופעות כשילוב של הפן הצורני והחומרי ולא רק אחד מהם. פעולה גופנית צריכה להיות מוסברת ע"י התכלית שהיא נועדה לבצע. מה גם שמבחינה פיזית להרבה פעולות יש תגובות גופניות דומות. יש דמיון בין תחושות של כעס, אהבה.

כל התופעות הנפשיות מערבות גם את הנפש וגם את הגוף. תובנות המתקבלות ע"י התבוננות אמפירית.

האם הנפש היא עצם או תכונה אחרת:

מבין כל הדברים הנקראים עצמים, הדברים הטבעיים יותר עצמים מהדברים המלאכותיים, מכיוון שהדברים המלאכותיים עשויים מהדברים הטבעיים. גם הדברים הטבעיים יכולים להתחלק לשני סוגים –

-          דברים חיים (כלבים, נשים, סוסים). דבר מורכב (בעל פן כללי ובעל אפיון ספציפי שלו) כיוון שיש משהו המגדיר אותו כגוף מסוג מסוים (בעל אספקט גוף וצורה) והוא גם חי. הנפש היא זו שהופכת אותו לחי.

-          דברים שאינם חיים (אבנים, חול)

מהחלוקה ניתן להסיק שהנפש היא פן מסוים בעצם. היא הפן המאפיין את הגופים החיים כחיים.

הנפש היא הצורה או האקטואליות של גוף המסוגל לחיות – לאור ההבחנה של אריסטו בין הגיאומטריקן והפיסיקאי, הוא מכניס את התוספת "של גוף המסוגל לחיות". בכך הוא מפריד בין התפיסה האמורפית של הדבר אל הצורה הממשית שלו.

מכאן עולות שתי שאלות:

1.       כתנאי מקדים להבנת הנפש – מהו הגוף המסוגל לחיות באופן פוטנציאלי ?

2.       איזה סוג של אקטואליות היא הנפש?

על השא' השניה עונה אריסטו שהנפש הינה אקטואלית מהסוג הראשון, הנמוך יותר. כיצורים החיים יש לנו יכולת לשלוף את היכולות הבסיסיות שלנו המגדירות אותנו כסוג. היכולת בכל רגע ורגע לעסוק באותה הפעילות המאפיינת אותנו כסוג.

הגוף שחי באופן פוטנציאלי, הפן החומרי של המכלול שאנו קוראים לו עצם, הינו גוף אורגני. גוף בעל כלים, או איברים. רק גופים עם איברים הם דברים היכולים לממש את הפעילויות של הסוג להם הם שייכים באופן פוטנציאלי.