רקע לצמיחתה של הפילוסופיה המודרנית

צמיחת הפילוסופיה המודרנית - רקע

כדי למקמם את ההוגים שלנו בקונטקס הנכון, נתאר את רקע שבו צמחה הפילוסופיה המודרנית. אפשר למפות את הקונטקסט שממנו צומחת הפילוסופיה המודרנית תחת שלושה אירועים שקרו בהיסטוריה האירופאית/העולמית:

1.       הרנסאנס

2.       הרפורמה הלותרנית

3.       המהפכה המדעית

הרנסאנס

היסטוריונים נוהגים לאפיין את הראנסנס כהחל במאה ה- 15 באיטליה והתפשט באירופה. מאפיין תקופה שבה מגלים עניין מחודש באומנויות, בהוגים הקדמונים שמתקשרים מחדש לתרבות היוונית-רומית. והתרחקות מהפרדיגמה התיאולוגית של ימי הביניים.

ההומניזם גם צומח באותה התקופה, פיקו דה לה מיקרנדולה ("נאום על כבוד האדם") – שבו האדם מועמד במרכז.

המצאת הדפוס ע"י גוטנברג (1450).

גילוי אמריקה ע"י קולומבוס (1492).

ההתרחבות הזו כרוכה בערעור של הסמכות – כלומר התפוצה של הידע והשינוי בקורפוס הידע משנה את סדרי הכוח.

הרפורמציה

מרטין לותר (1483-1546)

הסמכות הכנסייתית מתערעת ומופיע זרם חדש בנצרות שמציע פרשנות חדשה, תיאולוגיה חדשה, שמתאגרת את הפרשנות המסורתית.

SOLA SCRIPTORA – "הכתובים בלבד"  - העקרון הפרשני של לותר היא שהנוצרים האותנטיים לא זקוקים לשכבות הפרשנות שהכנסייה כופה עלינו, כדי להבין את הברית החדשה. זוהי התקפה על הממסד הדתי. בשל כך הכנסיה הרומית-קתולית, שהיתה היחידה בימי הביניים – למעשה מתפצלת.

המהפכה המדעית

נקראאת גם "המהפכה המכניסטית" או "הקופרניקנית" וערערה את תפישת העולם האריסטוטלית ששלטה בכיפה עד המאות ה- 15-16.

תמונת העולם האריסטוטלית – רקע למהפכה המדעית

הארץ

אריסטו יורש תפישה מאפודקלס לגבי 4 יסודות לגבי העולם התת-ירחי:

1.       מים

2.       אדמה

3.       אויר

4.       ואש

לכל אחד מיסודות אלה, איפיון של כיון מסויים. לדוגמה האדמה מתאפיינת בכך שהיא נוטה/ מתגעגעת/נמשכת למטה למקומה הטבעי. אלו 4 איכויות שמהם מורכבים כל דבר (לכן גוף האדם שיש בו אדמה ומים – הוא יציב).

היקום  (קוסמולוגיה גיאוצנטרית)

מעבר ל- 4 היסודות שלהם נטייה טבעית למקומם הטבעי. יש את העולם העל-ירחי.

גרמי השמיים עשויים מהיסוד ה-5 שנקרא "אתר" והם נעים בצורה מעגלית מושלמת. הארץ נמצאת במרכז, במקום הכי "נמוך" וסביב נעים 7 מעגלים בצורה מושלמת.

הספרה החיצונית (השביעית) עוטפת את הכל, שם נעוצים הכוכבים ומעבר לזה אין שום דבר.

על רקע זה נין להבין מה מתרחש בין המאה ה 15 לבין המאה ה 17, כמה שמכונה 'המהפכה המדעית'.

המהפכה הקופרניקנית

נציג את הדברים באופן גס, כנחלקים לשלושה חלקים:

1.       קופרניקוס (1543-1473) מציע לראשונה תמונה הליוצנטרית של העולם. באחד מכתביו החשובים "על הרבולוציה" הוא מציע תמונה הליוצנטרית שבמרכזה השמש, כאשר הארץ נע סביב השמש והירח נע סביב כדור הארץ. זוהי תמונה עדיפה משום שכוח ההסבר שלה רב יותר מהתמונה שבה הארץ במרכז (למשל מחזוריות השמש). קופרניקוס ניסה לפייס את הכנסייה ולשכנע אותם שהתמונה הזו משתלבת טוב יותר עם האמונות הנוצריות.

המרטיר הראשון של המהפכה המדעית הוא ג'ורדנו ברונו. הוא יצא במוצהר להגנתו של קופרניקוס ואולי גם הראשון שהציע את תמונת העולם האינסופית (כלומר שאין ספרה אחרונה, אלא לכוכבים עומק אינסופי והיקום רחב יותר משבעת הגלגלים).

2.       גלילאו גליליי (1564-1642) מגלה שני דברים עקריים:

a.       בעזרת הטלסקופ (שלא הוא המציא, אלא איזה הולנדי לצרכים פרקטיים) הוא מבסס את התיאוריה של קופרניקוס על מצע אמפירי ומפריך דעות שהיו עד אז (כמו מושלמות הירח).

b.       הוא מציע תיאוריה של עצמים קשחים (תיאורית האנרציה) – המנוגדת לתיאוריה של אריסטו.

ביסוס התיאוריה של קופרניקוס - גלילאו מפרסם דעותיו ברבים ובהזמנת אחד מהכמרים באיטליה הוא נדרש לנסח את התזות שלו באופן סופי. ב- 1616 (אחרי מות קופרניקוס) ולאור הגילויים של גלילאו הכנסייה מכניסה את הכתבים של גלילאו ושל קופרניקוס לאינדקס (רשימת הספרים המוחרמים של הספרייה). ב- 1633 גלילאו מפרסם את 'השיחה על שתי שיטות העולם הגדולות' שם הוא מעמיד את תלמי/אריסטו מול קופרניקוס ושם הוא מכריע לטובת קופרניקוס. בעקבות הפרסום גלילאו מובא למשפט האינקנווציה ונידון למאסר עולם שהומר למעצר בית לעולם וכך גלילאו ממשיך את חייו בביתו (ואותו איש שצפה כה רחוק, באופן אירוני, בסוף חייו התעוור).

ניסוח תורת האנרציה – מספרים שגלילאו נעמד על מגדל פיזה והשליך שני חפצים, האחד כבד (נגיד ברזל) והשני עצם קל (נגיד כמו ספוג) ומגלה שהם שניהם נופלים באותה מהירות.

ע"פ התמונה האריסטוטלית גוש הברזל צריך לנוע מהר יותר משום שיש בו יותר מיסוד "האדמה" ולכן המשיכה שלו צריכה להיות יותר גדולה. כאשר הוא רואה שהגופים נופלים מאותה מהירות, הוא מבין שכנראה החומר עשוי מאיכויות אחרות לגמרי (אם בכלל הוא עשוי מאיכויות).

גלילאו מציע שכל עצם חומרי ניחן בכוח אנרציה, שמה שמבדיל בין האחד לשני הוא כוח ההתנגדות.

גלילאו מציע תמונה מכניסטית של העולם – יש גופים שמתנגשים בגופים. החומר אינו משנה לצורך חישוב התנועה – הקרח אינו צף על המים כי יש לו סגולה מיימית או סגולה צפה אלא משום שיש לו פחות התנגדות (הוא קל מהמים).

בעולם העתיק פיזיקה ומטהפיזיקה מחוברות. תמונת העולם שלהם מתאימה גם להשקפת העולם התיאולוגית שבה האדם במרכז, ה' ברא אותו. העולם סופי ומוגדר. הפיזיקה משקפת את המטאפיזיקה. ברגע שתמונת העולם משתנה אנו נדרשים למטאפיזקה חדשה. הפילוסופים שאנו נעסוק בהם (בראשונה דקארט) יציעו מטאפיזיקה שמבסס את המדעים והולם את התפישה הפיזיקאלית החדשה של העולם.

צריך להבין לאיזו תמונת עולם חדשה הפילוסופיה החדשה נדרשת לספק תשתית מושגית.

3.       איזיק ניוטון (1643-1727).

חוק הגרביטציה האוניברסלית (נשענת על תיאורית האינרציה של אריסטו ומשכללת אותה). למעשה חותמת את החידושים הגדולים שהתרחשו בתחילת העת החדשה. הנוסחה של ניוטון לכבידה מאחדת בין העולם התת-ירחי לעולם העל-ירחי ומתארת חוקיות אחידה שמסבירה את שני העולמות – ועל ידי כך מייתרת את החלוקה המסורתית. החוק מאפשר למדוד ולאפיין את מה שפוגשים בעולם.

ראה גם: הרקע לצמיחתה של הפילוסופיה המודרנית

פילוסופיה של העת החדשה - סיכומים
מבוא לפילוסופיה של העת החדשה