הפיסיקה של אריסטו - המשך

הפיסיקה - המשך :

·         סוף שיעור שעבר – מעבר על ארבעת הסיבות לדינאמיות בטבע.

למעשה מדובר בחידוד של ההבחנה בין צורה וחומר. כלומר לגבי ההרמוניה, ניתן להגיד שהאומנות המוסיקלית היא זו שגרמה למכוון הנבל לכוון אותו בצורה ההנכונה. ניתן להגיד שהיחס או הפרופורציה בין המיתרים הם אלה שגרמו לתוצאה.

ניתן לטעון שהסיבות התכליתיות אינן רלוונטיות למחקר הטבע, זאת כיוון שאנו עושים בכך מעין האנשה. הרי באיזה מובן ניתן לחשוב שהטבע מממש תכליות ? האם מדובר בהכוונת אל?

אריסטו טוען שחשוב שנבחן סוגיה זו מול האלטרנטיבה שלה. במידה ולא היינו מתארים זאת כך, כדברים החותרים למען השגת מטרה כלשהו היה עלינו לומר שהם התהוו בצורה מקרית, או ע"י הכרח (שאינו תכליתי).

אירוע מקרי – אנו נכנה אירוע מקרי כאירוע אשר מישהו לא עשה ניסיון להשיג מטרה כלשהי ובכל זאת הושגה אותה המקרה (דוגמת גביית החוב – אדם המגיע לשוק באופן תדיר ופגש במקרה אדם החייב לו כסף וניצל זאת בכדי לגבות את חובו. אותו אדם לא תיכנן מראש ללכת לשוק בכדי לגבות את החוב). מכאן עולה השאלה האם העולם שסביבנו הינו טבעי ?

אריסטו מציין כי דברים טבעיים משתנים בצורה דומה – הוא מציין כי יש סוג של הכללות, חזרה על אותם המוטיבים ולא מקרים חד פעמיים. אריסטו שואל האם יכול להיות שהתהוות המקרים הללו הינה מקרית? (כפי שסברו למשל האטומיסטים – אטומים הנעים בחלל ועקב התנגשויות מתחברים ומתפרדים ובכך יוצרים את העולם המוחש).

אריסטו מסב את תשומת ליבנו לכך שהאירועים המקריים הם נדירים. אנשים המגיעםי לשוק בכדי לקנות קמח אינם פוגשים כדרך קבע אנשים החייבים להם כסף. על כן אנו קוראים לם מקריים. אריסטו טוען כי הרעיון הינו מופרך, וכי לא ייתכן שמקריות המתייחסת למקרים נדירים תדע להסביר את ההמשכיות בטבע אשר תמיד מובילה לתכליתיות טובה. הוא נותן כדוגמא לכך את מבנה השיניים. אנו יודעים שהתכלית של השיניים הטוחנות הוא ללעוס ושל הקדמיות הן לקרוע את הבשר ומכאן ברורה התכליתיות שבמבנה השיניים. התכליתיות משרתות האחת את השניה באופן עולה. לא ייתכן שכל שלב שלב יתרחש במקרה כשאנו רואים שיש סדר של תכליתיות אשר משרתות האחת את השניה בסדר עולה. הסבירות לכך אינה ההגיונית כלל.

האם ייתכן שניתן להסביר את התופעות הביולוגיות ע"י פנייה לחומר שאינו ביולוגי (החומרים האנאורגאנים – אדמה, אש, רוח ומים)? גם אם נשלב את התכונות הידועות לנו על היסודות לא נצליח להבין מדוע הדברים בעולם מתנהגים כפי שהם מתנהגים. ככל שהסיבה רחוקה יותר מהמקור היא תהיה פחות רלוונטית. הוא טוען שבעצם כך שאנו מתייחסים לסיבה שהיא מעל היסודות הינה סיבה ביולוגית.

כשאנו ניגשים להסביר את הראיה ניתן להגיד שהראיה מצויה בעין. למשל כשאנו מדברים על עין אנו מדברים על שילוב של חומר וצורה. לא ניתן להסביר את פעולת הראייה ללא פנייה לשאלת התכלית שלה.

לא ניתן לחשוב על כל דבר בעולמנו ללא הפנייה למכלול ( לשלב שמעליו ולא לזה שמתחתיו ) בניסיון להבין מה תכליתו? איזה מטרה הוא משרת?

לא ניתן להבין את רעיון התכליתיות ללא הכנסה של שיקול הדעת. באומנות, גם כשאנו רואים אומן טוב נראה כי הוא עובד בצורה אוטומאטית ללא שיקול דעת ומכאן שאין צורך בהפעלת שיקול דעת. אנו מייחסים תכליתיות לטבע גם ללא הפעלת שיקוד דעת. למשל העכביש טווה קורי עכביש בכדי לתפוס את טרפו. באותו האופן הסיבה לעלים בצמח היא בכדי להגן על הגבעול. כל חלק מהצורה אמור להיות מוסבר ע"י התכלית של אותו גוף, המימוש של אותה החיה ברמה הביולוגית הגבוהה ביותר.