סיכום אפלטון

איך אפלטון רואה את העולם? אילו יצורים אנו שחיים בעולם זה? איך עושים פילוסופיה בכזה עולם?

איך נראה העולם?

ע"פ אפלטון זהו עולם כפול; מחד יש עולם שאליו אנו נולדים והוא נראה לנו, לראשונה ללא בעיות מיוחדות; אך עם הבגרות אנו מגלים שובעולם זה יש ניגודים ושוני. אנו רואים משהו "יפה" ואז אנו רוצים להגיד עליו "איזה יופי" ואז אפלטון אומר שזה יפה אבל גם מכוער. כלומר, אין דבר שמגלה תכונה באופן מושלם. כלומר זהו עולם שבסוף הוא עולם של חיקויים, שבמקרה הטוב הם שיקופים עמומים של דברים אמיתיים יותר.

מאידך בעולם של אפלטון יש את העולם המשולם – שמאוכלס באובייקטיבים שקשורים בקשר הדוק לתכונות, שהם לעולם לא מקבלים את התכונות המנוגדות. עולם זה נגלה רק למחשבה והוא עומד בכל הקריטריונים שאבייקט של מחשבה צריך לעמוד בהם: הדברים בו "הינם" באופן מושלם, הוא יציב וכו'.

אלו שני הצדדים של העולם שבו אנו חיים. ובהתאם גם האדם הוא יצור חצי

אילו יצורים אנו?

מחד יש לנו צד חושי וחושני, אנו קולטים את העולם דרך חושינו ונדמה לנו שהדברים האלו נכונים. אנו חווים דברים כמו הנאות ותשוקות, ובאופן טבעי יש לנו נטייה להגיד שההנאה היא דבר טוב, ואם אנו משתוקקים למשהו יש לנו נטייה לחשוב שהדבר הזה הוא רצוי.

היחס הטבעי הזה נובע מאיזה חלק בנו. ראינו בפוליטאה שאחת הבעיות של להיות בן אדם היא שיש לנו נטייה (כנראה טבעית) להרחיב את תחום האחריות של ההנאות/תשוקות שלנו, עד כדי שאנו לא רואים שיש משהו מעבר להם. יש לנו נטייה לרצות ולמצוא עוד דברים בעולם, מעבר לדחפים הבסיסים, שיגרמו לנו הנאה (אותם הדברים שהיו חסרים בעיר החזירים) ואנו מצליחים ליצור עולם עם הרבה מאוד גירויים שהם הרבה מעבר לדחפים הבסיסים. ע"פ אפלטון, מאוד קשה להבין שחיים שלמים של כאלה, המכוונים למגוון כמה שיותר רחב של הנאות, אינו מה שאנו אמורים לעשות – וזאת משום שיש לנו עוד חלק, והוא שונה לגמרי מהחלק של החושים, ועם החלק הזה אנו יכולים ליצור קשר עם העולם שמגלם באופן מושלם עם התכונות בעולם הזה. והשאלה היא איך אנו עושים את זה, איך אנו עוזבים את צורת החיים שבה היינו עד עכשיו, ומפנים מבט לאותו עולם מושכל (כמו במשל המערה..) – ע"פ אפלטון אין דבר חשוב מהפניית המבט (כוונתו לחינוך). משום שאחד ההבדלים בין אורח חיים של הנאות לבין הפניית המבט, הוא שהראשונה טבעית אך להפנות את המבט דרוש מאמץ, שהוא חינוך, ורוב האנשים לא זוכים לחינוך בימי חייהם.

ראינו שאפלטון מתאר את ההיפרדות הזו כמו היפרדות של הנפש מהגוף או בפוליטאה כסדר על חלקי הנפש שיאפשר לנו להפנות מבט.

אז איך נראית פילוסופיה?

לאילו מסקנות הפילוסופיה אמורה להגיע?

מניסיוננו מהדיאלוגים; לאפלטון אין בעיה שהחקירה הפילוסופית תביא אותנו למסקנות שסותרות לגמרי את מה שאנו חושבים מהניסיון שלנו. והעבודה שרוב האנשים חושבים ההפך לא משנה כהוא-זה לגבי נכונות המסקנה. המסקנות האלו אולי יראו פרדוקלסיות, אך זה רק בגלל שאנו חיים בעולם זה שבו הקשרים עמומיים – אך בעולם המושכל נראה את הדברים היטב; למשל בעולמנו לא תמיד ברור לנו למה צדק זה דבר טוב, אך בעולם המושלם היינו רואים באופן מיידי את הקשר בין טוב-מתינות-צדק.

ע"פ אפלטון, אין להתפלא, שחקירה פילוסופית (כלומר כאנשים שמוכנים להתנתק מהעולם הזה) מובילה למסקנות שסותרות את מה שידענו עד היום.